שלוש הנובלות האחרונות של סמואל בקט - "חברה", "רע נראה - רע נאמר", "הו רעתה" - וסיפורים אחרים המקובצים בספר זה, הם משיאי הפרוזה של המאה העשרים. בערוב ימיו הצליח הסופר לכתוב "יותר" על "פחות", אך דרש מקוראיו להקדיש זמן רב יותר ליצירה, ובעצם לעצמם. בסיפורים אלה המשיך בקט לקלף מהמלים את עורן ובשרן, בניסיון "להיכשל טוב יותר" - כדבריו - בדרך אל המשמעות. בתוך ההתמוססות המילולית המשתהה הזאת הוא שומר על תגובה חדה כתער, מגלה אומץ לב בכל זאת לומר משהו, ומפגין הומור פרוע, המרחף ביניהם. כמו המחבר, כך גם הדמויות בנובלות, מהלכות על הסף בין חיים למוות ובין אור לחושך. אולי "אינאיך הלאה", אבל כל עוד אומרים וכותבים זאת - יש.