אורז - סיפורו של נער נע ונד, הנוטש את כפר הולדתו מוכה הרעב בעקבות שיטפון ונזקק לכל עורמתו ואכזריותו כדי לשרוד בעיר הגדולה.
ערב הכיבוש היפני בשנות השלושים מסופר כאן בדקדקנות חסרת חמלה ואף על פי כן אנושית מאוד. מעשי הזוועה המתרחשים אגב מאבקי הכוח שבין כנופיות יריבות, ובחוג המשפחה שהמלכד אותה הוא תאוות הקניין, אינם מכוונים את הקורא לדבוק באמונה כלשהי, ברוח הספרות החינוכית האופיינית למשטר הקומוניסטי, אף אינם נראים כניסיון לרתק את הקורא המכור לסיפורי זוועה, אלא הם מבט מפוכח על טבע הדברים ועל הסכנות שכרוך בהן קיפוחו של כל אדם ממנת האורז שלו.
האורז כאן הוא מזונם של העניים, האוצר של העשירים, מטבע עובר לסוחר, משאת נפש, גמלת הבטוח הלאומי של מחצית מאוכלוסיית העולם, ומקור חיים- ובכך הוא מתעלה למדרגה של סמל לקיום האנושי. גם אם לא התכוון לכך המחבר הצעיר, שכבר עתה הוא מקובל כאחד מגדולי הסופרים הסיניים בני זמננו, עלה הדבר בידו.