בכל לילה מסיט ג.מ. קמרגו את הווילונות בחדר ששכר ומשקיף בחשאי בלי הפוגה אל חלונות חדר-השינה של אשה. בלי ידיעתה, מבטו אינו סר ממנה לרגע, כאילו היא תלויה רק בו ואם ירפה ממנה ישאיר אותה יתומה באוקיינוס של העולם. בידיו גם המפתחות שיאפשרו לו להיכנס בסתר לדירתה. כך נפתח ההווה של הרומן הזה, רומן שבעיני קמרגו-עצמו כמוהו כמעוף של "מלכת דבורים המגביהה עוף, עיוורת, משתלטת על כל מה שנקרה בדרכה אל-על, בלי רחמים ובלי חרטה, כי רק בשביל הטיסה הזאת באה לעולם... וזה גם גזר-דינה" – אבל בעינינו אולי יהיה גם "סיפור של אנטי-גיבור: אדם מגוחך, מוזר ואבוד, המשוטט ללא הרף מכאן לשם, חירש ועיוור". הפרקים הזוגיים ברומן יספרו את עלילת העבר שממנו השתלשל ההווה השטני, עד ששני הזמנים יתלכדו לקראת הדרמה הסופית האפלה.