לוליטה

 אם ספרות המאה העשרים השאירה אחריה עשרה רומנים גדולים – 'לוליטה' הוא אחד מהם. הספר, שנדפס לראשונה בפריז ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב-מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומנים של נאבוקוב.

הספר, כידוע, מספר על אהבתו של גבר מבוגר לילדה בת 12 ועל מסעם המשותף ברחבי אמריקה. הוא בנוי כמעין רומן בלשי במהופך – מתחילתו ידוע לנו כי המספר, הומברט-הומברט, יושב במעצר לקראת משפט בעוון רצח, ועל הקורא לנסות ולגלות את זהותו של הנרצח.

הומברט, המתוודה בפני הקורא על מעלליו וכובש את לבו ברטוריקה מבריקה, הוא "צייד מכושף", המנסה בסבלנות מטורפת להפוך למציאות "מלכוּת על ים ערפלי" – נסיכוּת של פנטזיה סובייקטיבית, סוטה וחופשית. עולמו הוא עולם של ראיים והשתקפויות, של משחקי צלילים ואור-צל, של פארודיות ספרותיות, של כפילים אנושיים המתלווים כמו צל, של דמויות שכל אחת מהן היא בת-דמות של דמות אחרת, תקדימית.

זהו רומן מתוחכם עד אימה, אבל קריא מאוד ובין השאר גם מצחיק, מלא זוטות עליזות, צירופי מקרים מסחררים ותחכום בלשי לשרלוק הולמס, הקורא.

לספר מצורפות שתי אחריות-דבר: "איך מתרגמים תשבץ?" מאת מתרגמת הספר, דבורה שטיינהרט, ו"צילו של הזאב הבודד: לוליטה בצלם הומברט" מאת מנחם פרי.

בינואר 2007 בחר הטיים מגזין ב'לוליטה' כאחד מעשרת הספרים הגדולים של כל הזמנים.

"לוליטה" נחשב לאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו במאה העשרים. יכולותיו הווירטואוזיות של נבוקוב בשימוש בשפה האנגלית שאינה שפת אמו(הוא נולד כרוסיה ובשנות ה- 40 ברח מפני הנאצים לאמריקה) מעוררות השתאות ומגיעות לשיאים ב"לוליטה". גם הסיפור מכמיר  הלב והפרובוקטיבי של אהבתו הנואשת של הומברט הומברט בן ה- 37 לבתה בת ה- 12 של בעלת הבית שלו,דולורס הייז, היא לוליטה, הוא נרטיב נועז לזמנו, ובמקומות מסוימים גם  לימינו. המסע של הומברט הומברט ולוליטה ברחבי ארצות הברית, שהוא ז'אנר אייקוני בתרבות האמריקנית, שזור בתובנות תרבותיות, משחקי לשון וכפל משמעויות ההופכים אותו לכתב  חידה מרתק עבור הקורא.  
אהרון לפידות, ישראל היום שישבת, אוק' 2010

קישורים

* אסתי סגל משבחת את התרגום

* אמן הסגנון המשוכלל והמעודן
    מנחם בן משווה בין נבוקוב לקונאן דויל