בין התהפוכות, וההתפתחויות שהביאה עמה מלחמת ששת הימים בולט נושא ההתיישבות בשטחים. מייד עם תום הקרבות עמדה ישראל בפני מצב חדש - בלא שיהיו בידי קברניטיה "תוכניות מגירה" לגבי הדרך שיש לנהוג בשטחים ובתושביהם. ספר זה מתאר את מערכת השיקולים והפעילויות באשר להתארגנות, לתכנון ולביצוע של המעשה היותר קובע לגבי עתידם של השטחים, מתוך המגמה להגיע לשלום עם הפלסטינים תושבי השטחים, תוך הבטחת ביטחונה של ישראל. הספר מתמקד בעשור הראשון 1997-1967, תקופת שלטון המערך; עשור שהצטיין בתנופה במעשה ההתיישבות של הסוכנות ואיש הוועדה הממשלתית להתיישבות בשטחים, בצומת מערכת ההחלטות ומנופי הביצוע, הקנתה לו את הבקיאות בנושא. הוא מגולל בפני הקוראים את המסכת במבט אישי, תוך חשיפת פרטים ועובדות שלא פורסמו עד כה. הספר מתאר את הכוחות הפורצים להתיישב ואת הכוחות העוצרים; הוא מספר על העושים את המעשה בשכרון חודשים בלתי ראציונאלי ועל הכוחות שפועלים בשיקול דעת, ומתאר את מגון התוכניות והמחלוקות סביבן שחלקו היו ענייניות וחלקן בגלל יריבויות אישיות. הספר שופך אור נוסף על הנושא שאינו יורד מסדר היום הלאומי שלנו, והוא מוגש באחריות, בהערכה לעושים במלאכה תוך נקיטת עמדה של המותר והאסור בתחום הרגיש שמעורבים בו ביטחון ומיסטיקה, כובשים ונכבשים, מתיישבים וצה"ל, שמירת חוק ופריצתו.