ג'ון צ'יבר, מטובי הסופרים של ארצות הברית בימינו, בחר כרקע להתמודדותו של המשכיל האמריקאי עם עולמו, את ההווי הקשוח, נטול הרחמים של בית הכלא, מאבקי כוח, אלימות, הומוסקסואליות - הקרב על ההישרדות ומתח פרשת הבריחה כובשים את ליבו של הקורא עד העמוד האחרון. ...השתררה אווירת ציפייה שעה ששפן ניער מעט מן החשיש, הושיט יד אל הגיטרה שלו והשמיע ארבעה אקורדים עזים. אחר כך החל לשיר. קולו היה צייצני, מעודן במשלב הבלוגראס העמום שלו, אבל למרות עמימותו וצייצנותו, היה בו גרעין בוטה של אומץ לב. הוא שר: אם השיר היחיד שאוכל לשיר הוא עצוב, לא אשיר כלל. אם השיר היחיד שאוכל לשיר הוא עצוב, לא אשיר כלל. לא אשיר על מתים וגוססים, לא אשיר על יריות וסכינים, לא אשיר על תפלות ועל בכי - אם השיר היחיד שאוכל לשיר הוא עצוב, לא אוסיף עוד לשיר.