האיזון המופלא בין רעיונות, דמויות, תחבולות ספרותיות, הזדהות ואירוניה עושה יצירה זו לאחת מיצירות הפרוזה המרכזיות בתולדות הספרות הגרמנית. לא את וילהלם ביקש גתה לעצב כאן, אלא את הקורא: לא להציג חברה, אלא ליצור חברה באמצעות הרומן- חברה שהאידיאלים שלה אינם מוגדרים בדיוק, אך היא שואפת לפתיחות אינסופית, לנכונות אינסופית לקלוט ולהתפתח, על פי תפיסתו ההומאניסטית של גיטה עצמו...
יוהן וולפגנג פון- גתה-1749-1832 גדול משוררי גרמניה, מלומד ומדינאי. למד משפטים ובהשראת שייקספיר חיבר את הדרמה האפית 'גץ מברליכיגן' 1773. הרומן האוטוביוגרפי 'ייסורי ורתר הצעיר' 1774 זיכה אותו בפרסום עולמי. ב-1775 השתקע בויימר, ניהל את התיאטרון הלאומי ומוסדות המדע. בוויימר התאהב בשרלוטה פון- שטיין ובהשראתה כתב כמה משיריו הליריים היפים ביותר. לאחר ביקור באיטליה 1786-1788 היה לחסיד נלהב של הקלאסיציזם, השפיע על מחזותיו 'איפיגניה בטוריס' 1787 וטורקבטו טסו' 1790. לאחר צאת ספרו 'וילהלם מייסטר' 1795-1796 פרסם את חלקה הראשון של יצירתו הגדולה ביותר 'פאוסט' 1808, דרמה שירית על שאיפות האדם. בעקבותיה פרסם עוד רומנים ופירסומים מדעיים, וב-1829 פרסם את 'שנות נדודיו של וילהלם מייסטר'. זמן קצר לפני מותו סיים את החלק השני, הפילוסופי יותר של 'פאוסט'. נמנה עם ידידיו של המחזאי שילר. התעניין בתחומים רבים ושונים, ביניהם אמנות הבמה, ומדעים