משהו דומה לאושר | חדוה הרכבי

משהו דומה לאושר

הִשְׁתַּגַּעְתִּי בְּנַעַר מֻכֵּה יֹפִי שֶׁצִּמְרֵר אֶת הָאֲדָמָה, וְשׁוֹתֵק
הִשְׁתַּגַּעְתִּי בַּזִּיפִים הַשְּׁחַרְחָרִים שֶׁנֶּעֶרְמוּ כַּעֲשָׂבִים עַל לְחָיָיו,
וְשׁוֹתְקִים
הִשְׁתַּגַּעְתִּי בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָיו צְהֻבּוֹת מֵרֹב נִיקוֹטִין מְשׁוֹטְטוֹת סְחוֹר־
סְחוֹר בְּשַׂעֲרוֹתַי, וְשׁוֹתְקוֹת, הִשְׁתַּגַּעְתִּי בִּזְרוֹעוֹתָיו הַגְּרוּמוֹת מִתְעַנְּגוֹת
עַל עַפְעַפַּי, עַל צַוָּארִי, עַל כְּתֵפַי, עַל בִּטְנִי, עַל מָתְנַי, עַל יְרֵכַי
הִשְׁתַּגַּעְתִּי בָּעֲרָפֶל בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם, לְמַרְגְלוֹת הָרֵי־גַּעַשׁ קְטַנִּים. כָּאן
הֶעֱבַרְנוּ בֹּקֶר שָׁלֵם שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִגָּמֵר, שֶׁל שְׁנֵי נֶאֱהָבִים גּוֹעֲשִׁים
מִשִּׂמְחָה, מְצַיְּרִים בְּגִירִים צִבְעוֹנִיִּים עַל דַּף נְיָר לָבָן אֶת הַיֹּפִי הַתָּמִים
שֶׁל תַּחְתִּית הָעוֹלָם שֶׁלָּהֶם
הִשְׁתַּגַּעְתִּי בְּדִיּוּק בַּמַּעֲבָר, כָּאן, לְיַד תְּלוּלִית הֲפוּכָה, בֵּין הָאֲבָנִים:
נָשַׁמְתִּי כְּשֶׁהוּא נָשַׁם. חִיַּכְתִּי כְּשֶׁהוּא חִיֵּךְ. נִתַּרְתִּי כְּשֶׁהוּא נִתֵּר. זָהַרְתִּי
כְּשֶׁהוּא זָהַר. הֶחְרַשְׁתִּי כְּשֶׁהוּא הֶחְרִישׁ. צָנַחְתִּי כְּשֶׁהוּא צָנַח. שָׁקַעְתִּי
כְּשֶׁהוּא שָׁקַע. הִמְשַׁכְתִּי כְּשֶׁהוּא הִמְשִׁיךְ. יַחַד אָסַפְנוּ אֶת תַּהְפּוּכוֹת
הַחַיִּים, יַחַד כִּסִּינוּ אוֹתָם בִּפְרָחִים
יַחַד הִנַּחְנוּ אֶת גּוּפָהּ הַזָּקֵן שֶׁל הַמְּצִיאוּת בֵּין שִׂיחִים קְטַנְטַנִּים,
לְיַד מְלוּנַת הַכְּלָבִים. יַחַד כִּבִּינוּ אֶת הַזְּמַן.
רוּחַ חַמָּה שָׁטָה בִּזְהִירוּת עַל פָּנָיו שֶׁהִתְכַּסּוּ אֲדָמָה מְפֹרֶרֶת,
מְנַגֶּבֶת אֶת הָרְגָבִים הַיְקָרִים־מִפָּז
שֶׁמְּגִנִּים עַל חַיָּיו
כְּבָר עֶרֶב. אֲנִי מוֹשִׁיטָה אֶת זְרוֹעוֹתַי אֶל הַבִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִי.
הִשְׁתַּגַּעְתִּי בַּדּוּמִיָּה לְהַבִּיט מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, לִרְאוֹת אוֹתוֹ יָשֵׁן בְּמִטָּתוֹ,
מִתְעוֹרֵר, מִתְהַלֵּךְ בְּחַדְרוֹ, יוֹצֵא לִשְׁאֹף אֲוִיר,
מְבַלֶּה
הִשְׁתַּגַּעְתִּי בָּאֹשֶר לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ, זַךְ, תָּמִים, קְצַר־רוּחַ, מַבְרִיק,
אֲצִילִי. הִשְׁתַּגַּעְתִּי בְּעֵינָיו שֶׁהִתְחִילוּ לִבְכּוֹת
בְּלִי לָדַעַת מַה יִּהְיוּ הַחַיִּים
הַבָּאִים 

לציון עשר שנים למותו של המשורר יהודה עמיחי ז"ל, החליטו חברי ועדת פרס יהודה עמיחי לשירה עברית - פרופ' חיה שחם, ד"ר עמינדב דיקמן והמשוררת ש. שפרה - להעניק את הפרס פעמיים: למשוררת חדוה הרכבי על מפעל חיים, כמוצג בספרה "צפור שבפנים עומדת בחוץ: מבחר שירים 2008-1962", ולמשורר שמעון אדף, על ספרו "אביבה לא", ובו קינות לאחותו שנפטרה.
 
מנימוקי השופטים: "הרכבי הביאה את הדיבור השירי למחוזות חדשים, שמעטים בשירה העברית החדשה הגיעו אליהם".

שירים נוספים באתר>