שירי שועל שלא בעונתו מציגים את עולם השירה כפשוטו, בהתרחקות מן האופנתי, תוך הכרה עמוקה כי השירה במיטבה אינה אמורה להיות כלואה בערפילים, וכי המשמעותי,הקונקרטי,המדויק והריתמי ארוגים בה יחדו.השיר בבהירותו, יופיו ומליצתו יוצר שלמות אחת.
בשיריו של ששון סופר, עולמו של המשורר אינו נחבא מפני החברה והאינטימי אינו עומד בסתירה לאוניברסלי.חרף השורות המאופיינות בפואטיקה של צמצום ודיוק עולה בידי ששון סופר להעניק מרחב של משמעות לקיום האנושי על מגוון פניו. שיריו כתובים במידה של סטואיות,בנסיון לגשר בין הגיון לדמיון יוצר, ובהתבוננות ספקנית ואירונית על החיים.
פרופסור ששון סופר הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה וסוציולוגיה.את לימודי התואר-השלישי השלים באוניברסיטה העברית,בה הוא חבר המחלקה ליחסים-בינלאומיים.חיבוריו האקדמיים עוסקים במחשבה דינית,דיפלומטיה,מדיניות החוץ של ישראל והיסטוריה בינלאומית.כיהן כראש המחלקה ליחסים-בינלאומיים וכראש המכון ליחסים-בינלאומיים ע"ש ליאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית.
שהה כחוקר ומרצה באוניברסיטאות: סטנפורד,אוקספורד,UCLA ובריטיש קולומביה. ספריו באנגלית פורסמו בהוצאות של בלקוול וקמברידג".
ספריו בעברית: דיפלומטיה ויחסים בינלאומיים ו- לידתה של המחשבה המדינית בישראל.
בשער הגדול / ששון סופר
לא נבוא במחשבות כבולות
למחוזות אהובים
בשערים ופתוחים
של מזמרות מהפכות,
לחזר על הפתחים בהם בלינו
את ימי מלכותנו בגמגום כבוש.
עוד סתו זהב
על החרבות,
עוד טירה
הנבנית מדמנה,
מי ורדים על הביבים.
בשם אלוהים, אינגמר/ שש ושבע נשים/ ואתה עדיין/ עץ שלכת צפוני/ מיוסר בסיוטי כמרים./ הרף מן ההזיות/ שבהן אתה רוצה לרטש/ את חבלי הקרקס/ עליהם אנו הולכים/ מעל התהום השחורה
(מתוך השיר קאמרה אובסקורה)