הספר הכי טוב שקראתי השנה - עצמות ועננים

טל ניצן, אורית גידלי ונועה מנהיים חושבות

שעצמות ועננים הוא הספר הטוב שקראו השנה
מלכותי תמורת מכנסיים

מאת: טל ניצן  

"עצמות ועננים"- מבחר מקיף משיריה של נורית זרחי, הוא אחד  הספרים המשמחים שראו אור  השנה. אוהבי שירתה של זרחי לא היו זקוקים לתיבת האוצרות הזאת שתאשר כי מדובר באחת  משוררות הגדולות החיות בינינו, ועם זאת הוא מתקן במקצת אנומליה מתמשכת של קוצר־רואי מצד  הביקורת והמחקר. מענג לראות בכרך אחד את הגלגולים שעברה השירה הזאת ואיך בכולם, עם כל  הגיוון והחיות שבהם, טבוע אותו חותם זרחיי מובהק: ההשראה הסוערת והאינטלקט הרתומים זה  זה,הדילוגים  הנועזים –אך כלאחר יד - בין הגשמי למופשט,הלשון הפרועה, רבת ההמצאות. בסיומו  של השיר המוקדם "הגשם חושף״ (1987) המשוררת מדברת על לבה: ״יותר מכל אני רוצה לנהוג/ על פי הלוח האמיתי של דברותיו/ אבל מה לעשות שהוא רוצה שאתפשט/לעין כל, אראה מה שחסר./ ברור שהוא גורר אותי לאבדון,/ ואני מרדימה אותו: שן, שן./ לב מפגר,הכול או מייד/ תקבל רק  במוות".

ספרה של טל ניצן "לשכוח ראשונה" ראה אור בהוצאת עם עובד 2009

זימון של כל הנסים

מאת: אורית גידלי

על עטיפת מבחר שיריה ״עצמות ועננים" מצוי קולאז׳  שיצרה נורית זרחי עצמה. עם קצת דמיון אפשר לראות בו פנים שבמרכזם עיני ענבים. בדיוק בעיני הענבים האלו מגששת זרחי אל השירה.  הצורה עגולה ומדויקת, אבל רק אחרי זמן הבשלה, שאי אפשרלהאיץ אותו לאורך השנים, פורצים  בבת אחת הראייה והיין. קיבוץ שיריה מאפשר להבחין במגמה הזאת בבהירות מעוררת השתאות: אם השירים הראשונים, למרות הבחירה הזהירה של רן מירון, עדיין לוטים בערפל של אי־מובנות ובכשל האידיוסינקרטיות, הרי שפתאום, אי שם באמצע הדרך השירית, מתרחש נס שירי חד פעמי. נס שזרחי, כדרכה להביס כל הגדרה, משחזרת שוב ושוב בספרים הבאים.

פתאום שירים אמיצים, מאוזנים על איזו נקודה בין בהיר לבין נשגב, ויותר מהכל כאלו שניתן להגדיר אותם רק בהגדרה מצביעה:זו שירה.וזו שירה גדולה. אני מתרגשת מהזימון של כל הנסים האלה תחת ספר מקיף אחד, אני מתרגשת ממסת העומק של דן מירון שחוגגת את עוצמת השירים, אבל יותר מהכל אני מתרגשת מהאומץ  של זרחי לחפש. כל הזמן.כאילו ידעה שתמצא. וגם אחרי שמצאה להמשיך ולחפש,אפילו כשהפלא כולו כבר נחוץ בידיה.

 ספר השירה של אורית גידלי "סמיכות" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד

סימני דמעות ופירורי עוגיות

מאת: נועה מנהיים

מלותיה של נורית זרחי, נישאות אלי מבין שפתותיהם של הורי, הן כנראה המלים הראשונות ששמעתי. ספרי הילדים שלה ליוו את צמיחתי וספרי שיריה את הבשלתי, מטילים קסם מוחשי על אפרוריותו של העולם, והכרכים כולם מפורקים ומהוהים משימוש חוזר ונשנה, ויש בהם דפים מסומנים באוזני חמור, סימני דמעות ופירורי עוגיות. "עצמות ועננים" אסופת השירים המקיפה שראתה השנה אור ומרכזת מבחר מיצירתה בין 2008-1966  מסמנת את ההכרה ההולכת וגוברת באיכויותיה הנדירות של זרחי כמשוררת, הכרה שהתבטאה גם במונוגרפיה מאת אילנה אלקד־להמן שהוקדשה ליצירתה  (״לבדה היא אורגת",כרמל, 2006) ובזכייתה בפרס עמיחי ב- 2007. לאסופה צורפה מסה נרחבת ומעמיקה מאת דן מירון, המבקשת למפות את הגבולות שזרחי חוקרת, פורצת, נישאת מעליהם על כנפיו של דמיון משולח ומרהיב, אך גם לנסות ולמקם אותה במסגרתו של הזרם שמירון קורא לו ׳׳מטפיסי־אורפיאי". ב׳׳עצמות ועננים" טמון כוח יצירה אדיר, מכשף,שלרגעים נדמה שמבקש לחרוג מבין דפיו של הספר ולזלוג אל המציאות, להתמיד ולשנות אותה לכדי משהו אחר לגמרי רב יופי ואימה, פראות ותשוקה.

נועה מנהיים היא עורכת ספרות המקור בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן


מתוך הארץ- ספרים, יוני 2010