הסיפורים מאחורי הספרים
דורית גני
לְאֶרֶץ רְחוֹקָה,
כְּלַהֲקָה שֶׁל עוֹף -
הַמִלִים,
צְרִיחָתָן תִשְׁמְעִי מִסָּבִיב,
בַּלּבֶן.
(קיץ)
זָר וְקוֹצָנִי.
בְּקָרָיו
בְּכּוֹסוֹת תְּכֵלֶת שְׁקוּפִים
רְאֵה אֵיךְ נִמְהָל
מָוֶת בַּסִיר, אִישׁ הָאֱלהִים.
מָוֶת
שני השירים הללו לקוחים מתוך הספר "שארית החיים" הכולל שירים וציורים מעיזבונה של לאה גולדברג.
את הספר הביאו לדפוס, כשנה לאחר מותה של גולדברג, שניים מידידיה - אריה נבון, אשר בחר את הציורים, וטוביה ריבנר, אשר אסף את השירים. את רוב השירים (בסך הכל 59 - כמספר שנותיה של גולדברג) אסף ריבנר מתוך ניירות, פתקים ופנקסים שנמצאו בביתה (שני שירים: 'וזה יהיה הדין' ו-'מחר אני אמות' נמצאו במגירת בית החולים).
רק לאחר פרסום הספר התברר ששני השירים המובאים כאן כלל לא נכתבו על ידי לאה גולדברג.
שלמה צוקר, תלמיד של גולדברג באוניברסיטה, העביר לה כמה משיריו על מנת שתחווה עליהם את דעתה. שיריו נמצאו בין ניירותיה ובהיעדר סימן מזהה נכללו בספר בין שיריה.
ציור של לאה גולדברג מתוך הספר "שארית החיים"
הציור נמצא מתחת למיטתה, ומתאר את קבורתה
מתוך דף המידע של איתמר המוקדש ללאה גולדברג