במארס 1908 צילצל צעיר כחוש בפעמון ביתו של ג'ורג' שִׁיפִּי, המפקד של משטרת שיקגו, וביקש לפגוש אותו כדי למסור לו מעטפה. הצעיר היה לזרוס אָוֶרבוך, כבן 19, מהגר יהודי ממזרח-אירופה שחמש שנים קודם-לכן עבר עם משפחתו את הזוועות של פוגרום קישינֶב המפורסם. שיפִּי לא בדק את תוכנה של המעטפה. הצעיר נראה לו נוכרי ואנרכיסט, ודאי רוצח-מתאבד. אמריקה היתה שרויה באותם ימים בטירוף של רדיפת אנרכיסטים ובשנאת זרים מזרח-אירופים, רווּיה אנטישמיות. שיפִּי שלף איפוא את אקדחו וירה בלזרוס שוב ושוב, לוודא את מותו.
על "פרשת לזרוס" אפשר לקרוא בעיתוני התקופה, והיא עטופה בערפל ההיסטוריה והכאב. והנה כעבור כמאה שנה הופכת הפרשה לאובססיה של ולָדימיר בְּריק, גיבור הרומן של הֶמון. בריק הוא סופר בוסני צעיר, מהגר מסָרָייבו, המתגורר בשיקגו ונשוי לאמריקנית. הוא מבקש לקדם את הקריירה הספרותית המדשדשת שלו באמצעות כתיבת רומן על לזרוס; ולאחר עבודת תחקיר, שהותירה אותו באי-ידיעה מה באמת קרה ומדוע, הוא מספח אליו את חבר ילדותו מסָרָייבו, והשניים נוסעים למזרח-אירופה – ללבוב, לצ'רנוביץ', לקישינב – כדי להבין את מסלול חייו הטרום-אמריקניים של לזרוס. בריק, המביט על אמריקה בעיני זר בוסני, מביט על אוקראינה ומולדובה ובוסניה בעיני זר אמריקני. יהיה עליו למצוא את עצמו מחדש.
קישינב של 1903, שיקגו של 1908, בוסניה של 1992, ושוב שיקגו של תחילת המאה ה-21 – זו של בריק – כמו הופכות ליקומים מקבילים הנארזים זה בזה במיומנות נאבוקובית, במלאכת-מחשבת של צירופי-מקרים. בריק משאיל ללזרוס שלל פרטים מחייו-שלו (ואף מן הביוגרפיה של הֶמון, יוצרו), אך לא פחות מכך הופך סיפורו של לזרוס מקישינב לַפלייבק של חייו של בריק. ממילא הכל סיפור עקורים אחד גדול, ו"פניו של אדם מורכבים מפנים אחרות – הפנים שירשת או אספת לאורך הדרך, או פשוט הפנים שהמצאת".
'פרויקט לזרוס' הוא רומן וירטואוזי ופרובוקטיבי. בפרקיו האי-זוגיים הוא עדִין וקורע-לב ועוצר-נשימה; ובפרקיו הזוגיים הוא, למרבה הפלא, מצחיק ומבדר ופראי. הרומן נבחר ב-2008 על ידי 'פבלישרס ויקלי' כ"ספר הטוב ביותר של השנה"; על ידי 'ניו יורק מגזין' כרומן "מספר אחד של השנה"; ועל ידי 'הניו יורק טיימז' כ"ספר הראוי-להיזכר" של אותה שנה. הֶמון תואר בעקבותיו בעיתונות האמריקנית כ"כישרון ענק, הסופר המוכשר והחשוב ביותר בקרב בני-דורו", והרומן צוין כ"זוהֵר", "מהמם", "נפלא", "נשגב", "מלאכת מחשבת".
אלכסנדָר (סאשה) הֶמון נולד ב-1964 בסרייבו לאב ממוצא אוקראיני ולאם בוסנית-סרבית. ב-1992 הוא הגיע לביקור בשיקגו, אך נתקע בה מבלי יכולת לחזור לסרייבו הנצורה. תוך שלוש שנים כבר שלט באנגלית עד כדי יכולת לפרסם בה סיפור ראשון. 'פרויקט לזרוס' הוא ספרו השלישי (2008). קדמו לו 'שאֵלת ברונו' (2000) ו'איש משום מקום' (2002) המהוללים, שתורגמו לעברית. הספר רואה אור בשיתוף עם הוצאת מחברות לספרות.
"אלכסנדר המון, בעצמו סוג של פליט, בכתיבה גדולה ששיאה בפרק נפלא, המתחיל בעמוד 233 (הפרקים אינם ממוספרים)".
יואל כהן, עשרת המומלצים של לאשה
קישורים סופר מחפש פצע ומוצא רופאה דוד הדר, הארץ: ב"פרויקט לזרוס" מזדהה הסופר הבוסני-האמריקאי אלכסנדר המון עם קורבן יהודי כדי שיוכל להזדהות עם הטראומה הלאומית שלו: המלחמה בסרייבו, שהוא עצמו לא היה בה |
בחזרה לקישינב הספר "פרויקט לזרוס" מפריך כל קלישאה ספרותית על הגירה, טראומה היסטורית או מחסום כתיבה. הוא מסכסך את המושגים הללו זה בזה, סודק את גבולות הדמיון ומטלטל רגש וזהות |
לקרוא את אלכסנדר המון בכל שלושת ספריו, נבר המון ב"בגידה" הזאת שלו וכל ספר שלו הוא גם קצת התנצלות לבוסניה ולשפתה שזנח. כמו בשביס-זינגר, שטען לא פעם שאם לא יכתוב יותר ביידיש זה סימן שהיטלר ניצח יהונתן גפן ,"סופשבוע"-מעריב |
אלכסנדר הגדול "פרוייקט לזרוס" של אלכסנדר המון מספר בדרך מרתקת על מגוון התגובות האישיות, החברתיות והפוליטיות שמעוררת הגירה, ומוכיח כי הסופר האמריקני ממוצא בוסני הוא אחד הסופרים החיים הגדולים של ההווה". |
"פרויקט לזרוס" הוא לפני הכל רומן על סיפורים, שאינו מאפשר לאיש לחמוק מן המשא הפרטי שהוא סוחב איתו על גבו. פאר פרידמן, מעריב, על הספר |
אלכסנדר המון הוא לא סתם סופר דגול, הוא סופר הכרחי ג'ונתן ספרן פויר, עמיתו של אלכסנדר המון, כותב ל"גלריה" על חברו הטוב, שספרו "פרויקט לזרוס" מתפרסם כעת בעברית |
שיעור מולדת עמר לחמנוביץ, ישראל היום, על "אחד הרומנים הבולטים שתורגמו השנה" |
הניו יורק טיימס על פרוייקט לזרוס רומן בלתי רגיל על אובדן וייאוש, אשר כנגד כל הסיכויים הוא רווי הומור מענג עד- מאוד |
אלכסנדר המון קורא מתוך פרוייקט לזרוס |