הספר הכי טוב שקראתי השנה
עמרי הרצוג* ממליץ על חסד
בשנה שבה טוני מוריסון מפרסמת ספר, הבחירה של ״ספר השנה״ נהפכת להיות מעט פשוטה יותר. ב״חסד״ , ספרה האחרון - הטוב שפירסמה בשנים האחרונות - היא חוזרת ל- 1690 למושבות הפראיות של ארצות הברית, בעת שכוחן המפלצתי של הפוריטניות ושל השנאה מתחיל לתת את אותותיו במרחב. הדמויות שייכות לחווה חקלאית אחת והרומן עוקב אחרי בעלי הבית בצד העבדים והשפחות שמשרתים אותם. כל הדמויות הללו מתפקדות ללא אם, נתלשו מחיים לא־נודעו של שפע או מוות והוטלו אל חיים חדשים. הן יוצרות לעצמן בעל כורחן רחם חלופי של אהבה או מסירות, שדרכו הן מבקשות לשרוד ובאמצעותו הן מבקשות להשתחרר;להכריז על בעלות - בעלות על חופש, הכרה או זהות, וגם בעלות על ביוגרפיה. מוריסון רוקחת אותן יחדיו, דמויות שחורות ובהירות, נשיות וגבריות; מטשטשת את סימני הגזע וסימני המגדר, משחררת את גיבוריה מהסימנים שהקורא רגיל לתת בדמויות, ובבני אדם, עוד לפני שהוא מזהה את פניהם. בסיפור הזה יש קסם פגאני, משכר ויוצר־התמסרות.
עמרי הרצוג
הארץ- ספרים, יוני 2010
* עמרי הרצוג הוא דוקטורנט במחלקה ללימודים השוואתיים של ספרות ותרבות באוניברסיטה העברית. בעל טור ביקורת ספרות בעיתון הארץ