* | מאיר ויזלטיר

ארבעים
מאיר ויזלטיר

שני שירים מתוך ספרו החדש

*
בְּחֶשְׁכַת הַשִּׁכְחָה אֲנִי רוֹאֶה

אוֹתָךְ שְׁכוּבָה רַכָּה וּמְכֻנֶּסֶת

עַל צִדֵּךְ, מְכֻרְבֶּלֶת בַּמְּעִיל

שֶׁל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת (גַּם לָהּ

הִתְנַכַּרְתִּי) מַגִּירָה

חִיּוּךְ זָכוּר, עֲנֻגָּה כַּאֲבֵדָה.

כְּמוֹ לְפָנִים גַּם עַכְשָׁיו

אַתְּ לֹא תַּגִּידִי כְּלוּם. לֹא מְדַבֶּרֶת.

עֵינַיִם נוֹצְצוֹת, תִּקְוָה פְּתַיָּה לִגְנֹב

חֻלְצָה בְּלָה-פַאיֶט. עוֹלָם אָטוּם

מְרַשְׁרֵשׁ וּמַקִּישׁ

כַּאֲשֶׁר אַתְּ יוֹקֶדֶת בַּלַּיְלָה.

הָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא תִּלִּים

וַחֲצָאֵי אַרְמוֹנוֹת קְבוּרִים. אֶשְׁנַבִּים

עֲדִינִים מְלֵאִים אֲדָמָה. הַחֲלוֹמוֹת

אֵינָם בּוֹגְדִים בָּנוּ, אֲנַחְנוּ מַקְדִּימִים

לִבְגֹּד בָּהֶם, לְהִתְעוֹרֵר

מְחֻפָּשִׂים לְמִפְלָצוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, עַתִּירוֹת תּוּשִׁיָּה.

*
חֶרְדַּת הַנְּשָׁמָה, אִם לִפְתֹּחַ בְּטוֹנִים גְּבוֹהִים

הִיא עוֹף מוּטָח, יוֹנָה כְּלוּאָה בֶּחָלָל

גַּג רְעָפִים, לְתוֹכוֹ נִמְלְטָה בְּבַקְּשָׁהּ מָנוֹחַ, מִסְתּוֹר.

וְעַכְשָׁיו בְּתוֹךְ הָאָבָק הַנִּדָּף

מְנוּחָתָהּ רַק טִלְטוּל מִקּוֹרָה לְקוֹרָה.

מֵאָה חֲוָחִים שֶׁל אוֹר מִסָּבִיב מַתְעִים וְאֵינָם עֲבִירִים.

פֶּתַח הַכְּנִיסָה-הַמּוֹצָא נֶעֱלַם, כְּדַרְכָּם שֶׁל פְּתָחִים פְּשׁוּטִים בָּעוֹלָם.

הַמִּסְתּוֹר הָיָה לְפַח יָקוֹשׁ.

מִכָּאן רַק חֶרְדַּת הַיּוֹנָה הַכְּלוּאָה בֶּחָלָל שֶׁאִוְּתָה הַפּוֹתָה לִגְאֻלָּה:

כָּכָה אַתְּ בְּחַיַּיִךְ, סָמוּךְ לְחַיַּי

הַמְתַעֲבִים גְּאֻלָּה וְאֵינָם מִתְאַוִּים לְמִסְתּוֹר,

וְדַי לָהֶם בִּמְאוּרָה, מְקוֹם מִרְבָּץ מֵעֵת לְעֵת.

לְהִכָּנֵס, לָצֵאת, לִישֹׁן, לְהִתְבּוֹנֵן.

לָגַעַת, לְהִמָּנַע. אֲנִי כּוֹפֵר,

מִתְחַלְחֵל וְכוֹפֵר בַּחֲרָדָה.

מִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּעַיִן קָרָה כְּמוֹ בְּנֶגַע בָּעוֹר.

שָׂדֶה חָרוּךְ לְיַד שָׂדֶה יָרֹק.

חָתוּל נָגוּף, וְלֹא הַרְחֵק מִשָּׁם חָתוּל אַחֵר,

הַמְנַתֵּר – תַּמְצִית הַהֲוָיָה,

כְּגוֹן יֵאוּשׁ: יֵאוּשׁ נוֹשֵׁם וּמְשׁוֹרֵר.