קשה להיות ים | נתן אלתרמן

קָשֶׁה לִהְיוֹת יָם
נתן אלתרמן

עוֹנַת הָרְחִיצָה בְּתָקְפָּהּ וְהוֹדָהּ.

בָּאִים וּבָאִים וּבָאִים...

הַיָּם מִתְפַּקֵּעַ מֵרֹב עֲבוֹדָה,

מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ בַּסְּלָעִים!

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הָעִיר מִתְקַהֶלֶת,

רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, דּוֹרֶשֶׁת: – עֲבֹד!

אַמְבַּטְיָה לָאֵם וְאַמְבַּטְיָה לַיֶּלֶד,

גַּלִּים לִרְכִיבָה לַדּוֹדָה וְלַדּוֹד!

לַשָּׁוְא מִתְחַנֵּן הוּא: – אֲנִי לֹא הִסְכַּנְתִּי...

לַשָּׁוְא יִתְיַפֵּחַ: – אֵין כֹּחַ לִסְבֹּל...

אֲנִי, רַבּוֹתַי, לֹא אוֹקְיָנוֹס אַטְלַנְטִי,

אֲנִי יָם תִּיכוֹן, לֹא קָטָן לֹא גָּדוֹל...

אַךְ מִי זֶה יִשְׁמַע עוֹד וּמִי יִתְבּוֹנֵן עוֹד?

סָבִיב צֶ'מְפִּיּוֹנִים מִכָּל הַגִּילִים.

בְּפִי כָּל מַצִּיל צוֹרְחוֹת עֶשֶׂר סִירֶנוֹת

וּלְכָל בַּחוּרָה עֲשָׂרָה מַצִּילִים...

הָעוֹר מִתְקַלֵּף בִּרְתִיחַת שֶׁמֶן-זַיִת,

תֵּבֵל הֲפַכְפֶּכֶת גּוֹעָה וְהוֹמָה.

דַּיָּר מְטַפֵּס עַל גַּבֵּי בַּעַל-בַּיִת,

"גָזוֹזְנִיק" חוֹתֵר אֶל חַיֵּי אֲדָמָה...

וְאִמָּא צוֹעֶקֶת: – אֲבוֹי, אֵיפֹה אַבָּא?!

וְאַבָּא עוֹלֶה כְּמוֹ וֶנוּס מִתְּהוֹם...

וְקוּרְדִי וְגוּרְגִ'י וְיֶקֶה וְצַבָּר

וְ"אֶסְקִימוֹ קַר רַק הַיּוֹם"!

וְגַל אֱלֵי גַּל מְנַהֵם: – בָּא הַקֵּץ...

אֱחֹז בִּי כַּהֹגֶן, אֱחֹזָה!

כָּשַׁלְתִּי, עָיַפְתִּי, אֲנִי מִתְנַפֵּץ...

הָעִיר נִטְרְפָה בִּפְּסִיכוֹזָה!

בַּלַּיְלָה הַיָּם בִּכְאֵב-רֹאשׁ מִשְׁתַּטֵּחַ,

נוֹאֵק, מִתְהַפֵּךְ מִצַּד שְׂמֹאל אֶל יָמִין...

וּבוֹלֵעַ עוֹד יָרֵחַ

כְּטַבְלַת "קַלְמִין".

י"ט באב תרצ"ד

31.7.1934

מתוך ספרו 'רגעים'