מי זאת כהרמאן מצ'יצאן גיבורת ספרו של סלמאן נאטור 'היא, אני והסתיו'? ספק דמות אלגורית, ספק דמות בשר ודם, שעלילותיה כובשות את הקורא בדרמה כפרית עוצרת נשימה. מרקם החיים הפלסטיני המשורטט בספר ביד אמן מעורר שאלות נוקבות על הגורל הפלסטיני במדינה היהודית. דרך עיצוב מדוקדק של דמות אשה מסתורית פורש סלמאן נאטור דינמיקה מרתקת של היחסים בין פלסטינים בפרט וערבים בכלל. העומק האנושי של דמויותיו ניכר במיוחד בכושרו הנדיר לחדור לעולמן של נשים, במיוחד באמצעות פרישת מערכת היחסים הכובשת לב בין כהרמאן לג'מילה. כיצד, שואל נאטור, מתאפשר בכלל קיום אנושי לנשים בין הזיה ומציאות ובין חולשה וכוח? בדרך המפותלת והמורכבת שבה הוא מוביל את דמויותיו בין עולם המאגיה לבין עולם התבונה החודרת, מערב סלמאן נאטור בין דמיון לבין מציאות ויוצר רומן צלול ומופתי, שלשונו המאופקת והאירוניה המתוחכמת שלו מעמידות אותו כדמות מרכזית בשורה הראשונה של יוצרי הספרות כאן ובעולם הערבי.
סלמאן נאטור, סופר ומחזאי . נולד וחי בדלית אל כרמל . פרסם עשרות ספרים בשפה הערבית וספר אחד בעברית ('הולכים על הרוח', 1992) בספריו עסק בזיכרון, מרחב וזמן. כתב חמשה מחזות שהוצגו בארץ ובעולם הערבי. תרגם וערך מעברית ספרים רבים ביניהם שתי אנתולוגיות בערבית של סיפורת עברית ושל שירה עברית שכללה 24 משוררים.
ספר בסדרת
הכבשה השחורה | هي, انا والخريف התרגום של הרומן הנפלא הזה היה בעבורי חוויה בלתי נשכחת. במשך שבועות ארוכים שכנתי גם אני בתוך האגדה הנפרשת בידי הקוראים ביד אומן. רק שיחות הטלפון הארוכות עם הסופר סלמאן נאטור, שבדק את התרגום והשביח אותו יחד עם עורך הסדרה פרופ' חנן חבר, הזכירו לי שגם לאגדה הזאת יש בסופו של דבר מחבר. זהו רומן עתיר רבדים. ברובד אחד, זהו סיפור נוגע ללב על מערכת יחסים יוצאת דופן בין נכדה לסבה. לא פחות נוגעת ללב היא מערכת היחסים בין כהרמאן לג'מילה. הצלחתו של המחבר לדבר אותן הינו הישג בלתי רגיל. זהו גם סיפור על התנגדות נשית למכונה משומנת המנוהלת על ידי גברים: שוטרים, פקידים, מוכתרים ובעלי הון. אבל מעל לכול זהו סיפור על טראומה. על טראומה אנושית שהיא גם אלגוריה לטראומה לאומית. אי אפשר שלא לקרוא ברומן גם את הטראומה המתמשכת של ערביי הפנים. חסרי זהות, מדברים בשפה לא מובנת, חסרי עבר שנמחק על ידי ההיסטוריה והגיאוגרפיה החדשה. הרומן של סלמאן נאטור בשפה העברית הוא הישג ענק. הוא מנכיח עבור היהודים את הלא מודע הפוליטי שעליו מכוננת מדינת ישראל.
יהודה שנהב |