120 שנה להולדת אברהם שלונסקי
שירים מתוך בראשית חדשה - מבחר משיריו
ו דגש קל
בונו־של־עולם
בּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם
רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם
תּוֹכֵן עֲלִילוֹת בַּאֲנָךְ וּמַצְבּוֹעַ
אַתָּה שֶׁהוֹרֵיתָ לִנְבֹּט ולְנְבֹּעַ
(חָכְמַת הַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים עַל תִּלָּם!)
שָׁמְרֵנוּ מִשֶּׁצֶף
מֵחֵן הַיּוֹתֶרֶת
מִפֶּרֶץ הַיְבוּל עַד שִׁבְרוֹן הַצַּמֶּרֶת
מִיֶּלֶל פּוֹרֵעַ צוּרוֹת בַּעֲוִית.
תֵּן קַו וּמִשְׁקֹלֶת בְּיַד אִיּוֹבִית
אַמַּת־הַבִּנְיָן לְהַדְבִּיר אֶת הַתֹּהוּ.
לַמְּדֵנוּ לִתְכֹּן וְלִנְטֹּעַ.
לַמְּדֵנוּ מְתֹם וְדִיּוּק הַכִּנּוּי
הַפְּשָׁט הַפָּשׁוּט. הַנִּגְלֶה. הַבָּנוּי.
עֲרֹךְ הַמַּתְכֹּנֶת - כִּי לָהּ נְיַחֵלָה.
רַבּוֹת עֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּלַאכְתָּן אַךְ הֵחֵלָּה
רַבִּים מִפְעָלוֹת שֶׁעוֹרְגִים אֶל תִּלָּם...
אַךְ אֲבִי־מַעֲשִׂים
אַךְ בּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם
מַחְשַׁכִּים יְשׁוּפוּנוּ. אָיְמוּ הַמַּסּוֹת.
אֵיךְ נִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה הַבְּרוּאָה לַעֲשׂוֹת!
***
אִם תֵּבֵל שִׁכּוֹר וְקָרועַּ
אֲנִי הוּא שִׁירוֹ הַפָּרוּעַ
אֲנִי הַשִּׁיר.
אִם תֵּבֵל כֶּלֶב שׁוֹטֶה
אֲנִי הָרִיר מִשְּׂפָתָיו נוֹטֵף
אֲנִי הָרִיר.
אֲנִי הַגֶּבֶר טְרוּף־גַּעְגּוּעִים
עַל גִּלְגּוּל אַחֵר
גִּלְגּוּל אָדָם.
יהי אור
זוֹ תְּכֶלְתּוֹ שֶׁל תַּמּוּז עֵירֻמָּה וְאוֹרִית
בְּאַבְנֵט מְלֻבָּן עַד מַחְנָק חֲשׁוּקָה הִיא
וְהָרוּחַ לוֹטֵף בְּרִשּׁוּל הַבְּלֹרִית
גזִּעְָהּ שֶׁל שִׁקְמָה כְּלַטֵּף הַשּׁוֹקַיִם.
וְנִחָר פִּי שִׁבְעָה כָּל סִקּוּס בְּגִזְעָהּ
וְצָפְדָה לְרַגְלָהּ שַׁלַּכְתָּהּ הַנִּפְזֶרֶת
וְעִוֵּר מֵעַצְמוֹ, מִטּובוֹ הָאַכְזָר
יוֹם שָׁרָב יְגַשֵּׁשׁ וִיבַקֵּשׁ צֵל צַמֶּרֶת.
וְשָׁתְקוּ בְּהֵמוֹת – כָּאִילָן וְכַיְאוֹר
וְהָאֶבֶן תִּנְשֹׁף – כְּמוֹ חַי וְצוֹמֵחַ
וְנִדְמֶה:
רַק הַיּוֹם אֶת חֶפְצוֹ "יְהִי אוֹר!"
הֶאְדִּיר אֱלֹהִים בְּצִוּוּי מִתְלַקֵּחַ.
גשם בִּסדום
הִשְׁקִיף מִמָּרוֹם וּמִדֵּד אֶת הַשֶּׁטַח:
הַכְּרָךְ הִשְׂתָּרֵעַ גַּבְרִי וְרָחָב.
וּבְיַד אַדְרִיכַל מִגָּבֹהַּ מוּשֶׁטֶת
הַגֶּשֶׁם הִצִּיב רִבֲבוֹת אֲנָכָיו.
גֶּשֶׁם עָקָר הַיּוֹרֵד בְּרִבּוּעַ
אַסִּיר מַרְזְבִים, מִרְצָפוֹת וּבִיּוּב.
בְּכִי אֲדָמָה שֶׁאַסְפַלְטִים כִּבּוּהָ:
עַל זֶרַע
עַל טַל
עַל לִבְלוּב.
בראשית חדשה
רָטֹב וגִּבֵּעַ הַחוֹל הַקִּמֵּחַ
הַשַּׁחַר מַתְרִיג צַמָּרוֹת וּבְלֹרִית
אֶל מוּל הָאָדָם וְגופוֹ הַצּוֹמֵחַ
גּוֹעִים עֲדָרִים בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית.
דָּחוּס וּמַרְגִּיעַ הַדְּבַשׁ בַּכַּוֶּרֶת
גּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּינוֹקִי וּוָרֹד
בְּרֵאשִׁית חֲדָשָׁה עִם קוֹנָהּ מְדַבֶּרֶת
כְּאַיִל אֶל אַיִל בִּשְׂפַת הֲבָרוֹת.
ויהי ערב
יוֹם תָּמִים הִסְתַּבֵּל הַשָּׁרָב עַל צַוַּאר
הָעוֹלָם הָעֲנָק (מַבָּטִים אֲפָפוּהוּ)
כִּמְטִיל הַבַּרְזֶל עַל צַוְּארֵי הַלּוּדָר
שֶׁכַּפָּיו הַגְּדוֹלוֹת כּוֹפְפוּהוּ.
עִם כָּל כֶּפֶף הַמְּטִיל יְנַשֵּׁף בִּנְחִירָיו
וְנִדְמֶה: לֹא יוּכַל, לֹא יוּכַל לְהַכְנִיעַ.
אַךְ שׂרְגוּ הַגִּידִים. וְנִשְׁבַּר הַשָּׁרָב.
וּמֻשְׁלֶכֶת חַמָּה בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ.
וּשְׁקִיעָה קַדְמוֹנִית חֲצוּפָה וּרְחָבָה
בְּשִׁנֶיהָ נוֹגֶסֶת חַמָּה מְבֻקַּעַת.
בַּפַּעַם הָאֶלֶף מוֹשֶׁטֶת חַוָּה
לְאָדָם הָרִאשׁוֹן אֶת תַּפּוּחַ־הַדַּעַת.
ערב שפוי
יֵשׁ עֶרֶב שָׁפוּי כְּמַרְדּוּת שֶׁהִשְׁלִימָה
בִּכְבוֹת שְׁתֵּי עֵינֵי הָרֻגְזָה הַיְרֻקּוֹת
וּבֶן־הָאָדָם אָז צוֹמֵחַ רַק פְּנִימָה
הוֹגֶה כְּאִילָן מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת.
וְכָל מַחְשָׁבָה מַבְהִינָה וְטוֹפֶפֶת
אֶל חַי וְדוֹמֵם בְּבַת־צְחוֹק מִתְפַּיְּסָה
וְיַד אֱלֹהִים בִּסְלִיחָה מְלַטֶּפֶת
צַמְרָם הַשָּׁטוּחַ שֶׁל יָם וְכִבְשָׂה.
בְּעֶרֶב כָּזֶה לִי בָּרוּר יִוָּדֵעַ
כִּי בָּאתִי כְּגֵר - וְהָיִיתִי תּוֹשָׁב
כִּי עוֹד לֹא הָיָה הָעוֹלָם הָרוֹגֵעַ
הָדוּר וְנָאֶה כְּעָלֵינוּ עַכְשָׁו.
וְאֵם לְבָנָה שֻׁלְחָנֵנוּ עוֹרֶכֶת
וְאָנוּ נָסֵב כְּעַל עֵשֶׂב רָטֹב
לִשְׁמעַֹ אֵיךְ הִיא בִּשְׁתִיקָה מְבָרֶכֶת
בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא עַל לַחְמֵנוּ הַטּוֹב.