"לַנְּסִיכָה שׁוּשָׁה יֵשׁ רַעֲמַת תַּלְתַּלִּים פְּרוּעָה וחְִיּוּךְ שׁוֹבָב.
הִיא גָּרָה בּאָ רְַמֹון עִם אִמָּא, אַבָּא וּשְׁתֵּי אַחְיוֹתֶיהָ.
שׁוּשָׁה אוֹהֶבֶת לְצַיֵּר וְלַחְלֹם.
הִיא חוֹלֶמֶת שֶׁהִיא צַיּרֶת מְפרְֻסֶמֶת, שֶׁשָּׂרִים וּמְלָכִים בָּאִים מֵרָחוֹק כְּדֵי שֶׁתְּצַיֵּר אוֹתָם.
בֵּינְתַיִם הִיא מְצַיֶּרֶת אֶת לוּאִי, הֶחָתוּל שֶׁלָּהּ."
גיל–לי אלון קוריאל היא מאיירת ספרים. גם היא, כמו שושה, אוהבת לצייר ולחלום.
***
שוּשה היא נסיכה הגרה בארמון עם אבא ואמא המלך והמלכה. לשושה שתי אחיות: הבכורה לוצ'יה והצעירה כרמן. בניגוד לאחיותיה המקפידות על הופעתן ומתנהגות תמיד כנסיכות בנימוס ובשליטה, תלתליה של שוּשה פרועים, בגדיה מוכתמים וכשהיא מתמסרת לאהבתה הגדולה - הציור - היא שוכחת עולם ומלואו. מלבד לצייר אוהבת שושה גם לחלום. כשהיא מטיילת בשבילי הארמון היא אוספת עלים, מריחה פרחים, מקשיבה לציפורים, מתבוננת בחרקים ואוספת רעיונות לציורים חדשים.
גם אחיותיה של שוּשה עוסקות באמנות - האחת מנגנת והשנייה רוקדת, אבל גיל-לי מאפשרת לגיבורת הסיפור שלה חופש יצירה גדול. היא 'מרשה' לה לשבור מוסכמות, לפרוץ גבולות ולזרום עם הצבעים והרעיונות ככל שליבה חפץ.
יונה טפר, עורכת ספרי ילדים