סוף העולם - מבחר מן השירה האקספרסיוניסטית הגרמנית

סוף העולם
בתרגום אשר רייך ובעריכתו.


אִמרה
ארנסט שטאדלֶר

בְּסֵפֶר יָשָׁן נִתְקַלְתִּי בְּאַקְרַאי בְּאִמְרָה,
שֶׁפָּגְעָה בִּי כְּמַכָּה וּכְאֵשׁ מְכַלָּה אֶת יָמַי.
אֲנִי מִתְמַסֵּר אֵפוֹא לְתַעֲנוּגוֹת הַצַּעַר,
כַּאֲשֶׁר אַשְׁלָיוֹת, שְׁקָרִים וְהִתְחַזֻּיּוֹת
עוֹלִים אֵלַי בִּמְקוֹם הַדָּבָר הָאֲמִתִּי
כְּשֶׁאֲנִי מְלֻוֶּה בְּמַחְשָׁבוֹת מְזֻמָּנוֹת,
מוֹלִיךְ עַצְמִי שׁוֹלָל בְּנֹעַם הֲלִיכוֹת,
כְּאִלּוּ אֲפֵלָה מִצְטַלֶּלֶת.
אֵין בַּחַיִּים אֶלֶף שְׁעָרִים חֲסוּמִים
בְּאַכְזָרִיּוּת, אֲנִי חוֹזֵר עַל מִלִּים
שֶׁאֶת מְלֹא מַשְׁמָעוּתָן לֹא חַשְׁתִּי מֵעוֹלָם
וּדְבָרִים שֶׁהֲוָיָתָם לֹא עוֹרְרָה אוֹתִי
נֶאֱחָזִים בִּי עַכְשָׁו, כְּשֶׁחֲלוֹם רָצוּי מְלַטְּפֵנִי
בְּיָדַיִם קְטִיפָתִיּוֹת
וּמִמֶּנִּי יַחְמְקוּ יוֹם וּמְצִיאוּת,
מְנֻכָּר מִן הָעוֹלָם,
זָר לָאֲנִי הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי.
אָז תּוֹפַע הָאִמְרָה:
בֶּן אָדָם! הֱיֵה בַּעַל מַשְׁמָעוּת!

ארנסט שטאדלֶר (1883-1914)

האלזסי הראשון שבחבורת האקספרסיוניסטים המוקדמת (יחד עם טראקל, הַיים, רֶנֶה שִׁיקְלֶה ולַסקֶר-שילר), שנמנה עם סוללי הדרך של התנועה ומבשריה, הוא ארנסט שטאדלֶר. בנו של תובע עירוני ויליד קולמאר (אוגוסט 1883), למד ספרות ולימודים רומאניים באוניברסיטאות שטרסבורג ומינכן. מחקרו הספרותי הנודע על תרגומי וילאנד לסונטות שייקספיר (שהתפרסם ב-1908) זכה להערכה רבה. שיריו מאותה תקופה עוררו התעניינות בברלין מאחר שהיתה בהם איזו רעננות לירית, והם פורסמו בכתב העת האקספרסיוניסטי 'הסער' של וַולדן ובכתבי עת אחרים.

מזמור תודה
בֶּרטוֹלט בּרֶכט

אֶהֱבוּ אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הָאֹפֶל, הַמְקַבְּלִים אֶתְכֶם.
בּוֹאוּ אֶל הַבָּהִיר, בּוֹאוּ בַּהֲמוֹנֵיכֶם לְהַגִּיעַ
הַבִּיטוּ לְמַעְלָה אֶל הָרָקִיעַ.
הַיּוֹם כְּבָר עָבַר לְגַמְרֵי וְנָמוֹג בְּעֵינֵיכֶם.

אֶהֱבוּ אֶת הָעֵשֶׂב וְאֶת הַחַיּוֹת, הַחַיִּים וּמֵתִים לְצִדְּכֶם.
הַבִּיטוּ נָא אֵיךְ כָּאן
חַיִּים הָעֵשֶׂב וְהַחַי לְמִינֵהוּ
וְהֵם מֵתִים כְּמוֹכֶם, וְגַם חַיִּים אִתְּכֶם.

אֶהֱבוּ אֶת הָעֵץ, אֲשֶׁר מִתּוֹךְ הַפֶּגֶר גָּדַל
וְגָדֵל וְצוֹהֵל אֶל רָקִיעַ!
אֶהֱבוּ אֶת הַפֶּגֶר, הַנִּבְלָתָן,
אֶהֱבוּ אֶת הָעֵץ הַזַּלְלָן
אֲבָל אֶהֱבוּ גַּם אֶת הָרָקִיעַ.

אֶהֱבוּ מֵהַלֵּב אֶת רֹעַ הַזִּכְרוֹנוֹת הַשְּׁמֵימִיִּים!
וְשֶׁבִּכְלָל הָרַע לֹא יֵדַע
אֶת שִׁמְכֶם, גַּם לֹא אֶת חָזוּתְכֶם
אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם כָּאן עֲדַיִן.

אֶהֱבוּ אֶת הַקַּר, אֶת הָאָפֵל וְאֶת הָאָבְדָן!
הַבִּיטוּ וּרְאוּ, יְשֵׁנֵי עָפָר שֶׁכְּמוֹתְכֶם:
אֵינְכֶם חֲשׁוּבִים וְדָבָר לֹא נוֹגֵעַ לָכֶם,
חַסְרֵי דְּאָגָה תּוּכְלוּ בְּשֶׁקֶט לָמוּת.

בֶּרטוֹלט בּרֶכט (1898-1956)

ב-1938 כותב בֶּרטוֹלט בּרֶכט המרקסיסט-קומוניסט על האקספרסיוניזם, על הפורמליזם ועל הריאליזם כי "למעשה, הם דבר אחד ויחיד". בּרֶכט הוא אחד מגדולי המשוררים הגרמנים במאה העשרים. בשנותיו המוקדמות השתייך לאקספרסיוניזם והושפע מדרכּה ומסגנונה של התנועה ביצירתו. שירתו המוקדמת, שבחלקה הקטן מופיעה להלן, תמונתית ולירית יותר.   אין למצוא בה את הסרקאזם והאירוניה הבּרֶכטיים ואף לא את הפּשטוּת השירית שלו, השייכים לזמן אחר, מאוחר יותר. האקספרסיוניזם, ששלט אז באוונגרד הגרמני, נתן את הטון אצל מרבית היוצרים של התקופה – העשור הראשון והעשור השני בחלקה הגדול של המאה העשרים – והשפיע עליהם. בּרֶכט צמח למעשה מן הרוח הזו ומגישתה לשירה גם כביטוי של מצב חברתי. בחלק מן האנתולוגיות לשירה אקספרסיוניסטית הוא מוצג ומיוצג בשירי התהילים שלו, במזמורים שלו ובשירי ברלין, שנכתבו כבר ב-1914 וכן ב-1919.
מבקרים רבים כללו את בּרֶכט בין האקספרסיוניסטים. מבקר גרמני אחד אמר פעם, כי בּרֶכט אקספרסיוניסט לא פחות ממרקסיסט. ואמנם הוא היה גם זה וגם זה ובאותה מידה לא זה ולא זה, על אף השירה הסוציאליסטית שלו, המאוחרת יותר, הרווּיה ציניות מסוימת. מכל מקום, ברור שבראש ובראשונה בּרֶכט היה... בּרֶכטיסט!
בּרֶכט, יליד אוגסבורג שבמדינת בוואריה שבגרמניה (1898), החל בכתיבת שירה וכתב שירים כל ימיו, אבל פרסומו הגדול בא לו ממחזותיו, שהעלו סוג חדש של תיאטרון אֶפּי, תיאטרון של ניכור השובר אשליות ומתייחס באופן ישיר לבעיות חברתיות.
גם שיריו שברו את הליריקה המסורתית והפכו לשירת-הֶגֵּב חברתית ואידיאולוגית בעלת פשטות דידקטית המעודנת בהומור חד. בעלוֹת הנאצים לשלטון נמלט לדנמרק ומשם דרך רוסיה לארה"ב. ב-1947 שב לגרמניה, ובמזרח ברלין הקים תיאטרון משלו. מרבית שיריו פורסמו רק לאחר מותו. בעברית הופיעו שיריו בתרגומיהם של מרדכי אבי שאול בספר 'מבחר שירים' (ספרית פועלים, 1959) ובספרו של בנימין הרשב, 'גלות המשוררים' (הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1978). אך היו גם אחרים שתירגמו שירים אחדים משלו.

געגוע
וילהלם קְלֶם

הוֹ אֵל, עֲשֵׂה אֶת מִלּוֹתַי יוֹתֵר פְּשׁוּטוֹת,
תֵּן לַתִּמְצוּת שֶׁיְּהֵא לִי אָמָּנוּת הַסּוֹד.
הַעֲנֵק לִי אֶת חָכְמַת הַהֶאָטָה הַטּוֹבָה.
מַה נִּפְלָא הַדָּבָר לְהִתְבַּטֵּא בְּשָׁלֹש הֲבָרוֹת!

הַעֲנֵק לִי אֶת הַחוֹתָם הַלּוֹהֵט
וְהַיְכֹלֶת לְחַבֵּר דְּבָרִים הֲכִי רְחוֹקִים.
תֵּן בִּי קְרִיאַת קְרָב מִקְּרָבוֹת סוֹדִיִּים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.
תֵּן לִי זְעָקָה שֶׁתְּבַעְבֵּעַ מִגְּרוֹנוֹת יְרֻקִּים שֶׁל יְעָרוֹת.

אוֹתוֹת אַזְעָקָה שֶׁל אֵשׁ מְהַבְהֲבִים מֵעַל תְּהוֹמוֹת.
מְסָרִים כִּלְחִישָׁה בִּלְבָבוֹת זָרִים,
בַּקְבּוּקֵי דֹּאַר בְּיַמַּת הַזְּמַן,
נֶאֱסָפִים אַחֲרֵי מֵאוֹת שָׁנִים, מֵאוֹת רַבּוֹת.

וילהלם קְלֶם (1881-1968)

יליד לייפציג. היה ילד מחונן, שהחל ללמוד רפואה בגיל צעיר (כבר במאה התשע-עשרה), אבל כשסיים את לימודיו העדיף לעבוד בענף הספרים. עבד בהוצאות לאור ובחנויות ספרים בלייפציג ובברלין. משיריו הראשונים פירסם בכתבי העת הספרותיים בברלין כבר ב- 1911.
ב-1915 הופיע ספר שיריו הראשון, 'שירי מלחמה' (Gloria! Krieges- gedichte aus dem Felde), ושנה אחר כך – ספרו השני 'שירים ותמונות' (Verse und Bilder). במלחמת העולם הראשונה שימש כרופא צבאי, ובמהלך המלחמה הופיעה בברלין גם אסופת שיריו.
דמיונו ולשונו היו הרבה פחות תמימים מאשר מופשטים, כמו של אחדים מחבריו הטובים לתנועה האוונגרדית. הטון שלו היה בעיקר אקספרסיוניסטי, כפי שנאמר על שיריו, שהיו לעיתים רווּיֵי מצלוֹל ובהירוּת מסוימת.
וילהלם קְלֶם חי עד גיל 87 ומת בוויסבאדן. על האקספרסיוניזם נהג לומר שהוא היה התנועה האמנותית-הספרותית החיונית ביותר בכל מהלכיה של המאה העשרים.
אפשר להשלים את דבריו מתוך ציטוט נאה של רוברט מוסיל, שציין במבוא לאחד מספריו ש"החשוב מכֹּל הוא להיות כמאורעות עצמם ולא כדמות הפועלת בתוכם". משפט כזה מתאים לשיריו של קְלֶם, שיש בהם עוצמה וישירות, כוח אקספרסיבי ודימויִי.