גליון 60 של כתב העת תיאוריה וביקורת
זהו גיליון מיוחד של כתב העת תיאוריה וביקורת, גיליון ביקורת המלחמה. לפני כמאה שנה בחן ולטר בנימין את צורות קיומו של הכוח השלטוני ואת אופני ההצדקה של האלימות שהוא מפעיל בחיבורו ״לביקורת האלימות״; הוא טען שהאלימות איננה רק אמצעי להשגת מטרה, שהיא קושרת בין כינון המבנה הפוליטי לשימורו, ושיש לה גם מודוס מיוחד, הרסני אך לא מדמם, שפורם את מעגל האלימות עצמו. מאה שנה לאחר מכן אנחנו מבקשים לבחון ולבקר את אופני פעולתה של המלחמה ללא קץ, ועושים זאת תוך כדי היקרותה של המלחמה, מתוך אי־הוודאות שהיא משרה, בלי לדעת את אחריתה. הכותבים והכותבות בגיליון דורשים במלחמה כקטסטרופה וכאנטי־אירוע, שואלים כיצד מתעוררים מסיוט, תוהים מיהו העצמי של ההגנה העצמית, בוחנים את תפקודם של תצלומי זוועה במלחמה, מנתחים את המשוקעויות השונות בפנטזיות של הכחדה, ומשרטטים את הפנטום של המדינה בסכסוך הניאו־אימפריאלי. הגיליון כתוב מעמדה אנטי־לאומנית שאינה מקבלת את גזרת המלחמה והעמידה על החרב ומתנגדת לחורבן בעזה. אל מול התקשורת הממוסדת בישראל, שבה הכיסוי התקשורתי מכסה הלכה למעשה על המציאות, ואל מול רצפי המידע במדיה החברתית שאינם נצברים לידע, זהו ניסיון לעורר מחשבה דחופה אך מעמיקה על ההווה שלנו.
ניסיון זה נעשה על קרקע לא יציבה. טווח האפשרות לדיון תיאורטי־ביקורתי במלחמת ישראל-עזה צומצם עד מאוד. כבר בראשית המלחמה הועלו בישראל קובלנות חריפות נגד התיאוריה הביקורתית. נטען כי השבר שהתחולל באוקטובר 2023 דורש בדק בית אינטלקטואלי, ורבים ממהלכיה המרכזיים של התיאוריה הביקורתית – השיח הפוסטקולוניאלי, הפרדיגמה של הקולוניאליזם ההתיישבותי, הגישה הלא־לאומית והתביעה לקיום ישראלי־פלסטיני משותף – ניגפים בפני מציאות פוליטית חדשה, שעולה על כל דמיון וחורגת מכל מבנה ותובעת שידוד עמדות כללי. נדמה היה כי התיאוריות הכזיבו, הן ודובריהן המרכזיים, הם ותלמידיהם הרבים בקמפוסים ברחבי העולם. ״השמאל העולמי״, ״הציבור הפרוגרסיבי״ ו״האקדמיה האמריקאית״ הוצבו כישויות ריאליות בעלות כוח פוליטי רב; וההתנערות מהתיאוריה הביקורתית – כאילו קיימת אחת כזאת, בעלת עמדה מחושלת אחת, והיא כולה אנטי־ישראלית למפרע – הפכה לפתח מילוט עבור אלה שגוללו סיפור של התפכחות וביקשו לשוב ולהסתופף בצילו של קונסנזוס לאומי שהקשיח את גבולותיו. מן הצד האחר, האחיזה במערכים הביקורתיים המוכרים, כאילו אלה לא נוצרו ביחס למציאות קונקרטית שיכולה לפיכך גם לחולל בהם תמורה, וכאילו נגזרים מהם מאליהם אופני פעולה ידועים מראש, נמלטה גם היא מן המחשבה הביקורתית אל מחוזותיה של הדוֹגמה. בתווך שבין הנטישה של הביקורת לקטכיזם של התיאוריה ניצב גיליון זה של תיאוריה וביקורת, ומציע כיוונים ראשוניים של חקירה ביקורתית תיאורטית בצל המלחמה הארורה. בתשתיתו, ומכל אחד ממאמריו, עולה השאלה מהי, מה יכולה להיות, ביקורת בישראל, שנכתבת בעברית, בעת מלחמה.
תוכן העיניינים
פתח דבר: גיליון מיוחד – ביקורת המלחמה | שאול סתר
קרבות דמים, קרבת דם, ביקורת קרובה | שאול סתר
על הפיכחון: ריאליזם אסוני, או – כיצד נתמודד עם האנטי־אירוע? | יובל קרמניצר
אלימות הדימוי, דימויי אלימות: שבעה באוקטובר והשלכותיו | ורד מימון
"אבא, אינך רואה שאני נשרף?" | אלנקה זופנצ'יץ'
על העצמי שבהגנה העצמית והזכות להתנגדות | ראיף זריק
מה בא אחרי הקולוניאליזם ההתיישבותי? דה־קולוניזציה כשאלה עיונית ומעשית | אריאל הנדל ומורי רם
דה-קולוניזציה אכזרית: קריאה בפנון בעקבות לורן ברלנט | הגר קוטף
לווייתן, בהמות ותנינים: לקראת תיאוריה של ארגונים באי כוח | גל הרץ ויהונתן אלשך
״הנני, כמו תמיד, קרוע״: הקדמה ל״הבלתי נסלח״ מאת ולדימיר ז׳נקלביץ׳ | גיא יעקבי
הבלתי נסלח | ולדימיר ז'נקלביץ'
על השגבת הסליחה אצל ז'נקלביץ', אמרי ודֻנְקֹל | לואי ותד
תיאוריה וביקורת הוא כתב עת למחשבה תיאורטית ולעיון ביקורתי בעברית הרואה אור פעמיים בשנה. מאז הקמתו בראשית שנות התשעים הוא עוסק בתיאוריה הביקורתית בהקשריה המקומיים. המאמרים שמתפרסמים בו מציעים דיון תיאורטי וצורות חדשות לביקורת ופורסים את תביעותיהם מן העיון ומן המעש. הם תוהים על שאלות היסוד של התיאוריה הביקורתית לנוכח התמורות במציאות החברתית הקונקרטית – זו שבישראל, על הסוגיות הפוליטיות והתרבותיות שעולות בה; וכן זו שבמקומות אחרים, במבט השוואתי ובהקשר גלובלי.