שירים מתוך
גני תל אביב התלויים
מאת אלי הירש
גדה
הָיִינוּ פּוֹסְעִים בִּפְרִישְׁמַן בּוֹאֲכָה דִיזְנְגוֹף
כִּי הִתְחַשֵּׁק לְךָ, לִדְבָרֶיךָ, לִפְקֹד אֶת סְטִימַצְקִי,
שֶׁבְּאוֹתָן שָׁנִים, רֵאשִׁית שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים,
הָיְתָה חֲנוּת הַסְּפָרִים הֲכִי סְבִירָה בַּשְּׁכוּנָה.
וְהָיִיתָ נוֹבֵר בֵּין הַמַּדָּפִים הֵיכָן שֶׁנָּבַרְתָּ
וַאֲנִי נִגְרָף בֵּין הַמַּדָּפִים לְאָן שֶׁנִּגְרַפְתִּי
וְכַעֲבֹר כְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת הָיִיתָ פּוֹנֶה אֵלַי וְאוֹמֵר:
אֲנִי קוֹפֵץ רֶגַע, חַכֵּה לִי פֹּה, וְהוֹלֵךְ לְבַקֵּר אֶת הוֹרֶיךָ.
וְכַעֲבֹר כַּחֲצִי שָׁעָה הָיִינוּ נִפְגָּשִׁים בַּדּוּכָן שֶׁל בָּדִיחִי
אוֹכְלִים פָלָאפֶל וְשׁוֹתִים מִיץ עֲנָבִים מָתוֹק כְּיֵין קִדּוּשׁ.
הָיִיתִי הַמְלַוֶּה שֶׁלְּךָ לַפְּגִישׁוֹת עִם הוֹרֶיךָ
תָּמִיד בְּחָסוּת הַתֵּרוּץ שֶׁל סְפָרִים וּפָלָאפֶל.
וּפָסַעְתִּי אִתְּךָ בִּפְרִישְׁמַן וְלֹא הִתְעַקַּשְׁתִּי לוֹמַר:
הֲרֵי לֹא רַק סְפָרִים וּפָלָאפֶל יֵשׁ לְךָ בָּרֹאשׁ.
הַסְּפָרִים וְהַפָלָאפֶל, מַמָּשׁ כָּמוֹנִי, הָיוּ הַקָּנֶה וְהַסּוּף
עַל גְּדַת הַנָּהָר שֶׁגָּרַף אוֹתְךָ אֶל הוֹרֶיךָ.
דמעות
סִפֵּר לִי הַצַּיָּר יְפֵה הָעַיִן
עַל שִׁטּוּטֵיכֶם בָּעִיר הַמְאֻמֶּצֶת שֶׁל סַבְתָּא שֶׁלִּי,
סַבְתָּא גִינָה, קִצּוּר שֶׁל רֶגִינָה, שֶׁעָקְרָה
מִקֶּנִיגְסְבֶּרְג לִשְׁכוּנַת מוֹנְטִיפְיוֹרִי בְּתֵל אָבִיב.
כֵּיצַד תָּמִיד הוֹפַעְתָּ וּבְאֶחָד מִכִּיסֶיךָ
צְרוֹר עֲשָׂבִים פּוֹרְחִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת
וּלְכָל שִׁטּוּט הִתְקַנְתָּ מִרְקַחַת אַחֶרֶת
מוּפֶזֶת בְּסוֹדוֹת.
וּבְעֵינֵי רוּחִי אֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם מְשׁוֹטְטִים יַחַד
מַאֲזִינִים לְרַחֲשֵׁי הָעִיר וְאוֹרְגִים מֵהֶם רְשָׁתוֹת
אוֹ מְשַׂרְטְטִים בְּרַגְלֵיכֶם מַפָּה
שֶׁל גִּנּוֹת יַלְדוּת צְנוּעוֹת וְנֶחְבָּאוֹת
אוֹ מְהַלְּכִים מִפֶּסֶל אֶל פֶּסֶל:
מִמִּגְדַּל הָאוֹפֶּרָה עַד הֵיכַל גַּן הַחַיּוֹת.
וְרוּחִי מְשׁוֹטֶטֶת אִתְּכֶם שְׁקוּפָה וְנוֹגַהַת.
רַגְלַי פּוֹסְעוֹת בְּעִקְבוֹתֵיכֶם וְעֵינַי דּוֹמְעוֹת.