לשיר
אֵינִי יָכוֹל לִשְׁתֹּק,
לָשִׁיר אֲנִי רוֹצֶה.
אֵינִי יָכוֹל לִשְׁתֹּק,
וְאֵין לִי מְנוּחָה.
עַל מֵיתָרַי סְחַרְחַר
הַשִּׁיר שֶׁאֵין לוֹ דַּי;
לִרְקֹד אֲנִי רוֹצֶה,
אָחֲזָה בִּי הַשִּׂמְחָה -
אַל תִּקְשְׁרוּ אוֹתִי,
בְּרִקּוּדִים נֵצֵא!
אֵינִי יָכוֹל לִשְׁתֹּק,
אַל תְּבַקְּשׁוּ "רַחֵם!" -
וְגַם אִם סְעָרָה
תִּפְרֹץ מִמֵּיתָרַי,
זֶה בִּגְלַלְכֶם, רֵעַי -
בִּגְלַל אַהֲבָתִי,
בִּגְלַל אַהֲבַתְכֶם.
כנפיים, ספר שיריו החדש של אמיר אור, הוא ספר שיש בו שמחה הן מצד תוכנו והן מצד צורתו. אור חוזר כאן אל המסע האנושי הגדול, המסע להיות, במובן ההומניסטי הראשוני ביותר, בהרבה אמפתיה, הומור, ותקווה. בו בזמן הוא גם חוזר עם תכניו העכשוויים אל הקצבים והרוח של שירת החרוז ומשלב לצורות שיריות קלאסיות כמו הסונט והמרובע בצורות מקוריות משלו.
לספר שני שערים: הראשון מתייחד לעמידתנו כיחידים בעולם מול אתגרי הקיום, והשני – לעמידתנו יחד, כישראלים במציאות ההיסטורית, התרבותית והפוליטית שנו. השערים עצמם בנויים מחטיבות שירה גדולות שדרכן מתקדם המסע האקזיסטנציאלי שאליו מוזמן הקורא. הספר נפתח בחגיגת הרגעים הקטנים של הקיום, במחזור "שירי בוקר", מתלבט ברגעי ספק ואובדן דרך, ועובר משם אל המחזור הגדול של "המסע (יומן)" שבו יוצא הדובר כמין 'כל-אדם' מודרני לחפש וגם למצוא סוג של גאולה קיומית. שער זה מסתיים ב"שירי תפילה" ובשירים של התעוררות אל הנשגב ואל חגיגת החיים.
שערו השני של הספר נפתח במחזור "הפנתיאון" שבשיריו הסאטיריים מופיעים אלים יווניים כמו אפרודיטה, אפולון או זאוס, אבל גם ישו, מריה והקב"ה. האלים מדברים על המציאות העכשווית שלנו: על ארוטיקה, על נישואין, על המיליטריזציה של המדינה, על אינוס והטרדה מינית, על קונפורמיזם ורדיקליוּת ועוד. שני המחזורים האחרים בשער זה מוקדשים גם הם למימד החברתי-פוליטי: "מר איש" מציץ בהומור אך בלי הנחות לתוך חייו של מר ראש קטן – לתוך דרך החשיבה המאפשר את העוול הפוליטי והחברתי בארץ; "שירי חשבון" מעבירים ביקורת חריפה יותר במישור זה, אך גם הם מסתיימים בנימה של תקווה והתגברות.
החזרה ליסודות ההומניסטיים מלווה גם במחווה סגנונית לקלאסיקה העולמית והישראלית, כמו כדי ליצור כוח חדש של עילוי. כנפיים בא לרפא, לעורר, ולתת תוקף מחודש לאנושי שבנו.
שֶבע שורות לַזריחה
וְאַף עַל פִּי כֵן הַחַיִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה.
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת שַׁעַר הַלֵּב
נִפְקָח אֶל עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה.
בִּשְׁבִילָיו שׁוּב נִפְסַע, עַל יָפְיוֹ נִתְפַּלֵּא
וְרוּחֵנוּ צְלוּלָה וּשְׁלֵוָה:
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת הַבֹּקֶר עוֹלֶה,
אֶת זְרִיחַת הָאָדָם הַקְּרֵבָה.
אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. "כנפיים" הוא ספרו השנים-עשר בעברית, לאחר מבחר שירתו המקיף שלל (הקיבוץ המאוחד 2013). שיריו של אור פורסמו ביותר מארבעים שפות באנתולוגיות, כתבי עת ואתרי שירה מרכזיים, ויצאו לאור בכעשרים ספרים באירופה ובאמריקה. על שיריו זכה בפרסים ספרותיים בארץ ובחו"ל, בין השאר במלגת פולברייט ליוצרים בספר הכבוד של הפליאדות, בפרס ראש הממשלה, פרס שירת היין של פסטיבל סטרוגה, ופרס הספרות הבי"ל ע"ש סטפן מיטְרוב ליוּבּישה.