שירים ליום הזכרון לחללי צה"ל

נתן יונתן

החול יזכור

הַחוֹל יִזְכֹּר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶּצֶף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הָהֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר -
מִזִּכְרוֹנָם הוּא לְעוֹלָם לֹא יִמָּחֶה. 

כָּמוֹהוּ גַּם עַל חוֹף לִבָּם רָטַט אָז מַשֶּׁהוּ חִוֵּר
וְהֵם רָשְׁמוּ בְּתוֹךְ הַחוֹל, כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הָעוֹבֵר
הֵאִיר פִּתְאֹם פָּנִים זָרוֹת וּשְׂחוֹק רָפֶה.

הַכֹּל יָשׁוּב אֶל הַמְּצוּלוֹת זוּלַת הַקֶּצֶף הַלָּבָן.
נֵרוֹת הַלַּיְלָה דָּעֲכוּ. הַיְדִידוּת, הָאַהֲבָה,
הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

הָיוּ שָׁם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת שֶׁנָּהֲמוּ קִינָה שֶׁל יָם
וּבֵית עָלְמִין עַל הַגְּבָעוֹת
וּשְׁנַיִם שֶׁחָלְפוּ דּוּמָם
בֵּין הֶחָצָב וְהַקְּבָרִים וְהַשִּׁקְמָה.

שני אלונים

                   לזכר אמנוֹן, חבר של ליאור

פַּעַם עַל גְּדוֹת הַוָּאדִי
שְׁנֵי אַלּוֹנִים בַּסֶּלַע,
שְׁנֵי אַלּוֹנִים יָדַעְתִּי
שָׁם בְּמוֹרַד הַוָּאדִי.

אֶת הָאֶחָד הָרַעַם
פַּעַם הִכָּה צַמֶּרֶת,
גֶּזַע אָחִיו קָרוּעַ -
בָּאוּ בּוֹ אֵשׁ וָרוּחַ.

קַיִץ שִׁלַּח שִׁנַּיִם,
מֵי הַגְּשָׁמִים הוֹלְכִים הֵם,
עוֹד הֵם עוֹמְדִים הַשְּׁנַיִם -
שְׁנֵי אַלּוֹנִים אַחִים הֵם.

תַּם הַסִּפּוּר, אֵינֶנּוּ.
מִי כָּאַלּוֹן יִתְּנֵנוּ.
שְׁנֵי אַלּוֹנִים יָדַעְתִּי
שָׁם בְּמוֹרַד הַוָּאדִי.  

פעם היה לי חלום
הָאֲהוּבִים מִכֹּל נוֹדְדִים בַּלֵּילוֹת
עַל פְּנֵי הַחוֹלוֹת בַּגָּדָה הַמִּזְרָחִית
שֶׁל יָם אַחֵר. וְרַק אֲנַחְנוּ
נִדּוֹנִים לִתְעוֹת סַהֲרוּרִים,
לְבַקֵּשׁ עֵדוּת כָּלְשֶׁהִי לְהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ,
לְיֶלֶד שֶׁחָלַף בְּזִרְמֵי אָבִיב;
הַחִטָּה הָיְתָה נְמוּכָה וְהַבֹּקֶר
מָלֵא עַרְפִלִּים,
עִם עֶרֶב יַעַר הָאֹרֶן הוֹלֵךְ וּמַחְשִׁיךְ,
מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן קֶט סְטִיבֶנְס;
"פַּעַם הָיָה לִי חֲלוֹם"
וְאִישׁ אַחֵר בּוֹכֶה וּמַקְשִׁיב,
בּוֹכֶה וּמַקְשִׁיב.

***

חיים גורי

*                                       ליקירַי כרמלה ויצחק, דגנית וגלעד שגב

                                       לזכר סרן שרון שגב

הַנִּשְכָּחִים

אני זוכר אותם.
הם היו רֵעַי.
זוֹ דרך העיתים : עַרבֵּל תימרות אבק
כֵּבּוֹת בָּם, עד תֻּמָה, גחֶלֶת זכרון.
וזהו סוד הדם : פרוֹץ והִנָּתֵז
על סלע ועפר,
וּגְוֹעַ נְשִיָּה עם בכוֹר הסגרירים.

אך הם היו רֵעַי.
הללוּ, הזורחים כרֶמֶץ אדמדם
עם נשימת אפי.
הללו, הגבוהים כשמי האלוהים.
רִמַּת הגִּבּוֹרִים בְּקֶטֶב הריחות
וסעֻדַּת הבּז והצבוֹעים.

להמשך>  

*** 

דוד אבידן

תיכון-חובה 1973  /  מחזור-סיום

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִנָּזֵק
לֹא בּוֹעֵר לוֹ בֵּינָתַיִם לֹא אוֹהֵב לְהִדָּחֵק
אֵין לוֹ מַיִם בַּבִּרְכַּיִם
אֵין לוֹ סִיד בַּמִּפְרָקִים
הוּא יִהְיֶה בֵּין הַמַּכִּים וְהַמֻּכִּים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִפָּגַע
אֵין לוֹ רַחַשׁ בָּאָזְנַיִם עוֹרַתֹּף עוֹד לֹא פָּקַע
אֵין לוֹ פִּיחַ בָּעֵינַיִם
אֵין לוֹ דָּם עַל הַבְּגָדִים
הוּא חֻנַּךְ לִהְיוֹת אָדוֹן בֵּין עֲבָדִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לֹא לַחֲזֹר

יֵשׁ לוֹ דֹּאַר כָּל יוֹמַיִם וְשֵׂעָר אָרֹכְשָׁחוֹר
חֲבֵרָה בְּגִבְעָתַיִם
חֲבֵרִים בְּפַּלְמָחִים
הוּא שַׁיָּךְ לְעַם הַשַּׁיָּכִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִגָּמֵר
כְּבָר הָלְכוּ לוֹ תּוֹךְ יוֹמַיִם פֹּה חָבֵר וְשָׁם חָבֵר
תִּסְפְּרוּ לוֹ עַד אַלְפַּיִם
תְּסַכְּמוּ לוֹ עַל מַחְשֵׁב
הוּא מַחְזִיק עוֹד בֵּינָתַיִם הוּא יוֹשֵׁב

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת מֻחְזָר בַּאֲרִיזָה
שְׁתֵּי רַגְלַיִם שְׁתֵּי יָדַיִם לֹא שָׁמַן וְלֹא רָזָה
רוֹחֲצִים אוֹתוֹ בְּמַיִם
מַחְלִיקִים אֶת הַמַּדִּים

יִקְבְּרוּ אוֹתוֹ שָׁלֵם בֵּין יְהוּדִים  

דליה רביקוביץ
אבל היה לה בן

הֶכֵּרוּת שֶׁהִתְחִילָה בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף
הִבְשִׁילָה בְּסוֹף הָאָבִיב.
אִשָּׁה חַיְּכָנִית, פַּיְּסָנִית.
הָיָה לָהּ בֵּן
שֶׁנָּפַל.
הִיא אוֹפָה וּמְבַשֶּׁלֶת,
חֲצִי מִשְׂרָה בָּעִירִיָּה.
צָהֳרַיִם תָּמִיד מוּכָנִים עַל הַשֻּׁלְחָן.
וְכָל זֹאת תּוֹךְ סֵרוּב מֻשְׁלָם
לְהִסְתַּגֵּל.

עַל פִּי דַּרְכָּהּ, כְּאִלּוּ בְּשַׁלְוָה
הִיא תַּעֲצֹר אֶת הָעוֹלָם פִּתְאֹם.
קָשֶׁה לָדַעַת מַה הִיא יְכוֹלָה.
מִבְּלִי לוֹמַר מַמָּשׁ דְּבָרִים,
הִיא בָּאָה בִּדְרִישָׁה.
הֲרֵי לָקְחוּ לָהּ בֵּן.
הִיא לֹא תַּצְדִּיק בְּשׁוּם פָּנִים
אֶת הַלְּקִיחָה הַזֹּאת.
מֵי יָעֵז לוֹמַר לָהּ:
עַכְשָׁו הַזְּמַן שֶׁתִּרְחֲצִי פָּנַיִךְ
וְתִתְחַזְּקִי.
מַה שֶּׁהָיָה הָיָה.

הִיא יוֹצֵאת לְמַסָּע מְפָרֵךְ מְאֹד.
הַמַּסָּע סִבּוּבִי הָלוֹךְ וָשׁוֹב.
בְּמוֹ יָדֶיהָ הִיא חוֹתָה תַּחְתֶּיהָ גֶּחָלִים
שׁוֹפֶכֶת רֶמֶץ עַל גּוּפָהּ בְּכַוָּנָה.
הִיא רָחֵל. אֵיזוֹ רָחֵל?
שֶׁהָיָה לָהּ בֵּן,
וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ לַיְלָה וָיוֹם
קַיִץ וָחֹרֶף, מוֹעֲדִים וְחַגִּים,
אֲנִי רָחֵל אִמָּא שֶׁלְּךָ,
מִתּוֹךְ הַכָּרָה שְׁלֵמָה וְרָצוֹן חָפְשִׁי
אֵין לִי מְנַחֵם.


מתוך: כל השירים

****

אלישע פורת

מתוך פְּחִיתָה

שִׁיבה

וְהֵם חִכּוּ לוֹ שֶׁיָּשׁוּב:
הַדֶּשֶׁא הַקָּצוּר, גֻּמַּת הָעֵץ,
כִּסְאוֹת הַפְּלַסְטִיק שֶׁדָּהוּ,
פִּשְׁפָּשׁ חָלוּד, צִירָיו שֶׁיִּבְּבוּ.
הָאֵם, הָאָח, הָאָב וְהָאָחוֹת,
קְפוּאִים בְּתוֹךְ הַזְּמַן: קְמוּלִים
שְׁקוּפִים, שָׁחִים מֵרֹב יָמִים.
וְאָז, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְפֶתַע, הַכֹּל
יָחֵל לָנוּעַ: הַדֶּשֶׁא שֶׁיִּצְמַח,
הָעֵץ יִשָּׂא פִּרְיוֹ, כִּסְאוֹת
הַפְּלַסְטִיק יִתְמָרְקוּ וְהַפִּשְׁפָּשׁ יִסֹּב,
יַחְרֹק, וְלֹא יַפְסִיק לָנוּעַ.
רַק שֶׁיָּשׁוּב וְיִכָּנֵס: בּוּעַת
הַזְּמַן תִּפְקַע, לִבָּם הַמְצֻלָּק
יַחְזֹר לִפְעֹם. עַל בִּרְכֵּיהֶם
יֵרְדוּ לְאַט, אֵלָיו יִשְּׂאוּ
עֵינַיִם: בִּבְכִי, בְּהוֹדָיָה.

געגוע

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אֲנִי נִכְנָע
לַגַּעֲגוּעַ אֶל מֵתַי.
צְפִירַת הַיְבָבָה שֶׁשּׁוֹרֶקֶת
מֵעַל צַמְּרוֹת הָאֶקָלִיפְּטוּסִים
נִשְׁמַעַת מֵרָחוֹק כְּאִלּוּ הִיא
שְׁרִיקַת צֹפֶן פְּרָטִית
בֵּינִי לְבֵינֵיהֶם. כְּאִלּוּ
יָקוּמוּ עוֹד מְעַט,
יִתְנַעֲרוּ מִן הֶעָפָר,
יַשְׁעִינוּ אוֹפַנֵּיהֶם עַל הַגָּדֵר
וְיִשְׁרְקוּ אֵלַי בַּחֲזָרָה.
כְּאִלּוּ שָׁב הַזְּמַן וּמִתְכַּנֵּס
אֶל אֲפַרְכֶּסֶת הַצּוֹפָר הַחַשְׁמַלִּי,
יוֹרֵד בַּבַּרְזִלִּים וּמַאֲרִיק
אֶת הַיְבָבָה הַחֲרֵדָה
עָמֹק אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.

הבן האובד

                               למאיר איילי

וְהוּא חָזַר, חָזַר כְּמוֹ זָר.
וּכְשֶׁחָזַר, הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא
זָכַר. כִּי בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל הוּזַר:
הַבַּיִת, הֶחָצֵר, הַשְּׁבִיל הַצַּר.
וְזִכְרוֹנָם חָתַךְ בְּתוֹךְ לִבּוֹ,
גָּזַר, וְהוּא שֶׁשָּׂרַד, וְהוּחַן,
חָזַר; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּע עוֹד שָׁם
שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר, אֲפִלּוּ שֶׁיּוּזַר:
מִשְׁעוֹל עָפָר, וּשְׂדֵה הַבָּר וּתְעָלַת
הַגְּבוּל, וְעֵץ לִימוֹן, פִּרְיוֹ הַמַּר.
הוּא חָשׁ שֶׁהֵעָדְרוֹ כְּמוֹ נִגְזַר:
לַחְזֹר לִבְסוֹף, לַחְזֹר כְּמוֹ זָר,
עִם זִכָּרוֹן אָפֵל שֶׁלֹּא נִזַּר,
וְחוּט נִפְרָם שֶׁל גַּעֲגוּעַ חַם

***

רעיה הרניק

שירים לגוּני

*

יְלָדִים הֵם כְּמוֹ פְּרָחִים,
אָסוּר לִקְטֹף אוֹתָם
וּלְהַחֲזִיקָם בְּכַף הַיָּד.

רַק לִזְכֹּר מֵרָחוֹק. כְּמוֹ
צִלּוּם: צַעַד רִאשׁוֹן אוֹ
חִיּוּךְ מִתּוֹךְ שֵׁנָה –

בַּגְרוּת נְבוֹכָה וּמְהֻסֶּסֶת,
הָאֹמֶץ לִהְיוֹת אָדָם,
חִיּוּךְ שֶׁבּוֹ הַגֶּבֶר וְהַיֶּלֶד.

וְלַעֲבֹר. לָתֵת לָהֶם
לִפְרֹחַ
וְלֹא לָגַעַת. וְלֹא לִשְׁכֹּחַ.

1975

כשיבואו הדברים

א

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים פִּתְאֹם
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
אֶעֱמֹד פְּעוּרַת עֵינַיִם
אֶל מוּל הָאָסוֹן.

כָּל חַיַּי קוֹפְאִים אֶל הַמָּחָר הַזֶּה.
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת – אֲנִי הַבַּרְזֶל.
עֵינַי אֲבָנִים לוֹהֲטוֹת
אֵינֶנִּי בּוֹכָה.

כְּבָר עַכְשָׁו אֲנִי חָשָׁה אֶת הַלַּהַט,
אֶת הַיֹּבֶשׁ בַּגָּרוֹן,
אֶת הַמַּבָּטִים וְהֶחָרוֹן,
וְלַיְלָה לַיְלָה בּוֹכִים חַיַּי
אֶת בְּכִי
אוֹתוֹ הַיּוֹם.

*

עַכְשָׁו אַתָּה נָח סוֹף סוֹף
בְּנִי הֶעָיֵף חֲסַר הַמְּנוּחָה.
כְּתֵפֶיךָ הָרְחָבוֹת הוֹלְכוֹת וְצָרוֹת
כְּמִדּוֹת הָאָרוֹן וְהָאֲדָמָה.

עַכְשָׁו אַתָּה בָּטוּחַ לְבַסּוֹף
בְּנִי הַיָּפֶה, רְדוּף הַסַּכָּנוֹת.
רַגְלֶיךָ הוֹלְכוֹת וּמִתְיַשְּׁרוֹת,
גּוּפְךָ מוּגָן בְּתוֹךְ הָאֲדָמוֹת

שֶׁאֶת גְּבוּלָן חָרַצְתָּ בְּרִיצָה
בְּלֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה, בִּנְשִׂיאַת
אֲלוּנְקוֹת, מַקְלְעִים, מַרְגֵּמוֹת.

הָאָרֶץ שֶׁאָהַבְתָּ מַפְנָה רֹאשָׁהּ,
אֲבָל אוּלַי הָאֲדָמָה מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ
וּפֶרַח אוּלַי יִנְבֹּט מִדִּמְעָה.

רעיה הרניק אמו של רס"ן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני , שנהרג בקרב על מוצב הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל
מתוך: חשבון עובר ולא שב