שיר לימים הנוראים | נתן זך

שיר לימים הנוראים
נתן זך

מֵחַפּוּתָם שֶׁל רוֹדְפֵי הַשְּׂרָרָה

מִן הַהִתְלַהֲבוּת הָעֲקֻבָּה מִדָּם

מִן הַצֶּדֶק הַיּוֹדֵעַ רַק אֶת עַצְמוֹ

מִן הַתֹּם בְּעֵין הָרוֹצֵחַ

שֶׁלֹּא רָאָה וְלֹא שָׁמַע דָּבָר –

שֶׁלֹּא נִנָּחֵם בַּלֵּילוֹת

עַל כָּל עֲמַל הַיָּמִים

מִן הַבְּכִי הָעִלֵּג שֶׁל הָאַלְמָנָה

הַתְּפִלָּה הַמַּשְׁלִימָה שֶׁל הָאָב

מִיגוֹן הַחַלָּשִׁים וּמְמַלְּאֵי הַטְּפָסִים

מִן הַצְּחוֹק וְהַבְּדִיחָה הַגַּסָּה

בַּמִּסְדְּרוֹן שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים

לְהִנָּחֵם עַל עֲמַל הַיָּמִים

לְאָרֵר אֶת חֶרְפַּת הַלֵּילוֹת

מֵאַשְׁפַּת הַמִּלִּים הַמַּצְחִינָה

הַמֻּגְלָה שֶׁהוֹתִיר הַזְּמַן

מֵחָכְמַת הַפָּקִיד הַבָּכִיר

תּוּשִׁיַּת קְצִין הָאַסְפָּקָה

עָרְמַת הָעִתּוֹנַאי הַזְּמַנִּית

זְמַן הָעָרְמָה הַקַּלָּה

מִקֻּפְסוֹת הַשִּׁמּוּרִים בַּמִּדְבָּר

הַסִּיסְמָה הַמְשֻׁדֶּרֶת בָּרַדְיוֹ

מִן הָעִיר הַהוֹפֶכֶת שֶׁטַח בָּנוּי

הַכְּפָר הַהוֹפֵךְ שֶׁטַח מְשֻׁחְרָר

מִן הַצֶּוֶת הַמּוֹבִיל אֶל הַקָּו

הַקּוֹל הַצּוֹעֵק אַחֲרַי

מִן הַפּוֹלִיטִיקָה הַבּוֹ-זְמַנִּית

שֶׁזְּמַנֶּיהָ הֵם כְּלֵי הַמַּשְׁחִית

שֶׁלֹּא נֵדַע אֶת טַעַם הַבּוּז הֶעָקָר

הַמַּגִּיד עֲתִידוֹת לְאָחוֹר

אֶת מְזִיגַת הַשִּׂנְאָה וְהַפַּחַד

אֶת הַיָּד הַבּוֹטַחַת מִדַּי

בְּהַעְתִּיקָהּ אֶת הַכְּתָב מִן הַקִּיר

אֶת הַקִּיר הָעַתִּיק אֲשֶׁר בּוֹ

יִתְנַחֵם הַנּוֹפֵל עַל חַרְבּוֹ

בִּמְצוּקַת הַיָּמִים הַקְּרוֹבָה

בַּמַּסָּה הַקְּרֵבָה וְהוֹלֶכֶת

בָּעִיר אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מְתֹם

שָׁמְרֵנוּ מִלָּקֹב אוֹר יוֹם

שָׁמְרֵנוּ מִן הַגְּבוּרָה

הַשּׁוֹתֶקֶת וְאֵינָהּ עוֹשָׂה

שָׁמְרֵנוּ מִן הָעוֹשִׂים

אֲשֶׁר גְּבוּרָתָם מַעֲשִׂים

מִן הַשִּׁיר הַהוֹפֵךְ פִּזְמוֹן

וְשִׁיר לֶכֶת וְשִׁיר אַשְׁכָּבָה

שָׁמְרֵנוּ מִלִּשְׁמֹר טוֹבָה

לְעַצְמֵנוּ אַף לֹא לְךָ

בִּמְצוּקַת הַיָּמִים הַקְּרוֹבָה

בַּמַּסָּה הַקְּרֵבָה וְהוֹלֶכֶת.