השאלון עם אודי שרבני

ג'ורג' אורוול אמר כי ארבעה דברים גורמים לו לכתוב: האגו המבקש הכרה, התשוקה האסתטית, הבקשה להבין את החיים באופן מדויק ואינטימי, והדחף לחולל שינוי פוליטי.
ואתה - מה מניע אותך לכתוב?

אולי חוסר רצון למוגלה נפשית, שכלית ורוחנית.

איזה ספר גרם לך להחליט להיות סופר?

לעסוק בכתיבה לא היתה החלטה מודעת; פרשתי מכדורגל והחור שבגרב הוציא את הכתיבה שכנראה חיכתה שם עם השירים שכתבתי בגיל 5. התחלתי לקרוא בגיל מאוחר, אבל אני כמעט בטוח שה"תפסן בשדה השיפון", "חרדתו של המלך סלומון", והסיפורים הקצרים של ריימונד קארבר היו שם בסביבה.

האם יש ספר שגרם לך לקום ולעשות מעשה בעולם?

לא.

האם אי פעם גרם לך ספר לבכות? ומהו?

לא. כנראה שבשביל לבכות אני צריך ויז'ואל.

לילה לבד במלון בפריז: איזה ספר תיקח איתך למיטה?

מעולם לא הייתי בפריז, אז אני לא יודע מה היא תכפה עליי, אבל כמו לכל חו"ל אביא איתי שלוש אפשרויות קריאה שכבר התחלתי לקרוא בישראל: עיון, פרוזה, שירה. ואז נראה מה יגידו השמיים.

יום שטוף שמש על החוף באי יווני: איזה ספר מונח לידך?

כנ"ל, רק עם כוס של פינה קולדה שאני לא יודע מה מהשניים גורם לי לאהוב את המשקה הזה: הטעם, או שזה מסמן לי "חופשה קייצית"

צילם: מיכאל טופיול

על איזה ספר אתה יכול לומר שאתה לא יכול לדמיין את חייך בלעדיו?

הספרים שלי; הם יצרו אותי בדיוק כמו שאני יצרתי אותם.

איזה ספר שקראת בשנים האחרונות גרם לך לרוץ ולהכריח את כל החברים שלך לקרוא אותו?

זה כמו לעשות שידוך; אני מצליב ספרים מסוימים רק עם אנשים מסוימים שאני יודע – יותר נכון, מרגיש – ששניהם ימשיכו ביחד לדף הבא. הפעם האחרונה שזה קרה לי היה עם "דיבור לאינסוף – שפה ואלוהות בתורת ר׳ דב בער ממזריטש", של אריאל אבן־מעשה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. ספר נהדר.

איזה ספר אתה מצטער שלא אתה כתבת?

את כל הסופרים שאהבתי את הספרים שלהם האשמתי מיד בגניבה ספרותית, גם אם הם כתבו אותם לפני שנולדתי.

מה קריאה עושה לנפש? במה היא עדיפה, אם היא עדיפה, על צפייה בטלוויזיה או על גלישה ברשתות החברתיות?

אני לא יודע איפה להתחיל. אני יודע שלי, כאדם, זה עדיף.

איזה ספר אתה קורא עכשיו?

כמו כתיבה, תמיד כמה במקביל. נכון לכתיבת שורות אלה את "עד שליבך יתנגן" (אלומה לב), האלפבית של העצים (ויליאם קרלוס ויליאמס), הריאיון המסייע (אברהם בנימין), "הכד מטנסי" (מאיר אגסי), "הנסיכה הקסומה" (ויליאם גולדמן).

קנאת סופרים תרבה כתיבה טובה?

בהחלט. קנאה – כשהיא במידה נכונה – היא דבר טוב; יש שמבלבלים בינה לבין צרוּת עין.

איפה אתה אוהב לכתוב, ומה עוזר לך בתהליך הכתיבה?

בבית הקפה הקבוע שאני כותב בו. עם מוזיקה באוזניות. אם שכחתי אוזניות – הלכה הכתיבה. יצא לי כבר להזמין קפה ואז לראות ששכחתי אותן בבית, לצאת לקנות חדשות ולחזור לְקפה שהתקרר.

דמויות בספר שלך, עד כמה הן דמיוניות וכמה מהחיים שלך מצויים בספר?

בדיוק כמו שהן כן – הן לא, ובדיוק כמו שהן לא – הן כן.

מי הסופר או הסופרת שהיית ממנה לתפקיד שר התרבות?

אין לי ממש תשובה לזה. הוא לא חייב להיות סופר לשעבר (אפילו עדיף שלא, כי אז הוא "ימנף את זה לממואר", מה גם שאי אפשר להיות "לשעבר" במקצוע הזה), אבל כן מישהו עם זיקה לעולם התרבות בתוספת תסכול בריא, אחד שלא מתהדר בבקיאותו בדיוק כמו שהוא לא מתהדר בחוסר בקיאותו.

לאיזו מהפכה ספרותית אתה עדיין מייחל?

מהפכת הכסף.

אם תתבקש לתת עצה אחת לסופר.ת מתחיל.ה, מהי העצה הזאת?

בחייאת, עשה טובה, אל תצטט לי עכשיו את השיר "עצה ידידותית לאנשים צעירים" של צ'ארלס בוקובסקי. עכשיו שב וכתוב.

***

אודי שרבני  יליד 1976. בכורתי הוא ספרו השישי.  של קדמו לו ספרי הפרוזה למה אתה לא מחייך (מודן, 2011), יש לך בשביל מה (הקיבוץ המאוחד, 2016), צריך לעשות את זה יותר (הקיבוץ המאוחד, 2018), כל קשר בין הדמויות (פרדס, 2023), וספר השירה אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך (הקיבוץ המאוחד, 2020). שרבני זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' (2009) ובפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם (2017). ספרו השני, יש לך בשביל מה, נכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר (2016).