אלכסנדר פן
מולדת חדשה
בְּעַד מוֹלֶדֶת זוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתִּיהָ
וְרוּחַ רֵיחָנִית בִּזְהַב הַפַּרְדֵּסִים –
הֵשַׁמְתִּי אֶת נַפְשִׁי, בִּצְחוֹק עַלִּיז שְׁלַחְתִּיהָ
לְהִשָּׂרֵף בִּיקוֹד חַמְסִין.
מַה בִּשְׁבִילִי חַיִּים בְּלִי הוֹלֵלוּת וָרַעַם,
בְּלִי סַעֲרַת־שְׂרֵפָה, בְּלִי נְשִׁיקוֹת סַכִּין,
אֵי שֶׁמֶשׁ אֲרוּרָה תִּשְׁפֹּךְ אִשָּׁהּ בְּזַעַם,
אֵי בְּלִי מֶרְחָב שִׁלְגֵי לֵבָב מַזְקִין.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ – אֶת זוֹ – אֶת הַמּוֹלֶדֶת!
בְּעַד חוֹלוֹת מִדְבָּר, שִׁבְּרִיָּה וְנַבּוּט –
גָּבוֹהַּ וְרָזֶה כְּמַנְגִּינָה רוֹעֶדֶת
עָרִיר בֵּין הַצְּבָרִים אָנוּד.
אֶפְגּשֹ יָדִיד: – שָׁלוֹם! – וְאֶת יָדִי אַרְאֶה לוֹ:
עָיְפָה, רָזְתָה הַיָּד, לֹא כְּהָתָם עַכְשָׁו.
לָשִׁיר? אַךְ מָה אָשִׁיר – שִׁכַּלְתִּי אֶת הַפֶּלֶא
בְּהִמָּשְׁכִי אַחַר טַבַּעַת־שָׁוְא.
וְכָךְ, בְּלִי מְגַמָּה, צוֹעֶדֶת להָּ הָרֶגֶל.
כִּבְכִי תִּינוֹק גּוֹסֵס אַפְרוּרִיּוּת קָשָׁה.
הֵן כָּל תְּנוּפַת נַפְשִׁי אַתְּ מְמִיתָה בִּן רֶגַע,
אַתְּ, הַמְכֻנָּה מוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה.
תִּתְּנִי אֲשֶׁר תִּתְּנִי: שִׂמְחָה קְטַנָּה, נִדַּחַת,
יָגוֹן גָּדוֹל, שָׁחוֹר, הִדַּמְדְּמוּת קָרָה.
עֲשִׂי וְגַם אֲנִי אוּכַל עִמָּךְ גַּם יַחַד
לָצֵאת חָשׂוּף אֶל נֹכַח סְעָרָה.
שַׁלְהֶבֶת סוֹד־סוֹדֵךְ – הִיא מֵעֵינִי נִסְתֶּרֶת,
רַק פַּעַם, אָז... רַק שָׁם נָגְעָה בְּדַל שְׂפָתַי.
לָךְ אֶת עֲסִיס חַיַּי הֵבֵאתִי לְמִשְׁמֶרֶת
וְדַם מַחְשְׁבוֹתַי.
הִזְדַּעְזְעִי, זְקֵנָה! סָגַר עָלַי הַשֶּׁקֶט,
וְיוֹם אֶת יוֹם רוֹדֵף אֶתְמוֹל כְּמוֹ הַמָּחָר.
בְּאֶלֶף לְשׁוֹנוֹת מִתּוֹךְ חִיּוּךְ לוֹקֵק אֶת
כָּל גִּיד וְעֶצֶם שִׁעֲמוּם אַכְזָר.
הֵן עוֹד לֹא בָּא יוֹמִי לִלְחֹש בְּפַחַד וִדּוּי,
אוֹ לֶאֱסֹף זָנָב כְּאִישׁ שֶׁהִתְכַּלְבֵּב.
אֲנִי רוֹצֶה חַיִּים שֶׁעַד הַיְסוֹד יַמְרִידוּ
אֶל מוּל דְּמָמָה כָּל גּוּף וָלֵב.
וְאִם תָּבוֹא עִתִּי וְיִתְפָּרֵץ רָקִיעַ
וְיַעֲנִין כָּחְלוֹ, יִתְקַע בָּרָק בָּהָר, –
אֶל תַּרְדֵּמַת שָׂדוֹת שַׁאֲגָתִי אַשְׁמִיעַ
וְאֶתְחוֹלֵל בְּלִי קֵץ, ידָועַּ וּמוּזָר.
אֵלֵך־נָא כְּמוֹ הָתָם לְהִתְחַבֵּק עִם רוּחַ,
בְּפֶה פָּעוּר לִשְׁתּוֹת אֶת סַעַר הַיְגוֹנִים.
לִצְנֹחַ שְׁבוּר־צְלָעוֹת וּלְהִזָּנֵק בְּלִי נוּחַ,
בְּיֶתֶר עֹז לָשִׁיר שִׁירַת הַסַּכִּינִים.
אֲזַי שִׁירָה פִּרְאִית, אַחֶרֶת וְנִבְדֶּלֶת
אֶל חוֹל לִבֵּךְ אֶזְרֹק, כִּי הִיא גּוֹרַל חַיַּי.
הֵן לֹא לַשָּׁוְא פִּרְזַלְתִּי אֶת הַדֶּלֶת
בֵּין שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת: בֵּין רוּסִיָּה ואְַ"י.
ובכל זאת...
בָּלָה וּמֻפְקֶרֶת, כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת,
מִי, מִי הִמְצִיאֵךְ לְחָרְכֵנִי בְּחֶנֶק?...
אָרוּר, שֶׁהִסְגִּיר לְאָזְנִי אֶת הַסּוֹד,
כִּי רַק בִּדְרָכַיִךְ שֶׁלָּךְ אֶבָּחֵנָה!
צָרַרְתִּי בַּשֶּׁלֶג מִזְגֵּךְ הַלּוֹהֵט,
קַרְחוֹן הֶעֱלֵיתִי עַל פְּנֵי שְׂרֵפוֹתַיִךְ,
וְאַתְּ לֹא נִרְתַּעַת מִכֹּבֶד הַחֵטְא –
אֲנִי הַנָּמֵס בְּחִשּׁוּק זְרוֹעוֹתַיִךְ.
וּפַעַם־בְּפַעַם, תְּפוּחָה כְּאֶשְׁכּוֹל,
תִּפְּלִי עַל אָבְנַיִם פְּלָאַיִךְ לָלֶדֶת.
וְאָז, בִּבְלִי־דַּעַת, רוֹעֵם בִּי הַקּוֹל:
"בָּלָה וּמֻפְקֶרֶת, וּבְכָל זֹאת – מוֹלֶדֶת!..."
לא אני...
לֹא אֲנִי הוּא הָאִישׁ, לֹא אֲנִי –
אֶל בּוֹאוֹ מֵרָחוֹק מְצַפָּה אַתְּ.
צְרוֹר קוֹרוֹת נְדוּדַי הַיְשָׁנִים
לָךְ הֵבֵאתִי בִּמְקוֹם טַבַּעַת.
אַל תַּטִּילִי מֶבָּט, כַּחַכָּה, –
אֶת עָצְבִּי מֵעֵינַי לֹא יִמְשֶׁה הוּא.
כִּי לֹא לִי אַתְּ לֵילוֹת מְחַכָּה,
לֹא אֵלַי בְּדִידוּתֵךְ נִמְשֶׁכֶת.
לֹא כּוֹכָב בְּיָדִי, לֹא חֲלוֹם –
יְתוֹמָה מִשְּׁנֵיהֶם וְרֵיקָה הִיא.
לוּ קִרְבִי־נָא וּרְאִי בַּחַלּוֹן
עַל מִצְחִי הֶעָיֵף אוֹת קַיִן.
מָה אִכְפַּת לָךְ אֲנִי אוֹ הוּא,
אוֹ אַחֵר יִתְנַבֵּא עֲלֵי סַעַר,
וּבַלֵּיל, תּוֹךְ לִחוּשׁ וְהִרְהוּר,
תֵּרָקֵם לָךְ בְּדָיַת הַסַּהַר.
וְעִם אוֹר, עֵת הַשַּׁחַר יַקִּישׁ
בְּקַרְנֵי אַרְגָּמָן עַל הַדֶּלֶת, –
הוּא אֵלַיִךְ יָשׁוּב לְהַגִּישׁ
לָךְ שִׁירָה מַשְׁכִּימָה עַל אַיֶּלֶת.
מִכֻּלָּם מְנַת־חֶלְקֵךְ תְּאַלְּמִי –
בּוֹ הָעֹז, בּוֹ הַצְּחוֹק, בּוֹ הַכֹּחַ.
וּבְמוֹתֵךְ לֹא יֵדְעוּ לְמִי
אַתְּ הִקְדַּשְׁתְּ אֶת לִבֵּךְ הַמָּנוֹחַ.
אַל תִּבְכִּי, תַּעֲבֹרְנָה שָׁנִים
וְאַחֵר לָךְ יָבִיא טַבַּעַת.
וַאֲנִי –
לֹא אֲנִי, לֹא אֲנִי
הוּא הָאִישׁ אֶל בּוֹאוֹ מְצַפָּה אַתְּ.
רוֹמַאנס
בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית פּוֹרַחַת אֵיזוֹ תְּכֵלֶת,
לְכָל מֶבָּט רִאשׁוֹן – נִיחוֹחַ הַלִּילָךְ.
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – יֶשְׁנָם לֵילוֹת כָּאֵלֶּה:
לֵילֵךְ הָיָה לֵילוֹ, לֵילוֹ הָיָה לֹא לָךְ!
נִפְגְּשׁוּ בְּמִקְרֶה. גַּם מִקְרִים יֵאָמֵנוּ.
הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה, הוּא שָׁקֵט וְשָׁתוּי.
הוּא אָמַר: תִּסְלְחִי לִי, מַה טּוֹב עוֹלָמֵנוּ
אִם אֶפְשָׁר בּוֹ לִפְגּשֹ אֵיזֶה פֶּלֶא בָּדוּי.
הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה, הוּא – אֶת בֵּית־הַמַּרְזֵחַ,
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת הַלַּיְלָה בָּרְחוֹב.
כָּל חֲצוֹת, עֵת לִוָּם עַד בֵּיתָהּ הַיָּרֵחַ,
הוּא חִיֵּךְ: "לֵיל מְנוּחָה". הִיא שָׁתְקָה: "לַיְלָה טוֹב!"
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – הַפֵּשֶׁר לֹא נוֹדַע לִי,
בְּמַגָּעָם שָׂגְבָה סִימְפוֹנִיַּת לוֹלוֹ...
בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית יֵשׁ מַשֶּׁהוּ פָטָלִי:
לֵילוֹ הָיָה לֹא להָּ, ליֵלהָּ הָיָה לֵילוֹ.
הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה. הוּא אָהַב אֶת הַיַּיִן,
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לְלַקֵּט כּוֹכָבִים.
הַיָּרֵחַ אָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם, כִּי עֲדַיִן
הַיָּרֵחַ אוֹהֵב לֶאֱהֹב אֲהוּבִים.
וְשָׁתְקוּ, יְרֵאִים לְנַפֵּץ אֶת הַשֶּׁקֶט.
רַק חִיּוּךְ אִישׁוֹנָיו מְלַטֵּף אֶת הָרֹאשׁ.
הִיא קִנְּאָה בְּיֵינוֹ, כִּי שְפָׂתוֹ מִתְנַשֶּׁקֶת
עִם כּוֹסִית אֲדֻמָּה מֵחַשְׁמַל וְתִירוֹשׁ.
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, תְּמִימוּת הִיא אוֹ אִוֶּלֶת?!
עַל סַף־דַּלְתָּהּ הַצַּר גָּוְעוּ הַרְבֵּה לֵילוֹת...
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – חֲלוֹם בָּדוּי אוֹ פֶּלֶא,
לֵילוֹ הָיָה לֹא לה, לילה הָיָה לֵילוֹ.
הַיָּמִים לֹא חִכּוּ... כֹּה חוֹפְזִים בְּיָמֵינוּ
הַיָּמִים, שֶׁהִסְכִּינוּ לַחֲתֹר אֶל הַחוֹף.
הִיא חָשְׁבָה: מָה אָיֹם וּמַצְחִיק עוֹלָמֵנוּ,
אִם אֶפְשָׁר בּוֹ עֲדַיִן כָּל־כָּךְ לֶאֱהֹב.
הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה, הוּא – אֶת בֵּית־הַמַּרְזֵחַ,
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת הַפַּחַד הַחַד.
וְלִבְסוֹף נִתְרַעֵד וְשָׁמַע הַיָּרֵחַ
אֶת דְּבָרֶיהָ אוֹמְרִים לוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד:
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, הַפֵּשֶׁר לֹא נוֹדַע לִי.
לֵילִי הָיָה לֵילְךָ, לֵילְךָ הָיָה לֹא לִי.
בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית יֵשׁ מַשֶּׁהוּ פָטָלִי:
עָיַפְתִּי לֶאֱהֹב... שָׁלוֹם לְךָ, לֹא לִי!
היום אני שלֵו
הַיּוֹם אֲנִי שָׁלֵו...
הַשֶּׁקֶט כְּעוֹפֶרֶת
זוֹרֵם בְּנַחְשׁוֹלָיו
וכְּמוֹ תִּינוֹק הַלֵּב
ינָועַּ לְאִטּוֹ בַּעֲרִיסַת הַקֶּרֶת
וְלֹא אִכְפַּת הַ"לָּאו",
וְלֹא יַרְנִין הַ"הֵן".
שִׂמְחָה כִּי תְּסַנְוֵר אוֹתוֹ לְפֶתַע –
יִלְחַשׁ: הֲיִתָּכֵן?
וְאִם יִצְנַח אֵי־שָׁם בְּדַרְדְּרֵי כְּאֵב –
יַפְלִיט בְּרֶטֶט:
הַיּוֹם אֲנִי שָׁלֵו,
הַשֶּׁקֶט עֲבָרַנִי
כְּיֵין הַקִּפָּאוֹן בְּרַהֲטֵי־הַדָּם,
לֹא עוֹד אֶרְאֶה דָּבָר, לֹא עוֹד אַרְגִּישׁ אָדָם;
עַל מֵצַח הַתֵּבֵל
ינָועַּ שֶׁלֶד־צֵל
וְיִתְלַעֵג לִי:
"לַהֲדָ"ם!
הַסְכֵּת וְהֵרָגַע, אַלּוּף־שְׂמָחוֹת וָתֵבֶל..."
וְדֹם הוֹזֶה הַלֵּב:
אֲנִי שָׁלֵו, שָׁלֵו...
וְרַק הַיָּד עוֹד תִּתְרַפֵּק עַל נֵבֶל
כְּזֶמֶר אַחֲרוֹן וַחֲרִישִׁי כְּעֶרֶב,
כְּפַחַד שֶׁהִשְׁלִים עַל סַף "לֹא יֵאָמֵן"
וְהוּא חוֹזֵר וּמְשַׁנֵּן
בְּלִי הֶרֶף:
אֲנִי שָׁלֵו... אָמֵן!...
מתוך: בכל פגישה מקרית | מבחר
שִׁיר הַלֵּל לְחַיִּים
חַיִּים - מִלָּה שֶׁכָּאֵיזוֹ -
מִלּוֹן אַדִּיר בִּשְׁתַּיִם הֲבָרוֹת:
אֵלָיו שְׁחוֹרֵי הַמֶּזֶג יִכָּעֵסוּ,
עָלָיו יָעוּטוּ שׁוֹחֲרֵי וָרֹד.
מִכָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת הַחַיִּים
אֲנִי אוֹהֵב אֶת צֶבַע הַחַיִּים!
חַיִּים - זְכִיָּה שֶׁבְּאַקְרַאי בָּאַתְנוּ,
מַחֲלָה שְׂמֵחָה בִּקְרוֹן קִרְקָס נוֹדֵד,
הֶכְרֵחַ כָּפוּי, בּוֹ לֹא אַחַת בָּעַטְנוּ,
מַאַזְנוֹנַאי עַל חֶבֶל מִתְנוֹדֵד -
פְּסִיעַת פִּי תְּהוֹם, פְּסִיעַת גּוֹרָל חָטוֹף.
הוֹ אֵם כָּל חַי, יִמַּח שִׁמְעֵךְ הַטּוֹב!
חַיִּים, אֶתְכֶם אֲנִי שׁוֹלֵף
מִלֵּב דְּבָרִים עַד כְּלוֹת קַצְוֵי הַלֵּב,
חוֹצֶה בָּכֶם לְרֹחַב וְלָאֹרֶךְ,
עוֹרֵק לָעֹמֶק לְאָרְכּוֹ שֶׁל עֹרֶק,
מֵמִיס קְרִישֵׁי תְּשׁוּקוֹת, וּפְקָק הָאֹטֶם
חוֹלֵץ מֵחִוְרוֹנוֹ לַהֲנָאַת הָאֹדֶם,
תּוֹפֵס גְּבָהִים בְּהִתְכַּכְבָם, תּוֹפֵס
כָּל שֶׁגּוֹאֶה סְבִיבִי וְשֶׁאָפֵס,
כָּל שֶׁרוֹעֵם וְשֶׁנִּשְׁחַק עַד הֵד -
שֶׁלִּי, שֶׁלִּי הֵם בְּחַסְדֵי הַחֵטְא!
ונסיים בקצת שורותיו של פן עצמו, החותמות את ספרו לאורך הדרך, ובהם התייחסות ישירה למוטיבים של ספרו ולדרכו השירית של פן:
*
דְּרָכִים הַרְבֵּה עָבַרְתִּי,
רַבִּים פְּסִילִים שָׁבַרְתִּי.
דְּגָלִים רִבּוֹא הֵנַפְתִּי.
רַבּוֹת נָשִׁים אָהַבְתִּי.
שָׁלוֹם לָכֶם:
דֶּרֶךְ.
דֶּגֶל.
חֹפֶשׁ.
אַהֲבָה.
שָׁלוֹם מְאֹד, מוֹלֶדֶת.
מתוך: לילות בלי גג | מבחר