יעקב גדיש היה ילד בן שמונה וחצי כשהחל את מסע הנדודים באירופה הנאצית. הוא עלה ארצה בגפו בראשית 1945, ומאז הקדיש את עצמו לבניין הארץ ובחר לעשות זאת בדרך הקיבוצית כחבר קבוצת יבנה.
גדיש היה ראש אגף התקציבים באוצר בראשית שנות השמונים, יועץ כלכלי וחבר בוועדות ציבוריות רבות, וכלכלן שדגל בשילוב בין צדק חברתי להתייעלות כלכלית. כמנהיג כלכלי של קיבוצו ושל תנועת הקיבוץ הדתי הוביל מדיניות מרסנת שמנעה את הסתבכותם של קיבוצי התנועה במשבר שמוטט קיבוצים רבים. עם התגברות תהליכי ההתפרקות בתנועה הקיבוצית יזם את הקמת הזרם השיתופי שדבק בעקרונות השיתוף, השוויון והערבות ההדדית, והיה פעיל מרכזי בו.
בספר מסופר סיפור חייו, המקביל לסיפור תקומתה של מדינת ישראל. אישיותו ודרכו הייחודיות ועמדותיו והכרעותיו הערכיות בהקשר הקיבוצי ובהקשר הכלכלי-חברתי – משתקפות בספר מן הדברים שאמר וכתב ומדברים שאמרו עליו אחרים בחייו ולאחר מותו.
"עם שוב עידן הסולידריות – ויש סימנים לכך – תחזור למקומה הראוי העטרה לתנועות הדוגלות בשוויון ובצדק חברתי"
(גדיש, מתוך פתק מ-2001 לקראת כינוס של "הזרם השיתופי")