מי הכניס לה את זה לראש
שׁוֹטֶפֶת כֵּלִים: הַחָרָא עוֹלֶה.
רוֹאָה נֶטְפְלִיקְס: הַחָרָא צָף.
הַבַּיִת מִשְׁתַּתֵּק: הַחָרָא תּוֹפֵס אֶת כָּל הַסָּלוֹן.
הוּא מִתְיַשֵּׁב לְיָדָהּ עַל הַסַּפָּה. הִיא מְכַבָּה
אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה. אֶת הָאוֹר. הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָהּ חָזָק.
אַחַר כָּךְ, אֵין סִכּוּי לְהֵרָדֵם.
בְּכָל זֹאת הֲקַלָּה. מַה הִיא מִלְּבַד גּוּף.
הִיא תְּמֵהָה: לָמָּה הִיא לֹא
מְתוּקָה וְיָפָה מִבִּפְנִים,
לָמָּה הִיא רַק
הוֹלֶכֶת בַּתֶּלֶם,
מִסְתּוֹבֶבֶת בְּמַעֲגָלִים,
צְרוֹר שֶׁל תְּחִנָּה.
הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים לוֹחֲצִים לָהּ עַל הֶחָזֶה
וּבָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ מַעֲשֵׂה קֻנְדָּס
שֶׁלֹּא יְשָׁרֵת אַף אָדָם.
נסיקה
וּמֵהָאַיִן, בְּהַפְתָּעָה לִפְנוֹת עֶרֶב, הַפְּרִיצָה לָרְחוֹב,
צַמָּרוֹת גְּבוֹהוֹת לְלֹא סוֹף
לָחוּשׁ חַיּוּת בְּכָל הָאֵיבָרִים, לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי כְּמוֹ
אֶת אֱלֹהִים. יֵשׁ נְסִיקָה שֶׁמֻּתָּר לְהַאֲמִין בָּהּ.
שלושה שבועות
אֲנִי דּוֹר שְׁלִישִׁי לְאוֹהֲבֵי הַחַיִּים
דּוֹר שְׁלִישִׁי לַשְּׂמֵחִים בְּחַיֵּיהֶם
לְאַהֲבַת הַדֶּשֶׁא וְהַיָּם
וְאַמְבַּטְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ.
נִשַּׁקְתִּי אֶת סָבָתִי יְמָמָה לִפְנֵי מוֹתָהּ
טִפַּלְתִּי בָּהּ כַּמְצֻפֶּה, כְּלוֹמַר
הִתְרַחַקְתִּי וְאָמַרְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת:
עָדִיף בִּשְׁבִילָהּ שֶׁתָּמוּת.
אֲנִי דּוֹר שְׁלִישִׁי לַעֲבוֹדָה קָשָׁה
בְּחִיּוּךְ תָּמִיד, דּוֹר שְׁלִישִׁי
לַאֲכִילַת שְׁאֵרִיּוֹת מֵעַל הַפַּח
לְזִלְזוּל בְּכָל הַשְּׁעוֹנִים
לְנִצְחוֹן הַגּוּף עַל הַזְּמַן.
לְפַחַד מֵהַמְּנוּחָה, לְשִׂנְאַת הַקֹּר.
לֹא אוֹהֶבֶת כְּאֵבִים בְּאֶמְצַע הַיּוֹם
לֹא אוֹהֶבֶת מַבָּטִים רַבֵּי מַשְׁמָעוּת
וְגוֹרְמֵי חֲרָדָה.
אוֹהֶבֶת שֵׂעָר אָרֹךְ, אוֹהֶבֶת
גְּבָרִים, אוֹהֶבֶת אֶת הָרֶגַע
וְסִפּוּרִים אֲרֻכִּים עִם סוֹף טוֹב
שֶׁמַּתְחִילִים בַּמִּלִּים, אַתֶּם לֹא תַּאֲמִינוּ.
שָׁבוּעַ אַחֲרֵי הַהַלְוָיָה שָׁכַבְתִּי
בְּאוֹתוֹ בֵּית חוֹלִים וְאַחַר כָּךְ
חָלַמְתִּי עַל סַבְתָּא שֶׁלִּי. הַפָּנִים
שֶׁלָּהּ צְעִירוֹת שׁוּב וְהִיא אוֹכֶלֶת
בּוּרֶקַס גְּבִינָה עִם כּוֹס קָפֶה.
שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת אֲנִי קְרוֹבָה לִבְכִי
מַרְגִּישָׁה אֶת הַלֵּב, מַרְגִּישָׁה אֶת הַזְּמַן
הַדָּפוּק מוֹשֵׁךְ אוֹתִי קָדִימָה. דּוֹר
שְׁלִישִׁי לְשַׂחֵק אִתּוֹ עַד שֶׁהוּא נִגְמָר.
*
לכל מקום שאליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל
ר' נחמן מברסלב
לְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו אֲנִי הוֹלֶכֶת
אֲנִי הוֹלֶכֶת לְבֵית הוֹרַי
בְּלִבִּי מִשְׁכָּן
לַאֲרוּחוֹת שַׁבָּת
וּפָנַי מַבִּיטוֹת בְּפָנַי
הָאֲחֵרוֹת, כִּשְׁנֵי כְּרוּבִים
מֵעַל הַכַּפֹּרֶת.
אני פוחדת על הילדים שלי
שֶׁהֵם לֹא יִתְחַתְּנוּ
אוֹ שֶׁיִּתְחַתְּנוּ
וְיִהְיוּ לָהֶם נִשּׂוּאִים רָעִים
וְהֵם לֹא יְסַפְּרוּ לִי
אוֹ שֶׁיְּסַפְּרוּ.
אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁיְּנַצְּלוּ אוֹתָם, שֶׁיֵּלְכוּ
לְאִבּוּד, שֶׁיִּרְעֲבוּ,
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חַם אוֹ קַר, שֶׁאֲנִי לֹא אֶהְיֶה
הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵם יִתְקַשְּׁרוּ אֵלֶיהָ.
שֶׁיֹּאהֲבוּ מִישֶׁהוּ רַע,
שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ בְּעַצְמָם,
שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם יְלָדִים חוֹלִים,
שֶׁכָּל הָעוֹנוֹת יִהְיוּ קַיִץ
חַם מִנְּשֹא, שֶׁיַּעַמְדוּ שָׁעוֹת
בַּפְּקָקִים, בַּזִּהוּם, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָהֶם
סַבְלָנוּת, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָהֶם עֲבוֹדָה,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לָקוּם בַּבֹּקֶר.
אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלִּי יִהְיוּ דּוֹמִים לִי,
שֶׁלִּפְעָמִים הֵם לֹא יֹאהֲבוּ אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם
מֵרֹב דְּאָגָה שֶׁתַּסְתִּיר אֶת הָאַהֲבָה כְּמוֹ לִקּוּי
חַמָּה.
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חַיָּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה
אֶת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי מִתְמוֹסֶסֶת לִדְאָגָה, וְהַדְּאָגָה
לַחֲרָדָה וְהַחֲרָדָה
לַעֲיֵפוּת, וְהָעֲיֵפוּת לַאֲדִישׁוּת,
בּוֹהָה בָּהֶם יְשֵׁנִים, מְנֻתֶּקֶת מֵהָרְגָשׁוֹת הַכְּבֵדִים,
הַיְלָדִים שֶׁלִּי שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתִי וְשֶׁזָּרִים,
הַיְלָדִים שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹכִי וְלֹא חוֹזְרִים.
*
אוי להם לעובדי כוכבים שאיבדו ואין יודעים מה שאיבדו
סוכה נה ע"ב
אֲבָל אֲנִי שֶׁאִבַּדְתִּי וְיוֹדַעַת מָה אִבַּדְתִּי
אֵין לִי תַּקָּנָה,
נְשִׁימוֹתַי קְצָרוֹת בְּצִפִּיָּה
לְאַהֲבָתוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע
וְאֵין לִי דֶּרֶךְ לְהַחְזִיר אוֹתוֹ וּבְכָל זֹאת אֲנִי מַמְשִׁיכָה
לְסַפֵּר בְּקוֹל עַל אַהֲבָתִי לֶאֱלִישָׁע.
בּוֹא אֱלִישָׁע
לַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ מַנִּיחִים
לֶחִי עַל לֶחִי
פֶּה עַל פֶּה
שָׂא אוֹתִי
אֶל מִטַּת עֵץ בַּעֲלִיַּת גַּג,
הוֹרֵד אֵלַי אֶת הַשָּׁמַיִם
חַמְצֵן אוֹתִי, רַפֵּד אֶת תּוֹכִי
בְּשֶׁבַע דְּנֶחֱמָתָא
וְאָז הַשְׁאֵר אוֹתִי
חַסְרַת נְשִׁימָה
לָמוּת וְלִחְיוֹת
בְּתוֹךְ אַהֲבָתְךָ.
יש יום כזה
הַיָּם חָלָק כִּרְאִי
וְכָל הָעוֹלָם מְעִי הַדָּגָה,
הֵיכָן שֶׁמֻּנָּחוֹת עֵינַי שָׁם טוֹב,
גְּבוּלוֹת הַגִּזְרָה בְּכַף יָדִי
וְגַם הָרָחוֹק
עַכְשָׁו קָרוֹב, פָּתַרְתִּי נָכוֹן
אֶת כָּל הַחִידוֹת. יֵשׁ יוֹם כָּזֶה וְהוּא הַיּוֹם,
בְּכָל סֵפֶר שֶׁאֶפְתַּח
מִכְתַּב אַהֲבָה.
***
בחוץ שֶׁקֶט שירים מאת יעל סטטמן | סדרת רתמוס לשירה | עורך: ארז שוייצר
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ