פתיחת הספר המלך האמיתי היחיד -
הספר השישי בסדרת בית הספר לטוב ולרע
מסדר המכשפות
ממתק מעופש
יש סיפורים מקולקלים כבר מההתחלה.
יש סיפורים רקובים עד היסוד.
כמו הסיפור שהרג את אמא שלה, הִרהרה הסטר תוך כדי ריצה
מהירה ביער החשוך. אמא שלה הייתה עסוקה בענייניה בבית
הממתקים שלה, כששני בריונים צעירים זללו את כל הגג של הבית.
לבדה בעריסה, הֶסְטֶר התעוררה מתנומה קלה ובהתה בפניהם של
שני ילדים מפלצתיים, בעלי לחיים שמנות מרוחות בכמויות עצומות
של שאריות ממתקים ופירורים. השניים נעצו מבט אחד בתינוקת
שרגע לפני כן הם הפכו ליתומה, ברחו כמו פחדנים, והשאירו אחריהם
משפחה ובית הרוסים. והם זכו לפרס בעד זה. הריעו לכבודם כאילו
היו גיבורים מהוללים, בזמן שאמהּ נשרפה בתנור. מאז אותו היום,
בכל פעם שהֶסְטֶר נתקלה בעוול, בסיפור שהשתבש, היא חשה את
הריח המבחיל, החמוץ, הרקוב של ממתק מעופש.
בדיוק כמו הריח שהיא חשה עכשיו.
המסר המסוים הזה היה קצר, הודעה שהכילה עובדה פשוטה, אבל
שערה של הסטר הסתמר כולו, כמו שערו של חתול מוקף בנחשים.
היא לא ידעה כמה זמן הוא היה שם למעלה, מעל היערות האינסופיים.
אבל אחרי כמה ימים של מסע תת קרקעי מממלכת הגמדים, ההודעה
של רעמת–ארי המתינה לה כשעלתה אל פני האדמה.
טקס החתונה של המלך רִיאָן והנסיכה סוֹפִי
יתקיים בשבת הקרובה, כמתוכנן, עם שקיעת
השמש, בטירת קָמֶלוֹט.
כל אזרחי היערות מוזמנים להשתתף.
ההודעה נכתבה באותיות זהב, כמו כל ההודעות האחרות של המלך
ריאן, והייתה ממוקמת על רקע העננים. ריאן היה שקרן מוכח,
ובכל הודעותיו הייתה טמונה מלכודת. אבל בהודעה הזאת חסרה
הראוותנות שהייתה בהודעות האחרות. ההודעה הזאת הייתה ברורה
ופשוטה... ובכל זאת היה בה משהו חשוד, משהו שהסטר לא יכלה
להצביע עליו במדויק.
צל הופיע לצִדה.
"זה טיפשי, הסטר. אנחנו צריכות לחזור עכשיו," אמרה אָנָאדִיל.
הברדס שעל ראשה הסתיר את שערה הלבקני ואת עיניה האדומות.
"סופי בגדה בנו. היא מתחתנת עם ריאן הלילה, עם שקיעת השמש.
זה מה שכתוב בהודעה. והשמש נעה בשמים במהירות. או שנחזור
לקמלוט ונמנע את החתונה הזאת, או שכולנו נמות."
הסטר התעלמה ממנה כשהבחינה לפניה באורות של ממלכת בּוֹרְנָה
קוֹרִיק. ברגע שהיא וחברותיה ייכנסו לממלכה החדשה הזאת, הן
יצטרכו להיות זהירות. כמו כל אזרחי היערות, גם תושבי בּוֹרְנָה
קוֹרִיק ינסו לצוד תלמידים מבית הספר לטוב ולרע.
צל שני ניצב לצִדה.
"אנדי צודקת," אמרה דוֹט, גם היא מוסתרת בברדס שחור. "וחוץ מזה,
אין לנו שום סיכוי להגיע למערות ההן: פשוט אי–אפשר. אבל אם
נחזור עכשיו, נוכל להתגנב דרך ממלכת רֵיְיבְנְבּוֹ לרכבת גן הפרחים
שתוביל אותנו לקמלוט, ונספיק למנוע את החתונה..."
"ונעזוב את מֶרְלִין?" אמרה הסטר. "זאת המשימה שרִיפֶּר הטיל
עלינו. להציל את המכשף ממערות קוֹנְטֶמְפּוֹ. להציל את הנשק הכי
טוב שלנו. החתונה היא לא המשימה שלנו. סופי היא לא המשימה
שלנו. מרלין הוא המשימה שלנו. ואם יש משהו שהמִסדר שלנו נאמן
לו, זה לעשות את מה שהבטחנו לעשות."
הסטר זינקה קדימה, אבל אנאדיל חסמה את דרכה.
"ההבטחה שלנו לא תהיה שווה כלום ברגע שריאן ייהפך למלך
האמיתי היחיד!" אמרה המכשפה הלבקנית. "הוא צריך שני דברים.
לגרום לכל מאה הממלכות לשרוף את הטבעות שלהן, ולהתחתן עם
סופי כדי שהיא תהיה המלכה שלו. אם יצליח בשני הדברים האלה
הוא ישתלט על הכוחות של העט הַמְסַפֵּר. ואם החתונה מתקיימת עם
שקיעת השמש, זאת אומרת שכל הטבעות כבר נשרפו! הנישואים
של ריאן לסופי הם הצעד האחרון. זה מה שסופי סיפרה לנו בממלכת
הגמדים. ברגע שהיא תהפוך למלכה של ריאן, עט רעמת–ארי יהפוך
לעט הַמְסַפֵּר החדש. ריאן יוכל לכתוב כל מה שהוא ירצה וכל מה
שהוא יכתוב יתבצע! הוא יוכל להחריב ממלכות, להרוג את החברים
שלנו, להרוג אותנו, בהנפה אחת של עט! הסיפור שלנו יסתיים..."
"לא יכול להיות שכל הטבעות נשרפו, כי לממלכת נוֹטִינְגְהָם יש
עדיין טבעת. לאבא של דוט יש עדיין טבעת," הסטר העירה בקור
רוח. "והשריף לא ישרוף את הטבעת שלו למען ריאן. הוא שונא
אותו יותר מאיתנו. ואפילו אם השריף ימות חלילה, הטבעת שלו
תעבור בירושה לדוט. ואנחנו נלך עד קצה העולם כדי להגן על
דוט. וגם על הטבעת הזאת. בדיוק כמו שאנחנו הולכות להציל את
מרלין." הסטר דחפה אותן הצִדה ועברה על פניהן כשהיא מהדקת
את הברדס לראשה.
"את לא תופסת? סופי מתחתנת איתו!" אנאדיל אמרה. "או בשביל
להציל את עצמה או בשביל להיות המלכה של קמלוט."
"את באמת חושבת שסופי תתחתן עם ריאן?" הסטר הטיחה בה.
"אחרי שהיא עזרה לנו לברוח ממנו?"
"זה מה שריאן כתב!" דוט טענה לעומתה. "זה מה שכתוב בהודעה
שלו!"
"בהודעה שלו," אמרה הסטר ונעצה את מבטה בשמים. "יש משהו
חשוד בהודעה הזאת. ועד שאני אפענח מה זה, אנחנו ניצמד לתוכנית
שלנו. וחוץ מזה, אם יש משהו שלמדתי על סופי, זה שהיא מכשפה
הרבה יותר מוצלחת מכולנו. אני בטוחה שהיא יודעת בדיוק מה
היא עושה."
"הסטר, השמש תשקע בתוך שעה..." אנאדיל לא הרפתה ממנה.
"עוד סיבה למצוא את מרלין במהירות. מרלין הוא הסיכוי הכי טוב
שלנו לנצח את ריאן. לכן ריאן כלא אותו במערות."
"אז למה הוא לא הרג אותו פשוט? עד כמה שידוע לנו, מרלין כבר
מת או השתמש במשאלת המכשפים שלו, מה שהופך את המסע שלנו
לחסר טעם ולמלכודת שנועדה להרוג גם אותנו."
"משאלת מכשפים?" שאלה דוט. "את מתכוונת למשאלה שמבקשים
במערה של אלאדין?"
"זאת משאלת הג'יני, טיפשה אחת. אין פלא שנכשלת בשיעורים
של ליידי לֶסוֹ." אמרה אנאדיל. "לכל המכשפים יש אפשרות לבקש
משאלה אחת. הם משתמשים במשאלה הזאת בשביל לבחור איך
ומתי למות."
"לא ייתכן שמרלין השתמש במשאלה שלו בזמן שאנחנו עדיין
בסכנה," הסטר אמרה בבוז כשהתקרבה לשערי ממלכת בּוֹרְנָה קוֹרִיק.
"מרלין נמצא שם והוא זקוק לעזרה שלנו."
"את הפסקת לחשוב, הסטר. נניח שמרלין נמצא במערות האלו,"
אנאדיל הסכימה איתה לרגע. "מערות קוֹנְטֶמְפּוֹ הן מלכודת זמן.
כמה שניות בִּפנים, ואת מזדקנת מיד בהמון שנים. מרלין נמצא שם
כבר שבועות."
"אז תחזרו בלעדיי," הסטר הטיחה בפניהן ועברה דרך השער.
היא נעצרה בבת אחת.
כמוה נעצרו גם אנאדיל ודוט.
אדמת היער נעלמה, ובמקומה הופיעו השמים. המכשפות כבר לא
עמדו על שביל עפר: הן עמדו על דמדומי השמש השוקעת, על יריעה
סגולה–ורודה. ההודעה של ריאן עברה מלמעלה למטה, התמקמה
לרגליהן וריצפה את הדרך שלפניהן. כל אות מוזהבת הייתה בגודל
של בית, מגולפת לעומק, לעבר האופק שמתחת לנעליהן: ההודעה
של המלך ריאן על טקס החתונה הפכה לדרך החדשה. כשהמכשפות
התחילו להתקדם בזהירות, נבוכות ושותקות, הסטר חשה שוב בריח
של ממתק מעופש, עיניה ננעצו למטה וסרקו את המילים של ריאן
כדי לגלות את מוקד הריקבון שבתוכן...
"הסטר?" אמרה דוט שהסתכלה למעלה בפה פעור.
הסטר מצמצה.
לא רק השמים התהפכו.
ממלכת בּוֹרְנָה קוֹרִיק כולה התהפכה.
***
המלך האמיתי היחיד - הספר השישי בסדרת בית הספר לטוב ולרע | סומן צ'ינני
מאנגלית: רחל אהרוני