המאבק בין טוב לרע שממנו התחיל הסיפור
שני אחים תאומים. רִיאַן ורָפָל. אחד טוב. אחד רע. בתמורה לעוצמה וחיי–נצח הם שומרים על היערות האינסופיים ושולטים בבית הספר לטוב ולרע. יחד הם בוחרים את התלמידים לבית הספר, מאמנים אותם, מכינים אותם לגורלם.
עד ש... מגיע רגע המבחן שלהם, מבחן הנאמנות.
לאחר 100 שנים של שלטון משותף, רָפָל ורִיאַן מתחילים להתרחק זה מזה בעקבות ויכוח על כוחו הבלתי מוגבל של העט המסַפֵּר. רָפָל יוצא למסע במעמקי הים כדי למצוא את משפחת סאדר חוזי העתידות ולגלות אם העתיד צופן לו שלטון יחיד בבית הספר. לעומתו, רִיאַן נשאר מאחור וחושב שאחיו נטש אותו. הוא כורת בריתות עם שותפים לא–עודים חדשים והם גוררים את בית הספר לשרשרת של אסונות.
תלמידי בית הספר לטוב ולרע יעשו הכול כדי להציל את בית ספרם, ובהובלתם של אלאדין וג'יימס הוּק הצעירים, בית הספר זוכה להיבנות מחדש.
תחייתו של בית הספר לטוב ולרע הוא סיפור מלא קסם, מתח ואומץ, שמתרחש שנים רבות לפני הגעתן הגורלית לשָׁם של סופי ואגתה, וחושף את תעלומת הקמתו של המוסד שההתרחשויות בו תוארו בסדרת ספרים שכבשה מיליוני קוראים ברחבי העולם.
הסופר סוֹמֵן צַ'יְינֵנִי מוּכּר למיליוני קוראים ברחבי העולם מסדרת בית הספר לטוב ולרע שתורגמה ל-32 שפות ועוּבּדה לסרט קולנוע מרהיב.
סומן צ'יינני הוא בוגר האוניברסיטאות הרווארד בחוג לספרות וקולומביה בחוג לקולנוע. זכה בפרסים על סרטים שכתב והפיק ועל ספריו. בראיונות שנתן סיפר כיצד הגה את הרעיון לסדרת בית הספר לטוב ולרע. צ'יינני, נצר למשפחת מהגרים מהודו, גדל בפלורידה כ"ילד דיסני" כהגדרתו. באותם ימים לא היו משחקי וידיאו והיצע אינסופי של ערוצי סרטים, וכדי להפיג את השעמום ראה את סרטי דיסני שוב ושוב. הייתה זו מעין שטיפת מוח כי זה כל מה שהיה זמין לו. מכאן למד על החלוקה לטוב ולרע. רק כשהגיע לאוניברסיטה ולמד קורס לאגדות גילה את גווני הביניים שבהן, שנעדרו כליל מהעיבודים של דיסני. מן הרצון להציג בפני ילדים עולם מורכב ומגוון שאינו בנוי על חלוקה של "שחור או לבן" טובים ורעים, נולד בית הספר לטוב ולרע.
***
"למעלה במגדל, ממש באותו הרגע, התממשה הבטחתו של רָפָל.
ינשוף לבן החליק דרך החלון פנימה, נעמד על הארץ והשתנה לרִיאַן. הוא העיף מבט אחד לעבר המשרד החדש של מנהל בית הספר, הזדעזע למראה הריהוט השחור הקודר, הגבישים הכהים והעטלף המת שהיה תלוי מעל מדף האח, כשניביו החדים נוצצים. ואז הוא ראה את כל ספרי האגדות, אגדות מקוריות בנות מאות שנים, דחוסים בתוך תיבות מטמון מלוכלכות, כמו שלל של שודדי ים.
רִיאַן תפס את החזה שלו. מבטו זז לאט לעבר הדיוקן של ווֹלקן הערום למחצה שעל הקיר, ולחייו הסמיקו. הוא הרים את אצבעו הזוהרת ושינה את הפרצוף של מנהל בית הספר לפרצוף של ליצן קרקס, אחר כך שינה את גור הנמרים שבזרועותיו לבואש.
השחתת רכוש הייתה סימן היכר של רע, אבל לשם שינוי, את רִיאַן הציפה הרגשה טובה. איך רָפָל העז להאשים אותו שהוא רצה להיות הקוף הזה! שהוא רצה להיות מישהו רע! בָּההה! אבל הוא לא הגיע הנה בשביל להפוך את האויב שלו לליצן. הוא בא בשביל לקחת את העט..."