דלפין | טעימה מהספר

בגיל שלושים וארבע היה לי דחף מיני חזק וזר שלא היה ניתן לסיפוק. הייתי הולכת לשירותים במשרד ומוכרחה לגעת. היו לי כאבי בטן של ביוץ וכאבי בטן של מחזור וכל החודש הייתי עסוקה בהורמונים שלי. הבנתי שהדחף הזה מתפרץ מתוכי. רציתי לנוח ממנו. המדקר שלי הסכים אִתי והסמיק.

חשבתי שאולי גם אנשים אחרים עסוקים כמוני במין. תהיתי מדוע אנשים לבושים, שותים ומדברים, למה הם מחזרים, איך לא כל הפגישות מסתיימות באירוע מיני. ענבל מהמשרד אמרה שלמין דרושה אינטימיות. אַת נמצאת בזוגיות ולכן את לא מבינה את הצורך לבנות אינטימיות כשאת זקוקה לאקט מיני. כשאת רוצה את עושה, אבל זה לא ככה אצל כולם.

העניין הוא שרציתי מהחיים משהו יותר חזק ממה שהם נתנו לי. רציתי משהו סוער, משהו מתוק, משהו סיפורי. פחדתי שהחיים שלי הם סתמיים. כששכבתי עם שי הייתי מדמיינת שאני עם מישהו זר, או שניים, או מישהי זרה, או שיש לידינו זוג אחר. היו לי הרבה דמיונות.

תחת השם דֶלפין חיפשתי באינטרנט ריגושים מיניים והתחברתי לאתר היכרויות של נשים. כך פגשתי את מור. מור פרסמה מודעה בה היא מזמינה מישהי להצטרף אליה ולעמרי לסוף־שבוע של סקס בביתם בפרבר ליד רומא. אתר ההיכרויות שאל אותי: השיבי / דחי פנייה / הוסיפי לרשימה השחורה / סגרי. לחצתי השיבי.

כתבתי למור שזה מסובך. אבל הפנטזיה לבוא לרומא לא יוצאת לי מהראש, ואחרי יומיים כתבתי לה שוב. עמרי ענה בשמה של מור, גם לנו זה נשמע מפתה, בלגן של שיער ובגדים ופטמות זקורות. שלחתי בתגובה תמונה ישנה שלי בשחור־לבן. בתמונה אני עומדת עירומה במלון זול, מבטי מופנה הצִדה ומטה, שׂערי על כתפי ובידי סיגריה דקה. הם שלחו תמונה בחזרה. כתבתי: אני כאן אבל רוצה ללכת להתקלח קודם. את כאן? חיכיתי לך ולא באת. מור לא ענתה.

יום למחרת, השעה כמעט חצות. צעדנו ברחוב חיל השריון בדרכנו חזרה מחתונה שהתקיימה בחלל תעשייתי, שהוסב ללוֹפְט בסגנון ניו־יורקי. כל פרט בחלל עוּצב על מנת לייצר אווירה. לבשתי חצאית סיגר שחורה מהונג קונג, וגופייה מבית אופנה ש"מוציא את הנשים חזקות ומסקרנות". שתינו הרבה יין. אוויר דק של סוף קיץ נשב מן הים וחלף על פני המבנים העלובים, הגשרים הרועשים, מבני התעשיה שהוסבו לדירות מחולקות והשטחים הריקים שביניהם.

בשעה 00:41 מור כתבה: זה עמרי כאן, מור הלכה לנסות להרדים את הילדה. יש לנו בעיות שינה של הילדים. זה בסדר, עניתי.

אני כאן, זו מור. השעה 01:22. סוף־סוף אנחנו מדברות ממש, היא כותבת, אז מה שלומך? אני מתגרה: היינו בחתונה, הכלה היתה יפה. שתיתי שלוש כוסות יין. אנחנו לא מבינים איך עדיין לא מימשת את הפנטזיות שלך עם כל האנרגיות המיניות שיש לך, עמרי עונה. אני מתפתלת בכיסא. תקשיבו לי, אני רוצה לתאר לכם מה עשיתי בשירותים של אולם האירועים שמשקיף על איילון. איילון זו מילה שלא שמענו הרבה זמן, כותב עמרי. רוצה לתאר את הדפיקה בשירותים. הכתיבה מגרה אותי.

על מה את מפנטזת עכשיו, עמרי שואל. אני מסתכלת בתמונת עירום של מישהי שמרימה רגל אחת על שולחן כתיבה, אני עונה. אף פעם לא יצא לנו לדבר בכזאת חופשיות, כותב עמרי. אתם הראשונים שלי, אני עונה. גם למור אין ניסיון, כותב עמרי. שי לא מאמין שיכול להיות שאתה ואני נשכב והוא לא יהיה נוכח, אני כותבת. שנייה, הילד שלנו בוכה, עונה עמרי.

השעה 02:02. זה לא התכנון, עמרי חוזר, התכנון הוא שאת תהיי עם מור. אני אהיה שם רק בשביל לתמוך באשתי ולזרום עם מה שהיא תחליט שיקרה. מצד אחד אני גבר, מצד שני סמרטוט. גם סמרטוט עם זין זה משהו, אני עונה. זה יותר ממשהו, כותב עמרי. נכון, זה משהו קשה וחם, אני עונה. מור קוראת לי לעזור לה, כותב עמרי, נחזור במהרה. השעה 02:05. אני נוגעת בעצמי מול המסך. מור ועמרי לא חוזרים. אני הולכת לישון לצד שי.

עוברים שלושה ימים. מור כותבת, אני מקלחת את הקטנים, תכתבי לי מה שלומך. אני עונה: בני כמה הילדים שלך? בן שנתיים ובת שלוש, עונה מור. ומה את עושה? אני מעצבת תכשיטים. ואיך הכרת את עמרי? בארץ, הוא מתכנת מחשבים, עונה מור. אני הולכת להכין אוכל לילדים. נוכל לדבר מאוחר יותר? שואלת מור. כן, אני עונה. השעה 21:35. אני מחכה. בינתיים אני שוכבת עם שי ומסתכלת מדי פעם למסך.

בשעה 23:01 מור חוזרת. היא כותבת: אני אוהבת לעשות הצגות למצלמה. כשתבואי נצלם סרט. את רוצה עוד ילדים? לא יודעת, אני עונה. הילדים שלי קצת גדלו, הם ישנים בלילה. אז יש לך זמן לחשוב על סקס, עונה מור. איך היו הלידות שלך? מור שואלת. איפה גדלת? איך אתם מסתדרים עם הילדים? את רוצה שאשלח לך תמונות של דברים שאני מעצבת? את אוהבת? אני הולכת להחליף לקטן. תחכי לי?

אני מעדיפה את השיחות עם עמרי מאשר עם מור. אני רוצה לדבר רק על סקס. בשעה 00:07 מור שואלת אותי: איך הכרת את שי? בצבא, אני עונה, היינו יושבים בלילות ומדברים. דיברנו במשך שנה ואז התחלנו לשכב כשהייתי עושה לילה. היינו שוכבים על השולחן של המפקד, על הספה של המפקד, על המיטה הצבאית שנפתחת מהקיר. מדהים, כותבת מור, ומי אחראי היום על תחזוקת הבית? כי אצלנו זה שוויוני, איך אצלכם? שי עצמאי? ומוסיפה ברווח של שורה, אני הולכת שוב לשנייה לקטנים וכבר חוזרת. טוב, אני כותבת, אחכה לך.

אחרי שבע דקות מור כותבת. איזה מזל את? אני שולחת לה תמונה בִּמקום. בתמונה רואים אותי נוהגת. לא רואים את הפנים אלא את פלג הגוף התחתון, את הרגליים, הבטן, יד אחת על ההגה, יד שנייה על מוט ההילוכים, המפתח בסוויץ'. אני בשמלה עם פסים בשחור ולבן, חגורה אדומה וחגורת בטיחות. ידו של שי חוצה את התמונה ומסיטה את השמלה למעלה. אני בלי תחתונים ושׂער הערווה שלי מופיע במרכז התמונה. אני לא כמוך, מגיבה מור, אנחנו חלקלקים, כשתבואי נזמין לכאן קוסמטיקאית בשבילך. בגלל שאנחנו גרים בפרברים הספָּרית והקוסמטיקאית באות עד הבית. זה כואב? אני שואלת. בהתחלה זה מביך, אחר כך טבעי, עונה מור.

למחרת אני הולכת לְקוסמטיקאית, אנדה, ומבקשת ממנה הסרת שיער כוללת בלייזר. אני חותמת על טופס לעשרה טיפולים. אני שוכבת עירומה בחדר הקטן על מיטה לבנה. אנדה מפשׂקת לי את רגל ימין ונותנת לי נייר להחזיק את החלק השמאלי של הכוּס. היא מורחת לי חומר נוזלי וקר ואז מעבירה בין רגלַי מכשיר לייזר עגול. היא שואלת אותי מה שלום הילדים בזמן שאני חשה חום ועקצוצי כאב. אני זעה באי נוחות, לא מתלוננת. אני מרגישה שאני עוברת טקס חניכה ואני מוכנה לסבול. עשרה ימים אחרי הטיפול השׂערות המגולחות גדלות ונושרות, מבטיחה לי אנדה. בבית אני מביטה על עצמי במראָה ומתקשה להחליט אם המראֶה מפתה או לא.

בשעה 22:27 המחשב שלי משמיע צליל של הודעה. אני מסתכלת על הצג. מור כותבת: יש מישהו בנוכחות? כן, אני כאן, אני עונה. הי זה עמרי, מור מסדרת את הבית עכשיו. שלחתי לכם היום תמונות. צילמתי את מור בלילה בתעוזה רגעית. אנחנו בטוחים שהיתה לכם הפתעה נעימה לקבל אותן. שי כמעט קיבל התקף לב כשהוא ראה את התמונות, אני כותבת, אתה בר מזל. אבל הערב אנחנו בעניינים משפחתיים (ריב), אני כותבת, אז נדבר כבר מחר, לילה טוב. סבבה, זו מור הפעם, עונה מור, לילה טוב לכם.
21:12 הי, אני כותבת. אני בדיוק מבשלת ועמרי מקלח את הילדים, עונה מור.

23:14 הי, כותבת מור, את עדיין פה? לקח קצת זמן, בטח הלכת. אני כאן, אני כותבת. בדיוק סיימתי לשטוף מטבח ועוד מעט אני אצא לתלות כביסה, כותבת מור. התחלתי לברר על טיסות, אני עונה. יו!!! כותבת מור, הפנטזיה שלי הולכת להתגשם, הלב דופק.

רציתי לתאר לך את הסיטואציה שבה אני כותבת לך, אני עונה, אני עם מגבת על הגוף ומגבת על הראש. מממ... מקשיבה, כותבת מור. כי בדיוק יצאתי מהמקלחת, אני ממשיכה, ואני יושבת מול המחשב ומפנטזת עלייך, ויש כאן שכנה צעירה צרפתייה שהחלון שלה מול החלון שלי, והיא רואה אותי. אז שתקנא, כותבת מור, היא יכולה להסתכל עלייך ולפנטז גם. כן, היא נחמדה, אני כותבת, יש לה חזה קטן. שי חושב על השכנה הרבה.

גם לי יש סיפור בשבילך, כותבת מור. אני הרי מכורה לסקס ואני מאוד אקספרסיבית, ומאוד שומעים אותי, ואני די מרוכזת בעצמי ככה שלא ממש אכפת לי בסיטואציה, אני לא שׂמה לב, אז בבית הקודם שגרנו, בעל הבית אמר לי: אולי כדאי שתיקחי גלולות, כדי שלא תביאי עוד קטנטנים. הם חשבו שהקטן הגיע בטעות, מרוב סקס. מה הם מתערבים, אני אומרת. לא נעים, כותבת מור, אבל באמת בסופו של דבר צחקתי ואמרתי: מה רע? אני אוהבת ילדים. בדירה הקודמת שגרנו, אני כותבת, כל לילה היינו שומעים זיונים של השכנים אבל פה בשכונה שקט, העובדים הזרים לרוב לא מרעישים.

השעה 00:20. את יודעת, כותבת מור, אתר ההיכרויות פתח לי סקרנות רבה בכל הנוגע לסקס בין נשים. למה? מה גילית? אני שואלת. יצא לי לדבר עם בנות שהן יותר בקטע של קשר מחייב, כותבת מור. לסביות, אני עונה. הן טוענות שסקס עם אישה זה עילאי, האורגזמה עצומה. די, חשבתי שהיום שלי כבר נגמר, מה את מחרמנת אותי עכשיו, אני כותבת. ואז רציתי פירוט, כותבת מור, אם כבר יש לי הזדמנות לברר מה בדיוק. המגבת כבר נפלה לי, אני כותבת. אז מישהי שהיתה פעם עם גברים ועברה להיות רק עם נשים סיפרה לי. נו, מה היא סיפרה? אני שואלת. שהדבר הכי מענג ושגומרים תוך שניות זה כּיסכּוּס, ככה הן קוראות לזה. כוס לכוס, לא? אני שואלת. כן, כוס לכוס, זה הדבר הראשון שאני רוצה לנסות, כותבת מור. איך זה מתבצע? אני צריכה תיאור. שוכבות אחת על השנייה, כותבת מור, או בישיבה אחת צמודה לשנייה, ברגליים פתוחות, לא נראה לי מסובך, מאוד מגרה, אני בטוח אגמור תוך שניות. וואו, אני כותבת, בטוח ננסה את זה קודם כול.

אני נשמעת אגואיסטית אבל בסקס אני כל הזמן חושבת על עצמי ומה תעשי לי, כותבת מור. מה את רוצה שאני אעשה לך? אני שואלת. הכול... תאנסי אותי, עונה מור. אני די עדינה, אני כותבת. האמת שאני אוהבת שאת נשית, אני לא מבינה את הקטע של נשים שנראות כמו גברים, כותבת מור. אני יכולה לנסות לאט־לאט להתחיל בליקוק, אני כותבת. מה את מפנטזת לעשות? מה את מפנטזת שאני אעשה? שואלת מור. אני מאוד רוצה לראות אותך עם עמרי, אני כותבת, זו הפנטזיה שלי, לראות מקרוב, ולגעת תוך כדי, ושייגעו בי גם, אני רוצה להתחכך בך, וללקק אותך. נראה לי שיהיה מביך בהתחלה, אני כותבת. בהתחלה יהיה מוזר, כותבת מור, אבל מהר מאוד נקלוט שאנחנו בעיצומה של הגשמת פנטזיה, ואז נעשה הכול כדי לחוות את הרגע. ואולי ניגעל פתאום? אני שואלת.

איך את רואה את עמרי בתוך הסיטואציה? שואלת מור. אני הייתי רוצה שהוא יזיין אותי גם, אני כותבת. אני אסביר לך משהו, כותבת מור. הפנטזיה שלי לא כוללת את עמרי עם מישהי אלא אותי עם מישהי והוא משתף פעולה. אני לא מוכנה עדיין לראות אותו עם מישהי אחרת. ברור, אני כותבת מיד, אנחנו נסתדר, גם עדיף מבחינת שי. עוד נדבר על זה, כותבת מור, אני שנייה חייבת ללכת לילד, תהיי פה עוד כמה דקות? כן, אני עונה. השעה 00:42.

אני חייבת ללכת לישון, אני מנקרת אחר כך בעבודה, אני כותבת בשעה 00:50. הי זה עמרי, כותב עמרי, והנה מור חוזרת. איפה היינו? אני שואלת. היינו בנקודה של סקס עם עמרי, עונה מור. טוב, אין לך מה לדאוג, אני עונה. אני לא בטוחה מה העמדה שלי לגבי זוגיות פתוחה, כותבת מור, אבל בטוחה לגבי האפשרות להיות עם אישה, שלא סותרת את הזוגיות. אני חושבת שאם אצליח להתגבר על כל החששות, זה ייקח אותי צעד אחד קדימה, מבחינה אישית. שנייה, הילדה קוראת לי.

כשמור חוזרת היא כותבת: היה לי יום ארוך. אנחנו גרים מחוץ לעיר ועמדתי שעות בפקקים. לפחות יש לנו כאן טבע מסביב, ויש חצר עם משחקים לילדים, אם תבואי עם הילדים. אני אבוא לבד, אני עונה. נראה לי שנמשיך מחר. אנחנו הולכים עכשיו לעשן, כותבת מור, תכתבי לנו. טוב ביי, אני כותבת. ביי, עונה מור.
למחרת אני מקבלת הודעה למייל. במייל עמרי כותב איך אחרי שהילדים הלכו לישון ונגמרו כל הסידורים הם נכנסו למיטה. הוא עיסה לה את הכתפיים בזמן שהיא הכניסה את קצה הזין שלו לפה וליקקה. היא נשכבה על הגב והתחילה ללטף את עצמה דרך התחתונים ואז שִׁפשפה מבפנים. הוא הסתכל עליה והעביר את כף היד שלו לאורך הזין. יש משהו מגרה מאוד באוננות משותפת, הוא כתב. הם דמיינו שאני שם יחד אִתם ואיך אנחנו נצמדות ומרגישות זו את זו.

בשעה 00:44 מור כותבת: הי שלום מה שלומך? לא היום הכי טוב שלי, אני עונה, התחיל לי כאב ראש שלפני מחזור. טוב, כותבת מור, כל פעם לפני מחזור אני מבואסת שלא יהיה ממש סקס בימים האלה. אנחנו עושים סקס במחזור, אני כותבת. אנחנו עושים תחליפים, כותבת מור. גם אנאלי? אני שואלת. אולי זו שאלה אינטימית מדי? אין בינינו אינטימיות, זוכרת? עונה מור, הכול פתוח, ואני אוהבת לפעמים אנאלי מאוד. הבנתי, אני כותבת, ואיך היה היום שלך? כואב לי הגב, כותבת מור, פעם הייתי עושה ספורט. המייל שלכם היה מדהים, אני כותבת. הסקס היה מדהים, כותבת מור.

רציתי לשאול אותך, אני כותבת בשעה 01:10, מתי שכבת בפעם הראשונה? לא מוקדם מדי, בגיל שבע־עשרה, עונה מור, בקורס הדרכה של הצופים, זה היה מזמן, ואת? בגיל שש־עשרה וקצת, אני עונה, עם החבר הראשון, הכרנו במועדון. מוקדם, כותבת מור, ומה את זוכרת ממנו? עברו כל כך הרבה שנים. אנחנו לא בקשר. לפעמים אני רואה פוסטים שלו בפייסבוק. הם טיפשיים.

זה היה בחלק השני של העיר – אזור חדש על כביש ראשי. עשינו בייביסיטר על אח שלו כשההורים יצאו לבלות. אני זוכרת שהוא הכניס לי את היד לג'ינס למקום שאף אחד לא נגע לי בו קודם. גם אני לא. נפרדנו כי הוא בגד בי ורק אז התחלתי לגעת בעצמי כמו שהוא נגע. אחריו היה לי עוד חבר. היה לו חוש הומור אבל הוא לא הבין בסקס. במה זה התבטא? שואלת מור. הזיונים היו סתמיים, והפנטזיות הפחידו אותו. אז מה אהבת בו? שואלת מור. לא אהבתי, אני עונה, זה קרה.

אני שולחת תמונות פורנו שלנו, אני כותבת. התמונות יפות!!! כותבת מור, אני גם אוהבת ללבוש משהו סקסי, גופיות צמודות או תחתונים ורודים. את עושה קוקיות כמו בסרטים? אני שואלת. לפעמים כן, עונה מור. אני צריכה לעשות דיאטה לפני שאני באה אליכם, אני כותבת, אני חושבת לבוא בסוף אוקטובר. מעולה, עונה מור, נתכרבל יחד במיטה ונראה סרטים של ג'ינה הֵייז. את במחזור בסוף אוקטובר? אני שואלת. אני יכולה לסדר את המחזור עם גלולות, כותבת מור. אני לא לוקחת גלולות, אני אומרת, אנחנו נזהרים בביוץ, אני הרבה יותר מינית ככה.

תגידי, רציתי לשאול אותך, אתם גרים בשכירות? אנחנו חושבים לקנות כאן בית אבל הכול נורא יקר, כותבת מור. אז תִקנו בארץ, אני עונה. לא יתנו לנו משכנתא בלי לגור בארץ, כותבת מור, אולי נחזור לארץ? בשביל משכנתא לא כדאי, אני כותבת. בשביל להרגיש שייכות לבית שהוא לא בשכירות, כותבת מור. אני רוצה כבר לישון, אני עונה. לילה טוב, עונה מור, היה כיף לדבר אִתך, פחות דיברנו היום על סקס. אולי בגלל המחזור, אני עונה. תחשבי עלינו, עונה מור.

אני ממשיכה לשבת מול המחשב ונרדמת, אני חולמת שאני עירומה. גברים ונשים חגים סביבי ואחד סביב השני. מדי פעם זוג נשכב על עשב ומתגלגל והאחרים מביטים או מצטרפים. העשב צומח גבוה, אך הוא רך. דובים מהמהמים ואיילות קלות רצות מסביב. האדמה לחה מעט. השמש אלכסונית. אני עומדת נרעדת ומביטה בַּיופי. אני עוצמת עיניים. הליטוף מתפשט ואני קלה. איילה חולפת לי בין הרגליים. אני מרחפת על פני העשב. גופי נספג באדמה. האוויר זורם דרך עמוד השדרה שלי עד עצם הזנב. אני מתפתלת ושוכבת כעובּר ומישהו נצמד לגבי. שׂערותינו משׂתרגות והעשב מסתיר אותן. מישהי נשכבת לפנַי וחוֹם ירכיה על ירכַי. אני קמה כשהעונג מרים אותי.

***

דלפין מאת דפנה לוין  |  סדרת פועלים-סיפורת

© כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ