דרוש לחשן

מירה, לשעבר נורמה, היא גרמנייה לא-יהודייה. בעלה נחמיה היה חייל בצבא האדום שכבש את גרמניה במלחמת העולם השנייה. הוא פגש את מירה באיטליה, כשהסתפחה ליהודיות ניצולות, המובלות לארץ ישראל. שישה בנים מיהרה מירה ללדת, כמעט בלי רווח ביניהם – ילדה אותם לנחמיה? לעם היהודי? לעצמה, כדי לנסות למחוק את "המוות ההוא" שהביאה מרחובות גרמניה ודוגר בנפשה? (מאות-אלפי נשים גרמניות נאנסו על ידי המנצחים בארבעים-ושמונה השעות הראשונות.) כך או כך, היא ממדרת את הילדים מנחמיה, או אולי הוא שמנוכר אליהם.

בנם-בכורם זוהר נהרג בן תשע-עשרה, בשירותו הצבאי. מכאן ואילך הכל משתנה. ביישוב הגובל במסלולי-ההמראה של נמל-התעופה ממתינים שניהם, שנים ארוכות, גב אל גב, כל אחד לנפשו, מסוגרים בשתיקותיהם.

כל אחד מהם מנסה לרמות את המוות ולהיאחז בחיים, אך בדרך המנוגדת קוטבית לזו של האחר, אולי רק לכאורה. הסיפור זורם ומתפתל בהיצמדות לזרימת תודעותיהם, שמסירתן בתנופה, בניואנסים ובמטאפורות לא-צפויים, היא מקור כוחו הסוחף של הרומן. למרות החומרים האפלים, נפרשת לפנינו ומתוארת בעברית קדחתנית פיסת חיים מלאה חיוניות.

הריאליזם הנוקב של הדמויות הראשיות מלווה בספר בססגוניות הגרוטסקית של שלל הדמויות מן היישוב. בעלילות-המשנה שלהן שבים ונארגים הנושאים של הספר באקלים של הפוגה-קומית. וגם כלבה שותקת וחכמה מלווה אותנו.

'דרוש לחשן' הוא רומן מז'ורי, הקובע לחגי ליניק מקום בשורה הראשונה של בני דורו בסיפורת הישראלית.

זוכה פרס ספיר לשנת 2011
השופטים, ובראשם יו"ר ועדת השיפוט- דליה דורנר,  בחרו בליניק פה אחד ונימקו : "ספרו של חגי ליניק, המגולל את סיפורה של משפחה ישראלית, טעון בטראומה בין-דורית של שכול ואובדן, וחודר לרבדים עמוקים ומכאיבים של תודעות זוג ההורים העומד במרכזו. קולו רווי בעדינות ובחריפות, בהשתאות ובהומור, לנוכח העוצמות שמזקק כאב אנושי. מתוך סיפורם הפרטי של מירה, גיורת ופליטת מלחמה גרמנייה בעברה, ובעלה נחמיה, עסקן פוליטי, נפרש ייצוג אמיץ ומדויק של המציאות הישראלית. גם לאחר סיום הקריאה בו, הספר נותר חי בזיכרון וממשיך לייצר רגש ומחשבה".

ליניק היה בן 8 כשאחיו הבכור נהרג. הוא מספר:  "ככותב הייתי בגיל הכי טוב. גיל קלאסי להיות הלחשן בסיפור... זוהר לא היה מספיק נוכח בתוכי כדי להתאבל עליו ממש, אבל יכולתי להיות מתאבל יד שנייה, לשקף את האבל מסביב,להיות קופת החיסכון של האבל שלהם ולהשאיר אותו חי בתוכי..."

אני כותב למיטיבי לכת
ראיון עם חגי ליניק

דרוש פסל
דרור בורשטיין כותב על תהליך העבודה עם חגי ליניק

הלחשן המייצר את הזיכרון
טור אישי של חגי ליניק

טקסט חריג ובשל
יותם שווימר, YNET

"סיום מבריק", "מעשה ספרותי של חילול קודש", "שילוב יעיל ומורכב של כאב והומור"
עמרי הרצוג, הארץ

טעימה מהספר 

ספרים נוספים של חגי ליניק באתר:

מישהו נפל,  מספר מוות