האָמנים

הַנַּחְשׁוֹלִים הָעֲצוּמִים הָיוּ בַּדִּמְיוֹן.
הַיָּם הָיָה מְקוֹם מִשְׂחָק.
מַה שֶּׁהִתְגַּלָּה שָׁם אָסוּר הָיָה לִרְאוֹת.
הַשֶּׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ,
כְּאִלּוּ הָיְתָה רַק מִלָּה זוֹ בָּעוֹלָם.


למשוררת דליה הרץ שמור מעמד ייחודי בשירה העברית. ספר הביכורים שלה, מרגוט, כלל ארבעה-עשר שירים בלבד, ואף על פי כן, הוא נודע כאחד מן הספרים החשובים והמשפיעים של שירת שנות ה-60. הרץ פירסמה מחזות, סיפורים קצרים ורשימות ביקורת, ולימדה פילוסופיה ופואטיקה. ספרה השני, עיר שירים, ראה אור ב-1990. שיריה תורגמו לשפות זרות וזכו להערכה רבה גם בהן.

הופעתו של ספרה החדש, האָמנים, היא אפוא אירוע ספרותי מסקרן. במבט לאחור, מתוך הרהור על אמנות וכתיבה, על חיים שהיו, על עיר הולדתה תל אביב, דליה הרץ מכנסת בו שירים חדשים, ולצדם שירים שהודפסו בעבר בכתבי עת ובמוספים ספרותיים, קטעי פרוזה פיוטית ושירים אחדים מתוך עיר שירים שמצאו כאן מקום. קולה בספר זה עדין, פיוטי ומרתק כתמיד.

דליה הרץ  זכתה בפרס זלדה לשירה על ספרה זה.

מתוך נימוקי השופטים:
"דליה הרץ מפציעה בזירה הספרותית אחת ל-30 שנה בערך. זו משוררת אגדית, שקנתה את מקומה בפנתיאון השירה העברית, בכותל המזרח, מגיחה ונעלמת כלעומת שבאה, אך מותירה חותם בלתי נשכח. בספרה החדש 'האמנים', בנימה מעודנת ומינורית, שאינה נטולת אירוניה, מתווה הרץ מהלך פואטי מהורהר שבוחן את פשרם של כתיבה וחיי כתיבה כמו גם את הקשר שבין אמנים לסביבתם, בין הכרה להתעלמות. מבטה מודע היטב לפרידה הממשמשת ובאה: רַק סִירָה אַחַת/ וּבָהּ חֲפָצַי,/ לָקַחַת אֶת הַכְּבֻדָּה הַמְעָטָה/ בְּדַרְכִּי הַחוּצָה. על 'האמנים', על מכלול יצירתה של דליה הרץ ועל תרומתה הייחודית לשירה העברית המודרנית באנו לידי החלטה להעניק למשוררת דליה הרץ את פרס זלדה לשירה."