הרומן הגבירה, שפורסם לראשונה בשנת 1983, מעוגן במציאות הישראלית של שלהי שנות השבעים ובמרחב התל-אביבי על כפל פניו. זוהי תל-אביב קודרת, רוויית אלימות ואימה, שחבורת אופנוענים מסתורית שועטת ברחובותיה ומתעללת בתושביה. בד בבד זו מציאות השטופה כיסופים לגאולה רוחנית בעקבות גלי ההלם של מלחמת יום הכיפורים.
הגיבור, איזי אורנן-שטרנהרץ, משורר לעת מצוא, עוטה גם אצטלת חוקר, המתחקה אחר תכונותיה של אלת הפריון הכנענית ושל הנשיוּת הארכיטיפית בכלל. משפחתו הקטנה כוללת את אשתו ליזה ואת פֶּפָּה הפעוטה, שנהרתה מיחסיה של ליזה עם גבר אחר. התפוררות נישואיהם של איזי וליזה היא אחד מצירי הרומן, אולם סביבו משתרג קהל רב של דמויות מגוונות, חלקן סמליות בעליל, מהן המייצגות את עברו המודחק של איזי כבן עיירה מזרח-אירופית שיהודיה כלו בעשן המשרפות. דמות מרכזית נוספת היא עתליה, הגבירה, הממגנטת אליה כל גבר בסביבתה דמותה מגלמת את הנהייה אל הערכים האבודים של ארץ ישראל היפה, והאידאלים ההומניסטיים שהיא מטיפה להם משמשים משקל נגד לבורגנות המתבהמת הממלאת את טרקליני תל-אביב.
לא פעם מיטשטש הקו הסיפורי ונהפך לקולאז' סוראליסטי של חלקי תמונות המוקרנות מתוך תודעתו המתערערת של איזי, לכן אין פלא שהמכלול הסיפורי העשיר, החידתי ורווי הסתירות עורר תגובות מגוונות בביקורת שקידמה את פניו של הספר ב-1983. גרשון שקד, למשל, הבין את הגבירה כמימוש מורכב של עלילת-העל הציונית במאבקה עם הכוחות המבקשים לפוררה. מול הדמויות המייצגות את ארץ ישראל היפה עומדים, לדבריו, נציגיו של הסטרא אחרא הפוליטי והחברתי, והתוצאה היא אמירה חשובה על המאבק המקוטב בין חורשי רעתה של הארץ לבין מבקשי טובתה.
יצחק אוורבוך-אורפז נולד ב-1921 בברית המועצות, ועלה ארצה ב-1938. שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וכקצין תותחנים במלחמת העצמאות. ספרו הראשון, עשב פרא, ראה אור ב-1959. יצירתו כוללת כעשרים ספרים, רובם פרוזה (סיפורים קצרים, נובלות ורומנים) ומקצתם שירה והגות. בשנת 2005 הוענק לו פרס ישראל לספרות. באוגוסט 2015 הלך לעולמו.
ספריו המחודשים: בית לאדם אחד, הצליין החילוני, מסע דניאל, עור בעד עור, העין השלישית, מות ליסיאנדה ונובלות אחרות
ספריו של אורפז רחוב הטומוז'נה והכלה הנצחית ראו אור בשיתוף ספרי סימן קריאה
עוד באתר : לפני הרעש, לצלוח את המאה