ווַאנג גְ'יֵאן
מסינית: עינת מרבך בר
ווַאנג גְ'יֵאן (בערך 766–831) היה משורר ופקיד ממשל. נולד בהנאן, הגיע מרקע צנוע וחי חיי עוני. הוא שירת בצבא וכתב שירים על הלחימה בחזית ועל חיי החיילים. לאחר מכן עבר את הבחינות הקיסריות והצטרף לשירות הציבורי. הוא שירת במגוון תפקידים, בכללם מושל מחוז ופקיד צבאי בכיר. רבים משיריו עוסקים בקשיים של פשוטי העם. בנוסף כתב שירים על החיים בחצר הקיסרית.
ערבה בוכייה
עֲרָבָה בּוֹכִיָּה, עֲרָבָה בּוֹכִיָּה,
הָעֶרֶב יוֹרֵד, הַחוֹל לָבָן, הַמַּעְבֹּרֶת מוּכָנָה.
מֵחַרְטוֹם הַסִּירָה אֵין סוֹף לְמֵי הַנָּהָר.
הַסּוֹחֵר נָשָׂא אִשָּׁה צְעִירָה וְלִבָּהּ נִשְׁבַּר.
נִשְׁבַּר לִבָּהּ, נִשְׁבַּר לִבָּהּ,
הַחָגְלָה שֶׁעָפָה בַּלַּיְלָה אִבְּדָה אֶת בֶּן זוּגָהּ.
ברטולט ברכט (1898 – 1956)
מגרמנית: סיון בסקין
ברטולט ברכט כתב את השירים המופיעים כאן בשנות ה-30, עם עליית היטלר לשלטון. מיד אחריה נאלץ ברכט לעזוב עם משפחתו את גרמניה. השירים, המציגים סאטירה ישירה מאוד על המשטר הנאצי המתהווה והמתחזק, נכתבו בשווייץ ובעיקר בדנמרק, שם שהה המשורר עד 1939.
הו גרמניה, אם חיוורת
שֶׁיְּדַבְּרוּ אֲחֵרִים בְּשֵׁם בָּשְׁתָּם,
אֲנִי מְדַבֵּר בְּשֵׁם בָּשְׁתִּי.
הוֹ גֶּרְמַנְיָה, אֵם חִוֶּרֶת!
אֵיךְ אַתְּ יוֹשֶׁבֶת מְטֻנֶּפֶת
בֵּין הָעַמִּים.
בֵּין הַמְזֹהָמִים —
הַמְזֹהֶמֶת מִכֻּלָּם.
הֶעָנִי שֶׁבְּבָנֶיךָ
שׁוֹכֵב הָרוּג.
כְּשֶׁהוּא רָעֵב מְאֹד,
בָּנַיִךְ הָאֲחֵרִים
הֵרִימוּ יָד עָלָיו.
וְזֶה נוֹדַע.
עִם יְדֵיהֶם הַמּוּרָמוֹת,
הַמּוּרָמוֹת עַל אֲחִיהֶם,
כָּעֵת הֵם סוֹבְבִים סְבִיבֵךְ
וְצוֹחֲקִים לָךְ בַּפָּנִים.
וְזֶה יָדוּעַ.
וּבְבֵיתֵךְ
עוֹלָה צְרָחָה רָמָה שֶׁל שֶׁקֶר.
וְאִלּוּ הָאֱמֶת
צְרִיכָה לִשְׁתֹּק.
הַאֵין זֶה כָּךְ?
מַדּוּעַ כָּל הַמְדַכְּאִים מְהַלְלַיִךְ, וְאִלּוּ
הַמְדֻכָּאִים מְקַלְלַיִךְ?
הַמְנצָֻלִּים
מַצְבִּיעִים עָלַיִךְ, וְאִלּוּ
הַנַּצְּלָנִים מְשַׁבְּחִים אֶת הַשִּׁיטָה
שֶׁנִּבְנְתָה בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ!
וְכָךְ כֻּלָּם רוֹאִים אוֹתָךְ,
אֶת הַשֹּׁבֶל הַנִּסְתָּר שֶׁל שִׂמְלָתֵךְ, הַמְדַמֶּמֶת
אֶת דַּם בָּנַיִךְ
הַטּוֹבִים מִכֹּל.
הַדִּבּוּרִים הָעוֹלִים מֵחַדְרֵי בֵּיתֵךְ מְעוֹרְרִים רַק לַעַג.
מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָךְ תּוֹפֵס סַכִּין,
כְּאִלּוּ לְפָנָיו שׁוֹדֶדֶת.
הוֹ גֶּרְמַנְיָה, אֵם חִוֶּרֶת!
מָה עוֹלְלוּ לָךְ בָּנַיִךְ,
שֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת בֵּין הָעַמִּים —
מֻשָּׂא לְלַעַג אוֹ לְאֵימָה!
1933
ו"ה אודן (1973-1907)
העולם מידרדר בְּסִחְרוּר
ויסטן הְיוּ אודן, בריטי, אמריקאי ואירופי, הוא מגדולי המשוררים של השפה האנגלית במאה ה־ 20
בְּלוּז לוויה
עִצְרוּ אֶת הַשְּׁעוֹנִים, נַתְּקוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן,
מִנְעוּ כְּלָבִים מִנְּבֹחַ עִם עֶצֶם עֲסִיסִית לַגָּרוֹן,
הַשְׁקִיטוּ פְּסַנְתֵּרִים, וְעִם קוֹל עָמוּם שֶׁל תֹּף
הוֹצִיאוּ אֶת הָאָרוֹן, תְּנוּ לָאֲבֵלִים לַחֲלֹף.
תְּנוּ לַמְּטוֹסִים לָחוּג, מֵעַל הָרֹאשׁ לִגְנֹחַ,
לִרְשֹׁם בַּשָּׁמַיִם מֶסֶר: ״הָאִישׁ הַזֶּה מָנוֹחַ״.
עַל צַוְּארֵי יוֹנֵי הָעִיר הַנִּיחוּ סְרָטִים לָאֵבֶל אוֹת,
תְּנוּ לְשׁוֹטְרֵי תְּנוּעָה כְּפָפוֹת שְׁחֹרוֹת לַעֲטוֹת.
הָיָה צָפוֹן שֶׁלִּי, דְּרוֹמִי הָיָה, קֵדְמָה וְיָם,
הָיָה עֲמַל שְׁבוּעִי, סוֹפַ״שׁ לָנוּחַ גַּם.
הָיָה לִי הַיָּרֵחַ, חֲצוֹת לֵילִי, הַשִּׁיר וְעוֹד;
חָשַׁבְתִּי אוֹהֲבִים לָנֶצַח. טָעִיתִי בְּכָךְ מְאֹד.
בַּכּוֹכָבִים אֵין צֹרֶךְ לִי כָּעֵת; כַּבּוּ אוֹתָם כֻּלָּם,
אִרְזוּ אֶת הַיָּרֵחַ, פָּרְקוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ גַּם,
שִׁפְכוּ אֶת הָאוֹקְיָנוֹס טַאטְאוּ אֶת הַיְּעָרוֹת;
כִּי מֵרֶגַע זֶה אֵין טוֹב שֶׁעוֹד יָכוֹל לִקְרוֹת.
תרגום: סלמאן מצאלחה
ז'ורז ברסאנס (1921 – 1981)
מות קדושים
מוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם! מַמָּשׁ כְּמוֹ אֲבוֹתֶיךָ!
וַאֲנִי מֵת כִּמְעַט, אוּלַי כִּי אֵין לִי שֵׁם.
רַבִּים הַמְּצַוִּים, וְהֵם צָרִים עָלֶיךָ -
מַזִּיעַ וְנִמְלַט, נִמְלַט וּמִתְנַשֵּׁם.
וּלְרֶגַע אֶחָד, כִּמְעַט וְהִשְׁתַּכְנַעְתָּ.
הַנֶּפֶשׁ, מַרְדָנִית, הִבְלִיגָה וְסָלְחָה,
נוֹתַר בָּהּ שֶׁמֶץ קַדְמוֹנִי שֶׁל תּוֹכָחָה:
״גַּם אִם עַל מוֹת קְדוֹשִׁים הֻחְלַט
עָדִיף לָמוּת לְאַט.״
וְלָעוֹלָם הַבָּא הֲרֵי בַּסּוֹף נַגִּיעַ,
אֶפְשָׁר לְהִשְׂתָּרֵךְ, דָּבָר אֵינוֹ בּוֹעֵר.
אִם חֵטְא אוֹ אִם קְדֻשָּׁה - הֵן רַק הַזְּמַן יַכְרִיעַ:
מָה שֶׁנִּשְׂגָּב הַיּוֹם - נִלְעָג בְּיוֹם אַחֵר.
וּכְשֶׁלְּמַעְלָה יָבוֹא הַדִּין עַל מַעֲשֵׂינוּ,
תִּפְרַח הַנְּשָׁמָה, תָּשׁוּב אֶל הַגְּבוּרָה,
מָה אִם אָז נְגַלֶּה: בְּרָכָה הִיא מְאֵרָה?
גַּם אִם עַל מוֹת קְדוֹשִׁים הֻחְלַט
עָדִיף לָמוּת לְאַט.
"מוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם!" - הֵם מַטִּיפִים לֹא פַּעַם:
"תּוֹרְךָ לָמוּת עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ מִתְעַכְּבִים
בְּאָהֳלָהּ שֶׁל זוֹ, חַסְדָּהּ יָגֵן מִזַּעַם,
אַתָּה עֲדַיִן כָּאן? מַהֵר אֶל הָרוֹבִים!"
זִקְנֵיהֶם מַלְבִּינִים, קְשִׁישִׁים מִמְּתוּשֶׁלַח
אֵיךְ הֵם עוֹדָם חַיִּים בִּצְבָא הַיְּשִׁישִׁים?
זֶה בְּאָזְנוֹ שֶׁל זֶה הֵם לוֹחֲשִׁים:
״גַּם אִם עַל מוֹת קְדוֹשִׁים הֻחְלַט
עָדִיף לָמוּת לְאַט.״
לָמוּת עַכְשָׁו בִּגְלַל הַדָּת אוֹ הַמּוֹלֶדֶת
אוֹ רַעְיוֹן אַחֵר - וְהֵם כֻּלָּם בְּדוּיִים.
אוֹתְךָ, קָרְבָּן מַתְחִיל - שׁוֹאֶלֶת מַאֲכֶלֶת:
עַל אֵיזֶה אִידֵאָל לִמְסֹר אֶת הַחַיִּים?
וְהֵם כָּל כָּךְ דּוֹמִים הֲרֵי אֵלֶּה לְאֵלֶּה,
שֶׁכְּשֶׁהֵם מִתְקָרְבִים וּבִידֵיהֶם הַנֵּס,
הֶחָכָם מִסָּבִיב לַקֶּבֶר מְהַסֵּס:
״גַּם אִם עַל מוֹת קְדוֹשִׁים הֻחְלַט
עָדִיף לָמוּת לְאַט.״
אִם מְדֻבָּר הָיָה בְּטֶבַח אוֹ בִּשְׁנַיִם,
שֶׁאַחֲרִיתָם תְּהֵא שָׁלוֹם וְנֶחָמָה.
לֵילוֹת הַחֲנָיָה, גְּדוּדִים בִּשְׁעַת עַרְבַּיִם
אֶת גַּן הָעֵדֶן לֹא קֵרְבוּ לָאֲדָמָה.
תּוֹר זָהָב עַד הַנֶּצַח נִדְחָה לִימוֹת מָשִׁיחַ
כָּל אֵל וְצִמְאוֹנוֹ - וְהוּא אֵינוֹ רָוֶה
שַׂר הַמָּוֶת פּוֹקֵד וְאֶת מִסָּיו גּוֹבֶה.
גַּם אִם עַל מוֹת קְדוֹשִׁים הֻחְלַט
עָדִיף לָמוּת לְאַט.
אַתָּה, מֵסִית שָׁפֵל, עוֹטֶה בִּגְדֵי שָׁלִיחַ,
תָּמוּת כְּפִי רְצוֹנְךָ - רִאשׁוֹן בֵּין הַשּׁוּרוֹת.
אֲבָל לַעֲזָאזֵל, לַאֲחֵרִים תַּנִּיחַ.
מָה כְּבָר נִשְׁאַר, מִלְּבַד חַיִּים, כְּמוֹתָרוֹת?
הֲרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת, עַל מִשְׁמַרְתּוֹ נוֹכֵחַ,
לִבְנוֹת אֶת הַגַּרְדּוֹם מִמְּךָ הוּא לֹא בִּקֵּשׁ.
הוּא לֹא צָרִיךְ אֶת עֶזְרָתְךָ עִם הַחֶרְמֵשׁ.
גַּם אִם עַל מוֹת קְדוֹשִׁים הֻחְלַט
עָדִיף לָמוּת לְאַט.
ויליאם ווֹרדסווֹרת (1850-1770)
ליבי קופץ
כָּל קֶשֶׁת מַסְעִירָה אוֹתִי:
לִבִּי קוֹפֵץ מִתּוֹךְ חָזֵהוּ.
כָּךְ חַשְׁתִּי וְעוֹדִי מַרְגִּישׁ,
כְּיֶלֶד וְהַיּוֹם כְּאִישׁ;
וְכָךְ אַרְגִּישׁ בְּזִקְנָתִי,
אוֹ שֶׁאָמוּת וְזֶהוּ!
הַיֶּלֶד הוּא אֲבִי הָאִישׁ;
לוֹ יִדְבְּקוּ יָמַי אֵלֶּה בְּאֵלֶּה
מִתּוֹךְ יִרְאַת הַטֶּבַע וְהַפֶּלֶא.
תרגום: רונן סוניס
ריינר מריה רילקה
I, 20
שָׁעָה זוֹ שֶׁכֻּלָּהּ תְּלוּלָה אֵינָהּ חַיַּי,
זוֹ בָּהּ תִּרְאֶה אוֹתִי, כֹּה מְמַהֵר.
אֲנִי אִילָן עַל פְּנֵי הָרֶקַע שֶׁמֵּאֲחוֹרַי,
אֲנִי רַק פֶּה אֶחָד מִבֵּין כָּל פִּיּוֹתַי
וְזֶה אֲשֶׁר יַקְדִּים לְהִסָּגֵר.
אֲנִי הַשֶּׁקֶט אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַצְּלִילִים,
שֶׁהָאֶחָד אֶל הָאַחֵר לֹא מִתְרַגְּלִים:
כִּי קוֹל הַמָּוֶת רוֹצֶה לְהִשָּׁמַע —
אֲבָל בְּתוֹךְ מִרְוָח אָפֵל קוֹלָם מַשְׁלִים
הֵם רוֹעֲדִים.
וְהַשִּׁירָה עוֹד נְעִימָה.
אנטוניה פוצי
אני לא יודעת
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת אֵיךְ הַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ
מָתוֹק יוֹתֵר מֵהַשֶּׁמֶשׁ
עַל אֲגַרְטַל הַפְּרָחִים
שֶׁכְּבָר קָמְלוּ מְעַט
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאוּלַי זֶה טוֹב
שֶׁנּוֹפְלִים מִמֶּנִּי
כָּל הָעֵצִים —
שֶׁאֶהְיֶה חָצֵר לְבָנָה, נְטוּשָׁה
לַקּוֹל שֶׁלְּךָ — שֶׁאוּלַי
מְצַיֵּר אֶת הַשְּׁבִילִים
לַגַּן הֶחָדָשׁ.
פיטר אוורוויין
לשנה הבאה
עִם הַכּוֹכָבִים
הַזּוֹרְחִים שׁוּב בְּכַפּוֹת יָדַי
תֵּן לִזְרוֹעִי הַשְּׂמָאלִית לִהְיוֹת תַּרְנְגוֹל
הוּא יִשְׁמֹר עַל אַשְׁמוּרוֹת הַלַּיְלָה
וְתֵן לִזְרוֹעִי הַיְמָנִית לִהְיוֹת מוּנֶפֶת כְּגַרְזֶן
שֶׁאֵינֶנּוּ יָשֵׁן, מְחַכֶּה בַּשַּׁעַר לְבוֹא הַבֹּקֶר
כְּשֶׁאֶאֱסֹף אוֹתָן אֵלַי
הֵן יָשִׁיבוּ דְּבָרִים לָחוּג בְּמַסְלוּלָם
הֵן יָשִׁירוּ בְּרַכּוּת זוֹ לְזוֹ
בְּרַכּוּת
תרגום: אורלי חלק
תומאס בראש
27 בספטמבר, יום יפה
לֹא קָרָאתִי אַף עִתּוֹן.
לֹא לִוִּיתִי אַף אִשָּׁה בְּמַבָּטִי.
לֹא פָּתַחְתִּי אֶת תֵּבַת הַמִּכְתָּבִים.
לֹא אִחַלְתִּי לְאַף אֶחָד יוֹם טוֹב.
לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי בַּמַּרְאָה.
לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אִישׁ עַל יָמִים שֶׁהָיוּ
וְלֹא עִם אִישׁ עַל יָמִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
לֹא הִרְהַרְתִּי עַל אוֹדוֹת עַצְמִי.
לֹא כָּתַבְתִּי אַף שׁוּרָה.
לֹא גִּלְגַּלְתִּי אַף אֶבֶן.
תומאס בראש
ארצה להישאר היכן שרגלי לא דרכה מעולם
אֶת מַה שֶּׁאַחֲזִיק, לֹא אֶרְצֶה לְאַבֵּד, אֲבָל
הֵיכָן שֶׁהִנְנִי, לֹא אֶרְצֶה לְהִשָּׁאֵר, אֲבָל
אֶת מִי שֶׁאֹהַב, לֹא אֶרְצֶה לַעֲזֹב, אֲבָל
אֶת מִי שֶׁאַכִּיר, לֹא אֶרְצֶה עוֹד לִרְאוֹת, אֲבָל
הֵיכָן שֶׁחַיַּי, לֹא אֶרְצֶה לָמוּת, אֲבָל
הֵיכָן שֶׁמּוֹתִי, לֹא אַגִּיעַ לְשָׁם:
אֶרְצֶה לְהִשָּׁאֵר הֵיכָן שֶׁרַגְלִי לֹא דָּרְכָה מֵעוֹלָם.
מגרמנית: עפר ולדמן
מרטין בובר
נעורים
אַתֶּם אֶת עַצְמְכֶם מְיַסְּרִים.
בְּלִי לִמְצֹא, תְּחַפְּשׂוּ לַשָּׁוְא,
אַךְ לִי אֲפִלּוּ מַשָּׂא הַחַיִּים
שָׂשׂון הואּ וְשִׁיר נשְִׂגָבּ.
אַתֶּם מַקְרִיבִים עַצְמְכֶם קָרְבָּן
לְאשֶׁר רָחוֹק מְאֹד
אֲבָל לִי אֲפִלּוּ רֶגַע קָטָן
מִזְבֵּחַ הוּא, רַב־הוֹד.
וְאַתֶּם שׁוֹאֲלִים עַצְמְכֶם: "לִבִּי,
לְשֵׁם מָה הִרְהוּרִים עֲצוּבִים?"
אֲבָל תַּאֲוָתִי שְׁקֵטָה בִּי
וְשָׁמַי רְחָבִים, רְחָבִים.
תרגם: יהודה עמיחי
* אף על פי כן ההתחקות אחר תרגומי השירה שפרסם יהודה עמיחי פה ושם בעיתונים ובכתבי העת מגלָּה הצטברות נאה. רוב התרגומים הם מעין צילומי הֶבזק המלמדים על עניינו של עמיחי, ולוּ בתקופה מסוימת, ביצירתם של משוררים־עמיתים. ניתן לשמוע בכל תרגומיו את נימת קולו השירי המובחנת. זו ניכרת כאן בין השאר בנטיית המשורר־המתרגם, המתבררת בהשוואה אל מְקור חלק מן היצירות, להנמיך את ה"טמפרטורה" השירית במגוון דרכים.
בשנה החולפת צוינו מאה שנה להולדת עמיחי (2000-1924); הופעת התרגומים בגיליון החדש של כתב העת הו! היא מחוות "הו!" למשורר. את השירים הכשיר לדפוס עמית בן־יהודה.
גדעון טיקוצקי
***
הו! גליון 28 אסופה משירת העולם - מיטב השירה העולמית, מסין הקדומה ועד המאה ה-21 | בעריכת דורי מנור וסיון בסקין | מיסודם של אחוזת בית ספרים ודורי מנור
© כל הזכויות שמורות למערכת הו!