מתוך גלות המשוררים
הכל משתנה
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.
מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
הנאות
הַמַּבָּט הָרִאשׁוֹן מִן הַחַלּוֹן בַּבֹּקֶר
הַסֵּפֶר הַיָּשָׁן שֶׁנִּתְגַּלָּה מֵחָדָשׁ
פָּנִים נִלְהָבוֹת
שֶׁלֶג, חִלּוּפֵי עוֹנוֹת-הַשָּׁנָה
הָעִתּוֹן
הַכֶּלֶב
הַדִּיאָלֶקְטִיקָה
לְהִתְקַלֵּחַ, לִשְׂחוֹת
מוּסִיקָה יְשָׁנָה
נַעֲלַיִם נוֹחוֹת
לְהָבִין, לִתְפֹּס
מוּסִיקָה חֲדָשָׁה
לִכְתֹּב, לִשְׁתֹּל
לִנְסֹעַ, לָשִׁיר
לִהְיוֹת יְדִידוּתִי.
כשהרֶשע בא כמו גשם נופל
כְּאֶחָד הַמֵּבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב לָאֶשְׁנָב לְאַחַר שְׁעוֹת-
הַקַּבָּלָה: הָאֶשְׁנָב כְּבָר נָעוּל.
כְּאֶחָד הָרוֹצֶה לְהַזְהִיר אֶת הָעִיר מִפְּנֵי שִׁטָּפוֹן: אֲבָל
הוּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן אַחֶרֶת. אֵין מְבִינִים אֶת דְּבָרָיו.
כְּקַבְּצָן, הַדּוֹפֵק בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית בְּאוֹתָהּ דֶּלֶת שֶׁבָּהּ כְּבָר
קִבֵּל אַרְבַּע פְּעָמִים: הוּא רָעֵב בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.
כְּאֶחָד שֶׁדָּמוֹ זוֹרֵם מִתּוֹךְ פֶּצַע וְהוּא מְחַכֶּה לָרוֹפֵא:
דָּמוֹ מַמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּת.
כָּךְ בָּאִים אֲנַחְנוּ וּמְסַפְּרִים שֶׁעָשׂוּ לָנוּ מַעֲשִׂים
שֶׁלֹּא יֵעֲשׂוּ.
כְּשֶׁסֻּפַּר לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיְּדִידֵינוּ נִשְׁחָטִים בְּהַדְרָגָה
קָמָה זְעָקָה שֶׁל פַּלָּצוּת. אָז נִשְׁחֲטוּ מֵאָה. אֲבָל
כַּאֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ אֶלֶף וְלַשְּׁחִיטָה לֹא הָיָה סוֹף, נָפוֹצָה
הַשְּׁתִיקָה.
כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
עֲצֹר!
כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.
בשביל מה להיות ביקורתי מידי
בִּשְׁבִיל מָה לִהְיוֹת בִּקָּרְתִּי מִדַּי.
בֵּין כֵּן וְלֹא
הַהֶבְדֵּל אֵינֶנּוּ כָּל כָּךְ גָּדוֹל.
הַכְּתִיבָה עַל נְיָר לָבָן
הִיא דָּבָר טוֹב, וְגַם
הֲשֵׁנָה וַאֲכִילָה בָּעֶרֶב.
הַמַּיִם הָרַעֲנַנִּים עַל הָעוֹר, הָרוּחַ
הַבְּגָדִים הַנְּעִימִים
הָא"ב
עֲשִׂיַּת הַצְּרָכִים!
בְּבֵיתוֹ שֶׁל תָּלוּי לֹא נָאֶה
לְדַבֵּר עַל חֶבֶל.
וּבַחָרָא
לִמְצֹא הֶבְדֵּל דַּק
בֵּין חֵמָר לָרָקָב
לֹא יָאֶה כְּלָל.
אוּךְ,
כָּל מִי שֶׁמְּתָאֵר לְעַצְמוֹ
שְׁמֵי כּוֹכָבִים
מוּטָב שֶׁיִּסְתֹּם אֶת הַפֶּה.