שקט
בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד
לְשֶׁל רֹאשׁ
יֵשׁ בִּי
דְּמָמָה הִלְכָתִית נִדְרֶשֶׁת
אַךְ
אֵין
בִּי
שֶׁקֶט.
בָּנָאדִי עָאלֶֽק
שׁוּב מִלְּבַדֵּךְ,
לִבִּי בּוֹלְעָן קוֹרֵא,
כּוֹרֶה אֶת עַצְמוֹ.
בָּנָאדִי עָאלֶֽק.
אֲדוֹנִית הַטּוּרְקִיז,
אֲדוֹנִית הַיֹּפִי,
כָּבַשְׁתִּי פֵּרוּשׁוֹ גַּם הֶחֱמַצְתִּי.
בָּנָאדִי עָאלֶֽק.
אֶפְשָׁר כְּבָר לָבָן שְׂעָרֵךְ,
הַזְּמַן בִּי מַחֲוִיר, מִתְקַמֵּט,
שְׁעוֹן הַלֵּב מְתַקְתֵּק.
בָּנָאדִי עָאלֶֽק.
***
אִם אִמָּא לֹא הָיְתָה שׁוֹכַחַת, עֲדַיִן הָיְתָה זוֹכֶרֶת,
הוֹ, אֵיךְ הַגְּבָרִים הָיוּ מְכִינִים לָהּ בְּבַּגְדַד
עָתִיד מַזְהִיר שֶׁל אַנְאַלְפָבֵּיתִית.
לָמָּה אַתְּ צְרִיכָה לִקְרֹא? אַתְּ גֶּבֶר?
לָמָּה אַתְּ צְרִיכָה לִכְתֹּב?
אֵיךְ תִּתְחַתְּנִי? מִי יִתְחַתֵּן אִתָּךְ?
יַאלְלָה יַאלְלָה, הָיוּ אוֹמְרִים לָהּ, לְאִמָּא,
שֶׁהִגִּיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי בֵּית הַסֵּפֶר.
הָיְתָה אוֹפָה וּמְבַשֶּׁלֶת, מְבַשֶּׁלֶת וְאוֹפָה וְתוֹפֶרֶת,
וְכוֹעֶסֶת עַל הַגְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ לָהּ:
לְכִי תִּרְקְמִי צִפִּיּוֹת לַכָּרִיּוֹת! שֶׁתִּהְיִי אִשָּׁה טוֹבָה!
עַד אָזְרָה אֹמֶץ לִתְלוֹת אֶת הַכְּבִיסָה הַמְלֻכְלֶכֶת
וְהָלְכָה לִלְמֹד, פֹּה, בְּאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז.
אַבָּא קְצָת נִדְהַם וְהִיא חָזְרָה בַּלַּיְלָה עִם
שִׁירִים שֶׁל נָתָן יוֹנָתָן, וְחִבּוּרִים, וְהָיְתָה שְׂמֵחָה גַּם
בַּבָּנוֹת שֶׁלָּהּ, מַשְׁלִימוֹת לִמּוּדִים
וּשְׂעָרָן, וְשִׂמְלוֹתֵיהֶן, וְאֵיזֶה אֹשֶר זֶה
לִכְתֹּב פִּתְקָה לַמַּכֹּלֶת. אוֹ מִכְתָּב.
לוּ אִמָּא הָיְתָה זוֹכֶרֶת אֶת שׁוּק שָׁרַע רָאזִי בְּבַּגְדַד,
לֹא הָיְתָה שׁוֹכַחַת אֵיךְ נִמְלְטוּ מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת
שֶׁל שַׂקֵּי אֹרֶז בַּפּוֹגְרוֹם הַהוּא, וְלֹא אֵיךְ שְׁכֵנִים עֲרָבִים
רָדְפוּ עִם סַכִּינִים לִשְׁחֹט. בַּגְדַד הַמְנֻוֶּלֶת.
הָיְתָה זוֹכֶרֶת אֵיךְ צָרְחוּ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִבִּיטָה
מִחוּץ לְבֵית הַסֵּפֶר, מֵאֲחוֹרֵי הַסּוֹרְגִים, בְּקִנְאָה.
וְאֵיךְ כְּשֶׁהָיְתָה נִדָּה, הִזְהִירוּ אוֹתָהּ לֹא לָגַעַת בַּבָּצֵק וְלֹא בַּפְּרָחִים,
כִּי הַבָּצֵק יִבֹּל וְיָמוּתוּ הַפְּרָחִים.
אֵיךְ בְּיִשְׂרָאֵל הַבָּצֵק תָּפַח יָפֶה וְהַפְּרָחִים,
וּשְׁנֵי שִׁירִים אִמָּא כָּתְבָה. שְׁנֵי שִׁירִים!
פּוֹאֶמַת אַשְׁרֵי
אַשְׁרֵי וּבָאתִי בִּנְהַר אַהֲוָא,
וְחָצִיתִי לִשְׁנַיִם אֶת נְהַר אַהֲוָא,
מְמַלֵּא שָׁוֶה חֶצְיוֹ לָךְ,
מְמַלֵּא שָׁוֶה חֶצְיוֹ לִי.
אַשְׁרֵי וּמַתְנוּ וַחֲצִי תַּאֲוָתֵךְ בְּיָדִי
וַחֲצִי תַּאֲוָתִי בְּיָדֵךְ
בִּנְהַר אַהֲוָא.
וְנָסַעְנוּ מִנְּהַר אַהֲוָא הַרְחֵק מִן הַרְחֵק
וּפָגַשְׁנוּ נֶפֶשׁ חַיָּה
וְנֶפֶשׁ רוּחַ
וְנֶפֶשׁ יְחִידָה
בְּטֶרֶם יָבַשׁ וְחָרַב
נְהַר אַהֲוָא.
----
בָּנָאדִי עָאלֶֽק - בערבית: "אני קורא לך", כשם שירו של פאריד אל אטרש.
נְהַר אַהֲוָא - עזרא, ח', טו.
---
מתוף: הסחה לאדום | יוסף עוזר, עורך הספר: ארז שוייצר. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.
© כל הזכויות שמורות