ובו מכתב האֵם | שירים

1
יוֹם יָבוֹא וְאִישׁ לֹא יִקְרָא מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי.
יֵשׁ לִי מֵהֶם חֲבִילָה.
לאֹ שֶׁל מִי
וְלֹא מִלָּה.

יוֹם יָבוֹא וְאִישׁ לֹא יִקַּח אוֹתָם לַיָּד.
יֵשׁ מֵהֶם צְרוֹר וְהוֹתֵר.
יֹאמְרוּ: נְיָר פִּסַּת
וְלֹא יוֹתֵר.

בַּיּוֹם הַהוּא אֲבִיאֵם אֶל מְעָרַת בַּר כּוֹכְבָא
לְהַעֲלוֹתָם בָּאָבָק. הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם
לֹא יַחְקֹר בָּהּ
שְׂפַת אֵם.





2
מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי קְבַרְתִּים בְּקִבְרוֹת שֻׁלְחָנִי.
אֶל השֻּלְחָן הִתְיַשַּבְתִּי לָשִׁיר.
כבִּשְַׂת הָרָשׁ הֶעָניִ
הוּא עָשִׁיר.

יֵשׁ לְךָ בָּהֶם בַּמֶּה לְמַלֵּא אֶת הָרְחוֹב.
תֵּשֵׁב עַל תַּחְתֶּיךָ כְּנֹאד.
פִּיךָ בְּמַיִם יִרְתֹּחְ,
לִבְלעַֹ תִּפְחֹד.

אַךְ בּוֹדֵד לאֹ בּוֹדֵד זֶה הִנְּךָ, אַתָּה זֶה מָלֵא בְּשִׂמְחָה.
שִׁיר לַכִּיס לְךָ תּוֹחֵב.
וְאֵם הַמִּכְתָּבִים שְׂמֵחָה:
מִכְתָּב כּוֹתֵב.


קרסניסטאוו, 31/X.32
בני היקר יחיאל, אוצר שלי, מה עובר עליך, למה אתה לא כותב? כולנו יוצאים
מדעתנו מרוב דאגה, כולנו פה חולים מרוב עוגמת נפש. לא מספיק לנו שאבא
חולה כבר ארבעה שבועות? אולי הוא היה מרגיש טוב יותר אם השם יתברך
היה עוזר. וזאת הסיבה שהוא לא יכול להתאושש ־ בכל יום שהדוור עובר ולא
מגיע מכתב, שלא תדע מצרות, אי אפשר לסבול את זה בכלל. אם לא תענה
בקרוב, לא נוכל לסבול את זה עוד.
אנחנו מקווים שאתה בריא, בעזרת השם, כי אלוהים לא מכה, חס וחלילה,
בשתי ידיים. מספיק לנו שאבא חולה. אם, בעזרת השם, היה מתקבל ממך
מכתב, הוא היה מתחזק. שיהיו לנו לכפרות הלילות בלי שינה, עם המחשבות
והדאגות. אנחנו לא יודעים מה לחשוב. אפילו שכתבו לך שישראלק׳ה התארס,
לא שלחת מזל טוב. הגיעו הימים הנוראים, אנשים זרים מברכים זה את זה,
ובכל זאת לא שלחת שנה טובה. אנחנו לא מצליחים להבין. צריך להיות ברור
שאתה צריך לעשות את זה.
ילד יקר שלי, אם חס ושלום לא תענה בקרוב על המכתב, ניאלץ לשלוח מברק
לחיוציש׳ה כדי שתספר לנו מה מצבך. אנחנו לא מבקשים מכתבים ארוכים.
אם קשה לך, כתוב גלויה, רק מה שלומך וכמה אתה מרוויח. כתוב מהר, כי
החיים האלה, שלא נדע מצרות, מאמללים אותנו, כי אבא חלש. כולנו מברכים
אותך ושולחים לך נשיקות. אמא שלך, שמחבקת אותך ובוכה ומתפללת שתהיה
בריא, ריקל
קרסניסטאוו, 31.10.32

יחיאל היקר!
אני לא מסוגלת להבין מה איתך, למה אתה לא כותב. נורא כאן בבית בלי
המכתבים שלך. אמא בטח כתבה לך על המצב של אבא האהוב ושזה מרוב
עוגמת נפש שלא שומעים ממך. רק אני מצליחה לעודד אותה. אנחנו לא
עוצמים עין לילות שלמים. אחים ואחיות אתה לא צריך לשאול מה קורה איתם
וכו׳, אבל אמא ואבא הרי אי אפשר להשיג אפילו תמורת כסף, ועוד הורים
כאלה, כמו שיש לנו, לאבד חס ושלום בגלל כמה מילים. אחותך, שמאחלת לך
לקבל את מכתבה במיטב הבריאות, לאה

1932
בני היקר יחיאל, אוצר שלי,
קיבלנו את המכתב שלך. תוכל להבין לבד כמה שימחת אותנו לפי המכתב
ששלחנו לך לפני שבוע. עברנו פה שלושה עשר שבועות בלי לקבל ממך
מכתב וזה עלה לנו בלא מעט בריאות. גבר ילד שלי, תפסיק כבר להסתכן
ולהתעכב כל כך הרבה זמן עם המכתבים. אתה יכול עוד בלי כוונה להוריד
אותי לקבר חס ושלום. זאת כבר השנה השביעית שאני לא רואה אותך.
אין לי שום תמונה שלך. אפילו זאת שהשארת כאן ־ מישהו לקח אותה.
תמונה חדשה אי אפשר לקבל ממך גם אחרי כל הבקשות. אפילו את הנחמה
היחידה, כמה מילים בכתב היד שלך, אי אפשר להשיג ממך. יש לך תירוץ ־
לא הייתי בבית. גלויה, כמה מילים, איך אתה מרגיש ־ את זה אפשר לכתוב
בכל מקום שקרוב לדואר. אבל ילד אהוב שלי, מה אני כבר יכולה לומר
כשאני רואה מה מביא לי המזל המר. לעוד אנשים יש ילדים בחו״ל והם
מקבלים מכתבים, מכתבים ותמונות, והילדים מגיעים לכאן לביקורים.
ואני ־ עד כדי כך התרחקת מאיתנו, שאפילו מכתב אחד אתה לא שולח
בַּזמן. מה שנהיה ממני מאז שנסעת ־ ואתה עוד חושב שאני צריכה לשלוח
עוד ילד. הלוואי שהייתי חולה כשנתתי לך לנסוע, היית מרחם עליי ונשאר
בבית והייתי יודעת שאני חיה כשאני רואה אותך מול העיניים. אבל ככה,
איזה מין חיים יש לי? לא רואים ילד שמונה שנים והעיניים עדיין כואבות
מרוב ציפייה למכתב. אתה כותב שקיבלת אזרחות במזל טוב. אולי יש
אפשרות שתוכל לבוא בפסח ולשמח את ההורים שלך, את האחים שלך
ואת אחותך? פיניה זינגר כבר שלח הרבה תמונות, שְלח לנו לפחות אחת.
בינתיים אין לך מה לדבר על הנסיעה של חיים מאיר. אבא חלש והוא עוזר
לו. תרשה לנו לאחל לך שהאזרחות תעניק לך חיים ארוכים, בריאות טובה
ואושר גדול. אבל אנחנו, ההורים שלך, שמתפללים ומקווים ־ הלוואי שגם
אנחנו נזכה לראות את זה במו עינינו. מעכשיו והלאה, אנחנו מבקשים ממך
שתכתוב לנו תשובה לכל מכתב. אני יכולה כבר לכתוב לך שלא מזמן אבא
נכנס ]...[ הטחנה. עוד אי אפשר לדעת איך זה יהיה. באחד המכתבים הבאים
אכתוב לך על כל מה שקרה כאן מאז הקיץ. עכשיו כבר אין לי זמן, מאוחר
לדואר. כשאקבל תשובה, אתיישב במיוחד ואתאר הכול בפירוט, מההתחלה
עד הסוף. אוי, אי אפשר לתאר את הגעגועים שלי. אילו הייתי רואה אותך
בעזרת השם, מי היה יכול להיות כמוני. תכתוב אם אתה חושב על זה. שולחת
לך נשיקות, אמא שלך המתגעגעת, ריקל
אבא וכל הילדים מוסרים דרישת שלום ונשיקות.

27
נִגְמְרוּ לִי הַמִּכְתָּבִים וְהַגְּלוּיוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת
שֶׁנִּפַּצְתִּין בִּשְׂפָתָן. וּמוּזָר לִשְׁמֹעַ:
לאֹ חָשַׁבתְִּי בשְִּׁעָתָן
והְַס מִלּשְִׁמעַֹ,

שֶׁמִּשָּם מִכְתָּבוֹ שָׂם בְּמְֶרחַקֵּי יָם
וְשֶׁהוּא הַמִּכְתָּב לֹא נָטוּשׁ.
וְשֶׁהוּא כִּיס נְיָר
הוּא לְבוּשׁ.

שֶׁהוּא מִכְתָּבוֹ הוּא כָּל הָאָדָם.
לֹא חָשַׁבְתִּי בִּשְׁעָתָן שֶׁבְּאוֹתוֹ
כִּיס נְיָר מִבְטַחוֹ
שָׂם אָדָם.

***

ובו מכתב האם  - זיכרון, מכתבים ושִכחה אצל אבות ישורון
שירי שלושים עמוד של אבות ישורון, לצד מכתבי אמו, אביו ואחיו שנשארו בפולין, בליווי אחרית דבר מפורטת ומאירת עיניים מאת חוקר הספרות יעקב הרשקוביץ.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ 

© כל הזכויות בשירי שלושים עמוד של אבות ישורון שמורות להלית ישורון