איך החומר נהיה שווה ערך למילים ורעיונות
"העולם התנפץ לעשרות רסיסים ססגוניים. חלמנו שהיומיום הסובייטי האפרורי יהיה לתמונות היפות מהסרטים האמריקאים! באותה עת מעטים זכרו איך עמדנו מול הבית הלבן... שלושת הימים ההם הִכו בתדהמה את העולם, אבל לא אותנו... אלפיים איש מפגינים וכל היתר חולפים על פניהם במכוניות ורואים בהם אידיוטים. אנשים שתו הרבה, אצלנו תמיד שותים הרבה, אבל אז שתו עוד יותר מהרגיל. החברה קפאה על מקומה: לאן נלך? יקום כאן קפיטליזם או סוציאליזם מהסוג הטוב? הקפיטליסטים הם חזירים שמנים ומפחידים - את זה ספגנו מילדות... (צוחקת).
בכל רחבי המדינה צצו, כמו פטריות אחרי הגשם, בנקים ודוכני סחורות. הופיעו מוצרים שונים לחלוטין משהכרנו. לא עוד מגפיים גסים ושמלות סבתא אלא דברים שעליהם תמיד חלמנו: ג'ינסים, מעילי עור... לבני נשים וכלי מטבח יפים... הכול היה יפה וצבעוני. החפצים הסובייטיים שלנו היו אפורים, סגפניים, צבאיים כמעט. הספריות והתיאטראות התרוקנו ממבקרים. השווקים והחנויות תפסו את מקומם. כולם נהרו אחר האושר, רצו לזכות באושר תכף ומייד. היינו כמו ילדים שמגלים עולם חדש... הפסקנו להתעלף למראה המדפים בסופרמרקטים... אחד מידידיי נכנס לעולם העסקים. הוא סיפר לי: בפעם הראשונה הבאתי אלף קופסאות קפה נמס - הן נחטפו תוך יומיים, קניתי מאה שואבי אבק - גם עליהם התנפלו מייד. מעילים, סוודרים, פיצ'יפקס למיניהם - כמה שיותר! כולם מיהרו להחליף את המלתחות - קנו בגדים, נעליים. רכשו מוצרי חשמל ורהיטים חדשים. שיפצו את בתי הקיץ... כולם רצו לבנות גדרות וגגות יפים... לפעמים אנחנו נזכרים בתקופה הזאת בין חברים ומתים מצחוק... פראי אדם! כולנו היינו עניים מרודים. נאלצנו ללמוד הכול מאפס... בתקופה הסובייטית מותר היה לקנות הרבה ספרים אבל חלילה לא רכב יקר או בית. ועכשיו אנחנו למדנו להתלבש יפה, לבשל אוכל טעים, לשתות בבוקר מיץ ויוגורט... קודם בזתי לכסף כי לא ידעתי מה זה. במשפחה שלי אסור היה לדבר על כסף. זה היה מביך. אפשר לומר שגדלנו במדינה שבה הכסף לא היה קיים. קיבלתי את המאה ועשרים רובל שלי, כמו כולם, והם הספיקו לי. הכסף בא יחד עם הפרסטרויקה. עם בואו של גאידר. הכסף האמִתי. במקום הכרזות הישנות 'קומוניזם הוא העת שלנו' נתלו בכל מקום שלטי חוצות הקוראים 'תקנו! תקנו!' רוצה לטייל? סעי. את יכולה לראות את פריז... או לבקר בספרד...
פייסטה... מלחמות השוורים... קראתי על זה אצל המינגוויי, קראתי וידעתי שלעולם לא אראה שום דבר מזה במו עיניי. הספרים היו במקום החיים... כך באו אל קִצם הלילות הלבנים שלנו סביב שולחנות המטבח, ובמקומם הופיעו הניסיונות להרוויח כסף. הכסף היה למילה נרדפת לחופש. זה העסיק את כולנו. החזקים והכוחניים מבינינו פנו לעסקים. סטלין ולנין היו כלא היו. כך ניצלנו ממלחמת אחים, אם לא, שוב היינו מתחלקים ללבנים ואדומים.
אלה שבצד שלנו ואלה שכנגד. חפצים במקום דם. החיים עצמם! בחרנו בחיים היפים. אף אחד לא רצה למות מוות יפה, כולם רצו לחיות טוב. אמנם התופינים לא הספיקו לכולם, אבל זה כבר סיפור אחר...״
בתקופה הסובייטית למילה היה כוח מאגי ומעמד של קדושה. ומכוח ההרגל המשיכה שכבת האינטליגנציה לדבר סביב שולחנות המטבח על פסטרנק, לבשל מרק בלי להניח מהיד את ספריהם של אַסְטָפְיֵב ובִּיקוֹב*, אבל החיים הוכיחו שוב ושוב שזה לא חשוב יותר. המילים איבדו מערכן.
ב־ 1991 ... אימא שלנו אושפזה עם דלקת ריאות חריפה וחזרה מבית החולים במעמד של גיבורת היום, היא לא סגרה שם את הפה לרגע. היא סיפרה על סטלין, על רצח קירוב, על בוכארין... ** אנשים היו מוכנים להקשיב לה יום ולילה. כולם רצו להתפכח. לאחרונה היא אושפזה שוב ולא הוציאה הגה עד השחרור. לא עברו חמש שנים והמציאות חילקה את התפקידים מחדש. הפעם זכתה בתפקיד הראשי בת הזוג של איש עסקים מצליח...
כולם היו בהלם מהסיפורים שלה... איזה בית יש לה - שלוש מאות מטרים רבועים! כמה משרתים: טבחית, אומנת, נהג, גנן... היא ובעלה טסים לנפוש באירופה... מוזיאונים זה מובן מאליו אבל אילו חנויות בוטיק יש שם... חנויות בוטיק! טבעת אחת בכך וכך קראט, ועוד אחת... והתליונים... עגילי קליפס מזהב... המופע שלה היה סולד אאוט! על גולאגים או משהו כזה לא דיברו מילה. היה ונשכח. חלף עבר. מה הטעם להתנצח עם הזקנים עכשיו? מכוח ההרגל הייתי נכנסת לחנות ספרים מיד שנייה, שם הוצגו באין מפריע כל הכרכים של 'הספרייה לספרות עולם', מאתיים במספר, ו'ספריית ההרפתקאות', אותה אחת, בכריכה הכתומה, שפנטזתי עליה. הבטתי ארוכות בשדרות הספרים והסנפתי את הריח. תִּלי ספרים נערמו! המשכילים הוציאו את הספריות שלהם למכירה. אנשים נהיו עניים אבל זאת לא הייתה הסיבה היחידה להוצאת הספרים מהבתים, זה לא היה רק עניין של הכסף - הספרים אכזבו. אכזבה טוטלית. לא נותר עוד מקום לשאלה: 'מה אתה קורא עכשיו?'
הרבה מאוד דברים השתנו בחיים, ובספרים לא כתבו על זה. הרומנים הרוסים הגדולים לא מלמדים אותך איך להצליח בחיים. איך להתעשר... אובלומוב רובץ על הספה וגיבוריו של צ'כוב לא מפסיקים לשתות תה ולהתמרמר על מר גורלם... (שותקת). יש פתגם סיני שאומר: ישמור אותך האל מלחיות בתקופה של שינויים. מעטים מאִתנו נשארו כפי שהיו. האנשים ההגונים היו כלא היו. רווח השימוש במרפקים ובשיניים...״
"אם מדברים על שנות התשעים... לא הייתי אומר שזאת הייתה תקופה יפה, היא הייתה מזעזעת. בקרב העם אירע מהפך מחשבתי של מאה ושמונים מעלות... היו מי שלא עמדו בזה והשתגעו, בתי החולים לחולי נפש היו מלאים עד אפס מקום. ביקרתי חבר באחד מהם. אחד צועק: 'אני סטלין! אני סטלין!' אחר צועק: 'אני בֵּרֵזוֹבְסְקִי! אני ברזובסקי!' *** מחלקה שלמה של סטלינים וברזובסקים. ברחובות לא פסקו היריות. נהרגו אנשים רבים.
קרבות יריות נערכו מדי יום. להספיק לגנוב. לחטוף. לפני כולם. חלק נושלו מנכסיהם, חלק נזרקו לכלא. מִכֵּס המלכות היישר למרתף. מצד אחר, כיף גדול - הכול מתרחש לנגד עיניך...
בבנקים השתרכו תורים ארוכים של אנשים שרצו להיכנס לעולם העסקים: לפתוח מאפייה או חנות למוצרי חשמל... גם אני עמדתי בתור ההוא. והופתעתי לגלות כמה רבים אנחנו: דודה בכובע ברט סרוג, ילד במעיל ספורט, גברתן שנראה כמו אסיר לשעבר... במשך יותר משבעים שנה לימדו אותנו שהאושר לא טמון בכסף ואת כל הטוב בחייו מקבל האדם בחינם. את האהבה, למשל. אך ברגע שקראו מעל דוכן הנואמים 'לכו לסחור ולהתעשר', הכול נשכח. כל הספרים הסובייטיים נזנחו. האנשים האלה לא דמו כלל לחברים שישבתי אִתם עד אור הבוקר, פורט על גיטרה. ידעתי בקושי שלושה אקורדים. הדבר היחיד שחיבר בינם לבין 'אנשי המטבחים' זה המיאוס מהדגלים האדומים ומכל הרעש הזה מסביב: אספות תנועת הקומסומול, שיעורי אוריינות פוליטית... הסוציאליזם ראה בבני אדם טיפשים...
****
* ויקטור אַסְטָפְיֵב (2001-1924) וּואסילי בִּיקוֹב (2003-1924 ), מבולטי הנובליסטים הסובייטיים שכתבו באומץ לב על המציאות הסובייטית ועל המלחמה.
** סרגיי קירוב (1934-1886), מדינאי סובייטי, רבים האמינו שהרצח שלו הוזמן על־ידי סטלין ובישר את תחילתם של הטיהורים הגדולים שבאו אחר־כך. ניקולאי בוכארין
(1938-1888) מהפכן ומדינאי סובייטי, מוותיקי המפלגה הקומוניסטית. הוצא להורג בהוראתו של סטלין אשר ראה בו יריב.
*** בוריס בֵּרֵזוֹבְסְקִי (2013-1946), אחד האוליגרכים הראשונים ברוסיה החדשה. לאחר שסייע לעלייתו של פוטין לשלטון הואשם בשחיתות ונאלץ לגלות ללונדון, שם מצא את מותו בנסיבות שנותרו בגדר תעלומה.
***
זמן מיד שנייה (קִצו של האדם האדום) מאת זוכת פרס נובל לספרות סבטלנה אלכסייביץ' | מרוסית: פולינה ברוקמן
© כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ