טוֹבָה דַּיהָּ | שירים

שמיכה
צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת — אוֹ מֵתוֹת מִצָּמָא.
הֵן עוֹבְרוֹת מֵעָלַי, שַׁיָּרָה יִצּוּגִית,
וְרַגְלַי נוֹדְדוֹת בִּבְחִילַת הָאֵימָה
מֵהַקֹּר הַנּוֹרָא בַּמִּטָּה הַזּוּגִית.

מִי עַכְשָׁו מֵת מִקֹּר בַּמִּטָּה הַזּוּגִית
כְּשֶׁתְּהוֹם שֶׁל שְׁתִיקָה פְּעוּרָה בַּמֶּרְכָּז,
מִי הוּא זֶה שֶׁכָּפָה עָלַי הַר כְּגִיגִית,
מִי טָרַח וְהָלַךְ, מִי אִבֵּד וְהָרַס

אֶת שְׂמִיכַת הַפִּיקֶה הַקְּטַנָּה, הַוְּרֻדָּה,
שֶׁכִּסְּתָה אֶת רַגְלַי, בִּבְרֵכָה רְדוּדָה
שֶׁל זֵעַת בַּלָּהוֹת. הַכְּאֵב — שֶׁיִּכְאַב.

חֹם מַחֲנִיק בַּסָּלוֹן, קֹר מַקְפִּיא בַּמִּטָּה,
וַאֲנִי הָאִשָּׁה שֶׁנִּשְׂרַף לָהּ בֵּיתָהּ,
וַאֲנִי הַצִּפּוֹר שֶׁלֹּא שָׁבָה בַּסְּתָו.



משגב לדך
מָה אַתְּ בּוֹכָה,
כָּךְ הֵם אָמְרוּ,
ושְּׂעָרָהּ פֻּזרַּ,
מָה אַתְּ בּוֹכָה.
יבָ שֵׁ בפַּהֶּ ,
הַגּוּף חֵפֶץ זָר.

זֶה יִגָּמֵר,
כָּךְ הֵם אָמְרוּ.
הִיא נִתְפְּסָה בַּכַּר.

זֶה יִגָּמֵר,
כָּךְ הֵם אָמְרוּ.
מָתַי זֶה כְּבָר נִגְמָר.

שְׁלוֹשָׁה מֵהֶם הֶחֱזִיקוּ בָּהּ,
הָרְבִיעִי דָּחַף.
הוּצָא תִּינוֹק קָטָן, לָבָן,
וְהַוִּילוֹן מְעַט הוּסַט,
וִילוֹן בְּצֶבַע דֻּבְדְּבָן,
כִּי זֶה סוֹף־סוֹף נִגְמַר.

מָה אַתְּ בּוֹכָה?
הַכֹּל נִגְמַר,
מַגִּיעַ מַזֶלְטוֹב.
עַכְשָׁו אַתְּ אִמָּא,
זוּזִי כְּבָר,
הַתְחִילִי לֶאֱהֹב.




כששואלים אותי
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי עָלַיִךְ, אֲנִי תָּמִיד נִזְכֶּרֶת
בָּרֶגַע בּוֹ אֲנִי נִכְנֶסֶת בֵּין רַגְלַיִךְ
וְאֵיךְ אֶל כַּף יָדִי הַמַּזִּיעָה, כְּמַתָּנָה
נוֹחֵת הַיָּם, נִשְׁפָּךְ מִקֶּרֶן שֶׁפַע,
וְהוּא מָלוּחַ וּמָתוֹק וּמַר,
תַּבְלִין נָדִיר, או לֵב שֶׁל וֶרֶד.

וְאַתְּ פְּתוּחָה בְּפָנַי כְּסֵפֶר
וּמַרְעִיפָה וּנְמַסָּה בְּהַכְנָעָה,
כְּמוֹ רַעְיָה קְטַנָּה אֲשֶׁר נִמְסֶרֶת
אֶל אֲדוֹנָהּ, אֶל זְכוּת הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן
בְּלֹא הֶנֵּד עַפְעַף, בְּלֹא מִלַּת תְּלוּנָה.

כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי, אֲנִי תָּמִיד נִזְכֶּרֶת.


שעון חלבוני טאו *

א
בֹּקֶר אֲבִיבִי אֶחָד, לְדַעְתְּךָ בְּסֶפְּטֶמְבֶּר,
צִיַּרְתָּ שָׁעוֹן וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁתַּיִם בַּבֹּקֶר.
יָשַׁבְנוּ אֵצֶל הַנֵּירוֹלוֹג, וְשָׁתַקְנוּ.

אַף פַּעַם לֹא אָהַבְתָּ לְדַבֵּר,
לְפָחוֹת זֶה לֹא חָדָשׁ.

ב
אִשָּׁה אַחֶרֶת
כבְּתַ שִׁשים
אוֹמֶרֶת לְאִמָּא שֶׁלָּהּ
שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ וְאִמָּא שֶׁלָּהּ
אוֹמֶרֶת בָּרוּךְ הַשֵּׁם,
אֲבָל מִי אַתְּ גְּבֶרֶת,
וְהַבַּת רַק מוֹשֶׁכֶת עָלֶיהָ
אֶת הַסְּדִינִים.

חלבוני טאו הם חלק בשלד התא. פגיעה בחלבונים אלו היא סימן היכר
דומיננטי למחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ודמנציה.


שירי אוקראינה, 2022

חוף מבטחים

אֲנִי אוֹלֵנָה, בָּאתִי עִם אֲחוֹתִי,
אֲנַחְנוּ פֹּה כְּבָר שְׁבוּעַיִם,
יֵשׁ לָנוּ מִזְרָן, שְׂמִיכָה וְכָרִית,
יֵשׁ לָנוּ אֹכֶל וּמַיִם,
צְרִיכוֹת רַק סִיר שֶׁנּוּכַל לְהָכִין
מַשֶּׁהוּ טָעִים כְּמוֹ בַּבַּיִת.
הֵבִיאוּ לָנוּ כַּמָּה בְּגָדִים,
חֲצָאִיּוֹת עִם פְּרָחִים בַּשּׁוּלַיִם.
אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת עוֹד קְצָת רָהִיטִים,
אֲבָל זֶה יְחַכֶּה בֵּינָתַיִם.
אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת וִילוֹן — בַּבְּקָרִים
הַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה בָּעֵינַיִם.
אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת עוֹד סַבּוֹן, כִּי
אֲחוֹתִי מִתְרַחֶצֶת שָׁעוֹת,
אַחֲרֵי מָה שֶׁהֵם עָשׂוּ לָנוּ שָׁם,
מתִרְחַצֶתֶ שָׁע ו ֹ ת
בְּלִי לִבְכּוֹת.

הייתי נאהב
כְּשֶׁתָּקוּם מֵהַמִּטָּה וְיִכְאַב לְךָ
תֵּדַע שֶׁאַתָּה חַי.
תָּקוּם וְתֵדַע שֶׁזֶּה הַזְּמַן לְנַחַת:
תָּנִיחַ לַזְּמַן לָקַחַת אוֹתְךָ הָלְאָה.

זְמַן לְשַׁלֵּב יָדַיִם דְּקוּרוֹת,
זְמַן לִבְהוֹת,
זְמַן לְבוּשַׁת הַחִתּוּל,
זְמַן לְכַדּוּר מוֹרְפְיוּם,
זְמַן לִמְחוֹלֵל חַמְצָן,
זְמַן לְקָפֶה־חֲדַר־הַמְתָּנָה,
זְמַן  לאְ שְַׁמהָ ,
זְמַן  לאְ שָָׁם ,
זְמַן לְאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת,
זְמַן  ל-ִ שְׁשְׁשְׁשְׁ,
זְמַן לְ-MRI,
זְמַן לְ- ECMO,
זְמַן לִשְׁמֹעַ תַּחֲזִיּוֹת,
זְמַן לוֹמַר דַּי,
זְמַן לֹא לְהַקְשִׁיב לְתַחֲזִיּוֹת,
זְמַן לִשְׁכַּב בְּאֵיבָרִים דַּקִּים,
זְמַן שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ כְּלָל,
זְמַן שֶׁכְּמוֹ לֹא יוֹדֵעַ:

הָיִיתָ נֶאֱהָב.

***

טוֹבָה דַּיהָּ שירים מאת נדיה אייזנר-חורש | סדרת רתמוס לשירה | עורך: ארז שוייצר

© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ