שירים מתוך יחפה
מאת אעידה נסראללה
לפני הרף עין
בתרגום יותם בנשלום
מיתרים
מֵיתָר רִאשׁוֹן -
שָׁפַכְנוּ דְּמָעוֹת
בְּפֶתַח אֹהֶל
הַמְגֹרָשִׁים.
מֵיתָר שֵׁנִי -
הַמִּדְרָכָה הִצְמִיחָה עֵינַיִם,
יָדְךָ כָּתְבָה אוֹתִיּוֹת שֶׁל חָלָב
וְשִׁיר נוֹלַד.
מֵיתָר שְׁלִישִׁי -
בָּרָק פִּלַּח אֶת רֹאשִׁי,
גֶּשֶׁם יָרַד,
וְלֹא בָּא אָבִיב
לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת דִּמְעוֹתֵינוּ.
לפני הרף עין
לִפְנֵי הֶרֶף עַיִן
הָיָה כָּאן.
שְׂעָרִי הָרָטֹב
עוֹד נוֹשֵׁם אוֹתוֹ,
וְרִידַי הַמְגֹרִים עוֹד
יוֹנְקִים מִמֶּנּוּ קָפֶה,
צְחוֹקוֹ עוֹדֶנּוּ
מְמַלֵּא אֶת עֵינַי.
לִפְנֵי הֶרֶף עַיִן
נִתְּקוּ עֵינָיו מִמֶּנִּי.
עוֹד לֹא כָּבְתָה הַסִּיגַרְיָה,
גַּם אִשִּׁי טֶרֶם כָּבְתָה.
לִפְנֵי הֶרֶף עַיִן
נִמְלָא הָאֲוִיר בִּפְעִיּוֹת מִזְמוֹרָיו,
נָשַׁם הַמַּרְבָד אֶת מִדְרַךְ רַגְלָיו.
לִפְנֵי הֶרֶף עַיִן
נָשְׂאוּ אוֹתוֹ הַשָּׁמַיִם.
על הסף
מערבית: עפרה בנג'ו
נעימה עצובה
לֹא נִשְׁאַר עוֹד מָקוֹם
לַשְּׂמִיכָה שֶׁתִּרְקֹם אֶת יַלְדוּתֵנוּ
וְתִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּרִיסֵינוּ,
לֹא שְׂדוֹת־מִרְעֶה לִצְחוֹקֵנוּ
ולְ ֹ א צבְעָיִם שׁנֶקְּשַׁקְשֵׁ בהָּםֶ
בְּשׁוֹבְבוּת,
לֹא נֵרוֹת שֶׁיִּכְבּוּ אַחֲרֵי תְּפִלָּתֵנוּ
האָחֲַרונֹהָ
וְלֹא כִּוּוּן לִתְפִלָּה.
כִּי הָעֶצֶב שׁוֹכֵן עַל מֵיתָר,
שׁוֹבֵר אֶת תִּקְרַת הַזְּכוּכִית
וְקוֹטֵל אֶת הָרִיק.
כדי שתבין
כְּדֵי שֶׁתָּבִין
עָלֶיךָ לָמוּת
כְּדֵי לִרְאוֹת
שׁוֹשַׁנִּים לְבָנִים
וְדַם לִבָּן
עָלֶיךָ לָמוּת
וְלָשׁוּב לְאָחוֹר אַלְפֵי דּוֹרוֹת.
אָז תָּבִין
שֶׁדָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה,
שֶׁהַדָּם מַמְשִׁיךְ לִזְרֹם
וּמִלּוֹת הָאַהֲבָה
הֵן... הֵן מַמָּשׁ
עָלֶיךָ לְהַגְבִּיהַּ עוּף לַשָּׁמַיִם
וּלְהִתְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ
כְּדֵי לְהָבִין
שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא כְלוּם
פְּרָט לְאוֹתִיּוֹתֵינוּ הַנִּשְׁכָּחוֹת.
יחפה
אֲנִי הַיְחֵפָה,
בְּלוּלָה בְּרֹק הֶחָלָב
וּבַחֲלוֹמוֹת שֶׁל בְּנוֹת תִּשְׁחֹרֶת,
עַתִּירַת צְבָעִים בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל יֶלֶד
שֶׁהִקְדִּים אֶת הַזְּמַן.
אוּלַי תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹלִי
כְּקִרְקוּר תַּרְנְגוֹלוֹת
אוֹ כְּיִלְלַת זְאֵבִים,
אוּלַי תַּבְחִינוּ בִּי כִּבְהֶבְזֵק אוֹר
עַל פְּנֵי גַּל
אוֹ כְּצֵל תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר.
אֲנִי הַיְחֵפָה,
אַעֲטֶה אֶת
בְּגָדַי הַמְרֻפָּטִים,
אֶאֱסֹף אֶת הַזְּרָדִים,
אֲקַבֵּץ אֶת הַחֲפָצִים
הַיְשָׁנִים
בְּסַלְסִלָּה,
אַנִּיחֵם עַל טַבּוּרִי
כַּעֲרִיסָה לְסִפּוּרִים קָשִׁים.
אֲנִי,
הַמְסַפֶּרֶת הַזְּקֵנָה,
שָׁרָה שִׁירֵי עֶרֶשׂ לִילָדִים,
מַתְקִינָה אֶת הָעֲרִיסָה
לְאִישׁ הַחֲלוֹמוֹת.
אֲנִי הַצִּפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמַּיִם
אֶל מַיִם,
מְהַגֶּרֶת בַּקַּיִץ,
שָׁבָה בַּחֹרֶף,
בּוֹרֵאת חֵיק חָמִים
לַגָּלוּת שֶׁל הָאֲנִי.
אֲנִי הַיְחֵפָה
הוֹגָה בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם -
אַל תִּתְקָרְבוּ לְכַפּוֹת
רַגְלַי, עַל כֵּן,
אַל תִּתְקָרְבוּ -
שָׁם טָמוּן הַסּוֹד.