וְהַזְּמַן מוֹדֵד לִי זְמַן,
אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ בָּא מִלְּמַטָּה, שָׁקֵט,
לְאַט בְּאוֹתָהּ שָׁהוּת מְדֻיֶּקֶת לְאִוְשָׁה
מַנְשִׁים אֶת מִרְוְחֵי הַשֶּׁקֶט
בְּלַחַשׁ, עַד שֶׁגַּם הַמִּתְקַשֶּׁה לְהֵאָמֵר מְדַבֵּר
וְהַלָּשׁוֹן–הַהִיא שֶׁכֻּוְּנָה אֶל אִי–הֲבָנָתִי מִתְבַּהֶרֶת
כְּאִישׁוֹן עַיִן שֶׁמַּסְכִּים לְהִפָּקַח
צָף בְּקַעֲרִית חָלָב
זַיִת שָׁחֹר
הָאוֹר הֶעָנֹג וְהַנּוֹשֵׁם שֶׁל מַאי
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁמַּאי, הָאֲוִיר סְחַרְחַר עַל חֲזֵה הָאוֹר
מוֹשִׁיט אֵלַי יָדַיִם
מַנִּיחַ אוֹתָךְ בְּתוֹךְ הַשּׁוּב–בָּהִיר
שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִבְכּוֹת לוֹ
אוֹ לִקְרֹא לוֹ בְּשֵׁם
בּוֹהֶקֶת מִמֵּי גֶּשֶׁם
כְּנַף הָעַיִן נוֹדֶדֶת עַד חִיּוּכוֹ שֶׁל אֱלֹהִים
מַה יֵּשׁ שָׁם? מֶה הָיָה בִּתְחִלָּתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הָאִי–הַתְחָלָה?
הָאָלֶף אֵינֶנָּה.
שְׂפַת הַשִּׁלְיָה מְחוּקָה.
וְהַכֹּל גַּעֲגוּעַ. סִיב שֶׁל רַעַד
וְאִם כָּל הַפְּתָחִים הָיוּ פְּתוּחִים
הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁאָנוּ חַיִּים
בְּתוֹךְ הָאֵינְסוֹף?
מַאי, רָצִיתִי לְהַגִּיד אוֹתָךְ גִּידִים–גִּידִים עַד שֶׁתִּהְיִי
כִּסְיָחָה לְיַד אִמָּהּ הַמְלַחֶכֶת בָּאָחוּ
בִּתִּי נוֹדֶפֶת נֶצַח
***
ילדי האדמה מאת הדסה טל
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ