לילה ויום

בקובץ השירים החמישי של אסתר אטינגר, לילה ויום, יש הווה מפוכח ומעשי, הווה של נשים המתגייס לעשייה, להכנת חצילים או קילוף רימון. הווה המתפנה לזולת או מצווה על עצמו את ההתפנות אל העצמי. אולם נדמה שהזמן, העולה מתוך אותם רגעים חגיגיים של נפש מתרוננת, רגעים יומיומיים של מטבח או רחצה, או דווקא  חשוכים של לילה,  הוא זמן הווה שמקופל בו עתיד ועבר, של צוואה או תפילה.
בכל זה יש בו-זמניות, מין מלאות חיונית, גם אם אינה נעדרת אירוניה או כאב. 

בקולה השירי של אטינגר מהדהדת  איזו תפילה שאינה חוששת מן ההומור, שמדייקת את הדיבור בשפה ומחייה מחדש קולות פיוטיים או אחרים. זוהי תפילה שאינה מתעלמת מן העצמי שמתאווה אחרת, שבוראת את הנמען בתשוקה ובעוצמה שרק הפיכחון יכול להכילן.

שירה זו שאין בה הכרזה על הנשיות, ויש בה ויתור על הצטעצעות הגוף, הנשמה או השפה, היא קול ייחודי בשירה העברית, קול שהוותיקות שלו היא הרעננות עצמה, קול של כתיבה מתוך הנשיות במלוא יושרה ואפשרויות חייה. זוהי תפילה שאינה מסתכלת לצדדים אל עזרת הנשים הדתית או השירית,  שמעמידה מתוכה את עמדתה בעולם בלא להידרש לדיבור של התרסה,  אלא כמעשים של יומיום המתעלים אל הנשגב. 
                                                    ד"ר יעל שנקר

ספרי  השירה של אסתר אטינגר: ירוק אפשרי (ניומן-צ'ריקובר 1980) : לפני המוסיקה (הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה 1986) : השאלת האמן (כתר 1992) : חיי בורגניים להפליא (עם עובד 1998). פרוזה : הרומן פלא לילה, (הקיבוץ המאוחד 2005), מונוגרפיה על המשוררת זלדה: זלדה: שושנה שחורה (מפה 2007).

פרסים: פרס ניומן לספר ביכורים על ירוק אפשרי 1980, פרס יהודה עמיחי לשירה 2005 על חיי בורגניים להפליא, פרס הנשיא (2006) ליצירת פרוזה על  פלא לילה. פעמיים זכתה בפרס ראש הממשלה ופעמיים  בפרס ירושלים לכתב יד בעילום שם על השאלת האמן ועל לילה ויום. 

טעימה מהספר