מָגוֹל (באנגלית: swell) - סדרה של גלים הנעים מלב ים ונשברים אל החוף או אל ריף. מקורם בתזוזות קרקע ובמערכות ימיות רחוקות.
בראשית
כָּל זֶה לֹא הִשְׁפִּיעַ עַל הָאוֹר שֶׁבָּקַע מִבַּעַד לֶעָנָן
וְנִפְרַשׂ מְלֹא הַמַּבָּט עַל קַו הָרֶכֶס הַנָּמוּךְ. גַּם
הַהִיסְטוֹרְיָה לֹא נִפְגְּמָה וְלוּ נִימָה, הָאֵם חֲרֵדָה לִבְנָהּ
עֲדַיִן, וַדַּאי, הָאָב חִפֵּשׂ אֶת בֵּיתוֹ וְלֹא מָצָא.
אֲנִי אֲדַבֵּר כָּאן בִּזְכוּת הַכְּאֵב, בִּשְׂפַת הַפְּרִימָה, בְּנִגּוּן
הַבָּשָׂר הַנִּתְלָשׁ. אֲדַבֵּר בְּתִפְאֶרֶת הַבְּגִידָה, בְּשֶׁבַח הָאֶגְרוֹף.
עוֹד לִפְנֵי כֵן, דֶּלֶת, מַנְגָּנוֹן נִפְתָּח וְנִסְגָּר, סַף הַפְּנִים וְהַחוּץ,
הַהִשְׁתַּהוּת הַפְּשׁוּטָה, הָעוֹר הָרֵיחָנִי, עֵץ הַלִּימוֹן הַגָּדוּשׁ,
הַשִּׁגְרָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת. תֵּכֶף, תֵּכֶף, שׁוּב.
אֵיךְ זֶה נִקְרָא? בַּיִת, נַנִּיחַ, אַהֲבָה, נַנִּיחַ, יְלָדִים, נַנִּיחַ
שָׁלֵם, נַנִּיחַ, אִשָּׁה, עוֹר בְּרֵיחַ אֲדָמָה רְטֻבָּה.
נַנִּיחַ, לֹא בֶּאֱמֶת, לֹא בֶּאֱמֶת, בִּשְׂפַת הָאֵין־מַה־לַּעֲשׂוֹת. הָיָה חוֹף
בָּעוֹלָם, מִפְרָצִים וְרוּחַ, נַנִּיחַ. אֲנִי בִּפְנִים, נַנִּיחַ. נַנִּיחַ לָזֶה.
כְּבָר יָרַד הָעֶרֶב, פִּיר הָאוֹר מִתְכַּהֶה וְאָז נֶעֱלָם. אֵיךְ מִתְכַּהֶה הַפְּנִים,
אֵיךְ נָסוֹג הָאוֹר מִן הָאֵיבָרִים, אֵיךְ רוֹחֵשׁ אֶרֶס בַּתָּאִים. שָׂפָה אֵין
לִי לְכָל אֵלֶּה עַכְשָׁו, אֲבָל הֶכְרֵחַ יֵשׁ וּכְבָר מְאֻחָר. הִנֵּה כִּי כֵן,
בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַחַיָּה פְּצוּעָה.
הדברים
בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.
בְּמֶרְכָּזָם: הַיֶּלֶד כּוֹעֵס עָלַי. הוּא דּוֹרֵשׁ
שֶׁאֶחְזֹר לָגוּר עִם אִמָּא שֶׁלּוֹ. הָאִישׁוֹנִים
הַשְּׁחֹרִים נִפְלָאִים שֶׁלּוֹ מֻדְלָקִים, כַּפּוֹת הַיָּדַיִם
קְפוּצוֹת. אֲנִי אוֹמֵר לוֹ שֶׁזֶּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. הוּא רוֹקֵעַ
בְּרַגְלָיו וּמְטַפֵּס עַל הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל אֲרוֹן הַחֲטִיפִים.
אֲבָל לָמָּה, הוּא שׁוֹאֵל, עַכְשָׁו בּוֹכֶה. דִּמְעָה נוֹפֶלֶת
עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב. אֲנִי יָכוֹל לַעֲנוֹת לוֹ, כַּמּוּבָן.
סִבָּה אַחַת הִיא שֶׁאִמָּא שֶׁלְּךָ לֹא רוֹצָה אוֹתִי.
סִבָּה שְׁנִיָּה הִיא שֶׁלֹּא הוֹתַרְתִּי לָהּ בְּרֵרָה.
וְיֵשׁ גַּם סִבָּה שְׁלִישִׁית, אֲבָל הִיא בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים.
אני רוקד עם הילדים בסלון
הַיֶּלֶד מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲסַחְרֵר אוֹתוֹ,
הַיַּלְדָּה מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶרְאֶה אֵיךְ הִיא
מְזִיזָה אֶת הָאַגָּן.
אֲנִי רוֹקֵד עִם הַיְלָדִים בַּסָּלוֹן,
אֲנִי רוֹקֵד לְבַד, לְבַד בָּעוֹלָם.
אֲנִי נִבְלָע עַל יְדֵי הַלִּוְיָתָן,
אֲנִי יוֹרֵק בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַבַּנְק,
אֲנִי מִתְאַהֵב בְּמֶרִי לוּ,
אֲנִי הָאִשָּׁה שֶׁל מֶרִי לוּ,
אֲנִי הַרְבֵּה נָשִׁים.
אֲנִי רוֹקֵד עִם הַיְלָדִים בַּסָּלוֹן
כָּל הָאָבוֹת בְּכָל הָעוֹלָם רוֹקְדִים
עִם יַלְדֵיהֶם בַּסָּלוֹן.
רֹאשׁ מְסֻחְרָר, אַגָּן גָּמִישׁ.
הַהוֹרוּת הִיא דָּת
כָּל הַשְּׁאָר פֶּרֶא.
אהבה
יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי לִפְגֹּש בָּךְ, הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת הָיְתָה
כָּל כָּךְ בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת, שֶׁהִסְתַּחְרַרְתִּי וְנֶאֱלַצְתִּי לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל
קָרוֹב וְלָנוּחַ. מוּלִי עָבְרוּ אַלְפֵי אֲנָשִׁים וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתָךְ וְלֹא מָצָאתִי
וְלָכֵן הִתְקַשַּׁרְתִּי. לֹא עָנִית. נִלְחַצְתִּי וְהִזַּעְתִּי וְרֶגַע לִפְנֵי
הַהֶתְקֵף הִתְקַשַּׁרְתְּ בַּחֲזָרָה וְשָׁאַלְתְּ מַה קּוֹרֶה, וְאָמַרְתִּי,
כְּלוּם, כְּבָר הִסְפַּקְתִּי לִשְׁכֹּחַ, לֹא חָשׁוּב.
כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה חִכָּה לִי חֶרֶק מֵת עַל הַשָּׁטִיחַ, יָרֹק וְאָרֹךְ.
נִזְכַּרְתִּי שֶׁהַיְלָדִים וַאֲנִי רָאִינוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי כַּמָּה לֵילוֹת, הוֹלֵךְ לְאַט
עַל הַתִּקְרָה. הַיַּלְדָּה הִצְבִּיעָה עָלָיו וְאָמְרָה מָה,
וְהַיֶּלֶד עָצַם עֵינַיִם חָזָק וְהִדֵּק אֶת כַּף יָדוֹ בְּיָדִי. דָּרַשְׁתִּי
שֶׁיֵּרָדְמוּ כְּבָר. עַכְשָׁו אֲנִי אוֹסֵף אֶת הַגּוּפָה הַדַּקָּה וְהַפְּרִיכָה
בִּנְיַר טוּאָלֶט וְזוֹרֵק לַפַּח.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מְסֻבָּךְ, כָּל הָעֵסֶק הַזֶּה
שֶׁל הָאַהֲבָה, אֲבָל יָכֹלְתִּי לַעֲבֹר אֶת כָּל הַחַיִּים בְּלִי לִפְגֹּש בָּךְ, בְּלִי
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּךְ עַל עֶצֶם הַצַּוָּאר שֶׁלִּי, מִתְגַּלְגֶּלֶת
מַטָּה כְּמוֹ מַפָּל חַם וְשׁוֹצֵף
וְזֶה נִרְאֶה לִי כְּמוֹ גֵּיהִנּוֹם עֲלֵי אֲדָמוֹת.
מָגוֹל
רוֹן דָּהָן רוֹצֶה לַחְזֹר לַיָּם
הַגָּדוֹל. לִפְנוֹת בֹּקֶר, שְׁעַת מָגוֹל,
שְׁעַת בְּהִירוּת הַנֶּפֶשׁ, שְׁעַת אֲפֵלַת
הַחוֹל. אֲפֵלָה הַנְּבוּאָה הַנִּתֶּנֶת
בַּיַּבָּשָׁה, מוּאָר הַלִּוְיָתָן הַמֵּגִיחַ
בַּחֲשֵׁכָה. רוֹן דָּהָן הוּא דָּג בִּלְבוּשׁ
אָדָם, הוּא תּוֹדַעַת מֶלַח בִּזְרִימַת
הַדָּם. הוּא זוֹחֵל אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל,
יָבוֹא וְיִקַּח הַמָּגוֹל, כִּי הָאֱנוֹשִׁי הוּא
קֶרֶס וּמְצוּלוֹת הַיַּבָּשָׁה חֶרֶס, וְטוֹבָה
הַנְּשִׁימָה וְיָפִים הַיָּמִים, וְהַנֶּפֶשׁ אַלְמֹג
מַעֲמַקִּים.
שלא ייגמר הפלא
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר הַפֶּלֶא
וְלֹא יָסוּר הַכִּשּׁוּף
שֶׁכָּל הַנִּפְקָח לְעֵינַי יִפָּקַח
שֶׁכָּל הַנִּכְחָד לְעֵינַי יִכָּחֵד
וְכָל הָרוֹעֵד בְּגוּפִי יִרְעַד
שֶׁנֹּגַהּ הַפְּרִי, לֹא לְמַעֲנִי, יִזְרַח.
שֶׁאֶזְכֹּר כֵּיצַד הָאוֹר מֻנָּח
וּמִיָּד אֶשְׁכַּח
כִּי כָּךְ.
מגול | רון דהן | עורך: ארז שוייצר | סדרה לשירה
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ