“לפעמים אני בכלל לא חושב על אבא שלי, לא ביום ולא בלילה. ויש חודשים שבהם הראש שלי לא מפסיק לפעול על הריק הזה. מוזר, איך ייתכן שאני כולי עסוק במישהו שלא קיים, ואולי הוא קיים אבל לא פגשתי אותו מעולם. מה, מי שמוליד אותך ונעלם ואתה בכלל לא מכיר אותו יכול להיחשב לאבא?”
מה זה לחיות עם הידיעה שלא רק שאבא שלך לא רוצה קשר איתך, אלא שהוא גם לא רוצה לדעת עליך שום דבר?
על עולמו הפנימי של עמית, נער צעיר על סף גיל ההתבגרות, בן לאם יחידנית ועל יחסיו עמה, עם חבריו הבנים בבית הספר, עם אביגיל המקסימה שאותה הוא אוהב ויחדיו הם מגדלים גינה קטנה מאחורי בניין המגורים, ובראש ובראשונה עם עצמו.
מי זה אבא שלי? סִפרה של ציפי גון גרוס הוא ספר כובש לב, מדויק להפליא ומעורר הזדהות עמוקה בליבו של כל מי שיקרא או תקרא אותו - צעירים ומבוגרים, בנות ובנים כאחד. ספר חובה לעולמם הסמוי מן העין - למחשבותיהם, לציפיותיהם ולתשוקות העמוקות ביותר של מי שהם בנים ובנות במשפחות חד הוריות.
חיים באר
ציפי גון גרוס היא אם לארבעה וסבתא לשבעה נכדים. פסיכולוגית, עורכת ומגישת התכנית “ספרים רבותי ספרים” בגלי צה”ל.
סופרת שחתומה על 13 ספרים למבוגרים ולבני נוער, ביניהם - כבר לא ילדה של אף אחד (שעלה גם כהצגה), הורים מתגייסים, הסוד של מיכל, אף פעם לא מלכה (זוכה פרס אקו”ם לספרות ילדים לשנת 2008 שעלה גם כהצגה), פעם היינו משפחה (זוכה פרס אקו”ם לספרות ילדים לשנת 2016).
ציפי גון גרוס היא זוכת הפרס הבינלאומי לסיפורי נשים מאיזור הים התיכון (1999), כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים(2014) וכלת פרס אקו”ם למפעל חיים (2022).