בימים הראשונים שלנו יחד
אֲנִי זוֹכֵר: הַכֹּל הָיָה פָּשׁוּט, נָגִישׁ, מוּאָר —
הָאשֶׁר, הַמִּין, הַגּוּף, הַשִּׂמְחָה, הַבְּיַחַד.
כֵּן. אֲנִי נִזְכָּר. הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת: שׁוֹנֶה
מִכָּל מָה שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹ דִּמִּיתִי אוֹ נִדְמֶה
הָיָה לִי שֶׁאֶרְצֶה. וַאֲנִי נִזְכָּר בִּטְיוּטַת
שִׁיר שֶׁנִּסִּיתִי לִכְתֹּב כְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר בֶּן
שְׁבַע־עֶשְׂרֵה אוּלַי: מַשֶּׁהוּ עַל הַהֶבְדֵּל
בֵּין הַמּוֹשֵׁךְ מִבַּחוּץ לַמּוּאָר מִתּוֹכוֹ. אֶת
הַמּוֹשֵׁךְ הִכַּרְתִּי כְּבָר, מֵרָחוֹק וּמִקָּרוֹב,
אַךְ הַמּוּאָר מִתּוֹכוֹ הִתְגַּלָּה לִי רַק אָז —
בַּשָּׁבוּעוֹת, בֶּחֳדָשִׁים, בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת
שֶׁלָּנוּ יַחַד. וּבְלִי שֶׁאֵדַע נוֹלְדָה בִּי תְּשׁוּקָה
לְאָמָּנוּת הַצִּיּוּר, בְּעִקָּר לְצִיּוּר דָּתִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִזָּכֵר
מִבַּעַד לַקַּוִּים וְלַצְּבָעִים וְלַצּוּרוֹת בְּמָה שֶׁהִכָּה בְּעֵינַי
כַּאֲשֶׁר זָרְחָה עָלַי שִׁמְשֵׁךְ. הָיְתָה זוֹ שֶׁמֶשׁ הַמַּמָּשׁ,
לֹא שִׁמְשָׁם הַמְּדֻמָּה שֶׁל הַנְּעוּרִים, לֹא צֵל, לֹא
אֱלֹהִים זָרִים, אֶלָּא רוּחֵךְ, גּוּפֵךְ, אַהֲבָתֵךְ. וְהֵם גּוֹאִים עָלַי
הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁגָּאִינוּ שְׁנֵינוּ אָז, בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלָּנוּ יַחַד.
משהו מעבר לאושר
הַקְּרָב הַהוּא נִגְמַר בְּנִצְחוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, בַּחֲתֻנָּה, וְהַחֲתֻנָּה
הַהִיא נֶחְגֶּגֶת עַד הַיּוֹם וְתֵחָגֵג לָעַד (כָּל עוֹד יִהְיֶה דָּבָר כָּזֶה,
לָעַד), אֲבָל הַמַּעֲרָכָה הָיְתָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְמֻשֶּׁכֶת. הַצֵּל שֶׁלִּי
הִתְעַקֵּשׁ לְהָטִיל עַל אַהֲבָתֵנוּ צֵל עִקֵּשׁ וְאָרֹךְ בִּמְיֻחָד. שָׁנִים
חָלְפוּ עַד שֶׁהִשְׁלַמְתִּי עִם מָה שֶׁנִּגְזַר עָלַי: לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב.
נָפַל עָלַי פַּחַד שֶׁאֶלָּכֵד בַּתָּוֶךְ הַצַּר בֵּינִי לְבֵינֵךְ. שֶׁאֶבָּלַע בְּתוֹכֵךְ.
שֶׁאֶשְׁקַע אֶל תּוֹךְ חַיַּיִךְ, חִיּוּכֵךְ, בְּשָׂרֵךְ, אוֹרֵךְ, אַהֲבָתֵךְ, וְאֵעָלֵם
שָׁם. אֵעָלֵם בָּךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁהַהִלָּכְדוּת הַזֹּאת, הַהִבָּלְעוּת
הַזֹּאת, הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת עַצְמָהּ הִיא אֹשֶׁר. אוֹ בְּעֶצֶם מַשֶּׁהוּ מֵעֵבֶר
לָאֹשֶׁר. כִּי הָאֹשֶׁר מוּצָף כֻּלּוֹ בִּנְהָרָה אֱלֹהִית, מֵרֹאשׁ וְעַד זָנָב,
וּמָה שֶׁבֵּינֵינוּ מָלֵא אֲפֵלָה. וְצַעַר. וְחַיִּים. וּבָשָׂר. מָלֵא בַּבָּשָׂר שֶׁלִּי
וּבַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ. בִּשְׁנֵי גּוּפִים שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת שְׁנֵי יְרֵחִים
שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. לֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַהֲבָתֵנוּ פִּלְאִית יוֹתֵר מִכָּל
הָאֲהָבוֹת כֻּלָּן. וְלָכֵן נֶחְמַצְתִּי מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. וְהִתְמַרְמַרְתִּי
מִלְּגֵו וּמִלְּבַר. וּבָעַטְתִּי בָּנוּ. בְּעִקָּר בְּתוֹכִי-הַנִּפְרָד-כִּבְיָכוֹל אֲבָל
גַּם בְּתוֹכֵךְ, כִּי תּוֹכֵנוּ הָיָה מְשֻׁתָּף. שָׁנִים זֶה נִמְשַׁךְ. עַד שֶׁהֵבַנְתִּי
שֶׁאַתְּ לֹא אֲנִי וַאֲנִי לֹא אַתְּ, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְאַתְּ אוֹתִי. וְזֶה קָרָה: הָאַהֲבָה לָכְדָה, בָּלְעָה, טָרְפָה אוֹתִי כֻּלִּי.
***
משהו מעבר לאושר, שירים מאת אלי הירש
כל הזכויות שמורות לאלי הירש ולהוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ