נורית זרחי מעיינת בכתב היד של המבחר בלוז לתינוקות נולדים לפני רדתו לדפוס בביתה של רות קרטון-בלום, אוקטובר 2018, צילם יואב רוזן
בלוז לתינוקות נולדים
כָּכָה בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט
בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, נוֹשְׁרִים הַתִּינוֹקוֹת לָעוֹלָם.
כְּמוֹ גַּרְגְּרֵי גֶּשֶׁם, בַּחֹשֶךְ, מִכַּף יָד עֲנָקִית
לְתוֹךְ אַבּוּבִים, אֹהֶל עַכָּבִישׁ, תַּפּוּחַ קַר.
שֶׁקֶט בָּעוֹלָם, בְּתָאֵי כַּוָּרוֹת שְׁקוּפִים הַתִּינוֹקוֹת יְשֵׁנִים
וּמוּזָרִים לַבֹּקֶר, בְּעֵינַיִם כְּחַלְחַלּוֹת מֵחֹשֶךְ
מְגַשְּׁשִׁים, חֲמִימֵי שְׂפָתַיִם, מִתְמַתְּחִים, מְפַהֲקִים,
בִּזְרוֹעוֹת תַּפּוּחַ, בְּשִׁנֵּי סֻכָּר, בֶּחָלָב, בַּחוֹל הַדַּקִּיק.
אֲבָל מִי בּוֹכֶה בָּעוֹלָם, מָה אֲנִי שׁוֹמַעַת,
קוֹל בְּכִי תַּמְרוּרִי. גָּבוֹהַּ מִיִּלְלַת כֶּלֶב, מִצְּרִיחַת שַׁחַף,
בְּכִי מֵעַל לַגַּגּוֹת בְּכִי מִתַּחַת לַכְּבִישִׁים.
אִישׁ כְּבָר לֹא יַצְלִיחַ פֹּה לִישֹׁן לְעוֹלָם.
בָּרְחוֹב שָׁרָה מַקְהֵלָה:
תִּינוֹקוֹת בּוֹאוּ לַסְּעֻדָּה הַמַּגְדִּילָה.
וְיוֹצְאִים הַתִּינוֹקוֹת מִן הַמְּגֵרָה
עַל עָגוּר, עַל תֵּבָה בַּנָּהָר, רוֹכְבִים עַל צַוַּאר פָּרָה,
אֲבָל הַבְּכִי מַמְשִׁיךְ וְחוֹדֵר:
זֶה הַתִּינוֹק, אֵיפֹה הוּא קָבוּר, אֵיפֹה הִנַּחְתִּי,
אֵיפֹה שָׁכַחְתִּי אֶת הַתִּינוֹק בְּלִי מַיִם אוֹ אֲוִיר?
בּוֹאוּ לַשֻּׁלְחָן. הָאֹכֶל מִתְקָרֵר.
אֲבָל אֵיךְ לִבְלֹעַ וְהַקּוֹל בַּגָּרוֹן. פִּתְחוּ, פִּתְחוּ קֻפְסָאוֹת חֲלוּדוֹת.
הַקְשִׁיבוּ: אֵיפֹה הוּא קָבוּר, אֵיפֹה הִנַּחְתִּי, אֵיפֹה שָׁכַחְתִּי
אֶת הַתִּינוֹק בְּלִי מַיִם אוֹ אֲוִיר?
שֶׁקֶט בָּעוֹלָם, אֵין כְּבָר לָדַעַת עַל מָה, עַל מִי.
עָלַי עָלַי, נִשְׁמָע הַקּוֹל מִן הָאֶבֶן.
זֶה הַתִּינוֹק, כְּמוֹ שִׁדְרַת עָלֶה שָׁקוּף. תִּתְכּוֹפְפוּ לְהַבִּיט,
תְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת, תְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל, אִם נִשְׁאַר -
היא יוסף
יוֹשֶׁבֶת רָחֵל בָּאֹהֶל
קְוֻצַּת שֵׂעָר אַחַר קְוֻצָּה תֵּאָסֵף.
לְהַחְבִּיא תַּחַת כִּפַּת מֶשִׁי
אֶת שְׂעַר בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה, הִיא יוֹסֵף.
כִּי אִם רָצִית בְּיֶלֶד
וְיָמַיִךְ קְרֵבִים לִנְטוֹת,
מַה יֵּעָשֶׂה מִלְּבַד שֶׁקֶר
אֶת רְצוֹן הָאֵל לְהַטּוֹת.
יוֹשֶׁבֶת הַקְּטַנָּה בָּאֹהֶל
בִּכְתֹנֶת פַּסִּים מְצֻיָּרָה.
בַּנִּגְלֶה הִיא נַעַר,
וּבַנִּסְתָּר נַעֲרָה.
עַכְשָׁו כָּל הָעוֹלָם יוֹדֵעַ
כִּי נֶאֶסְפָה חֶרְפָּתָהּ,
יָלְדָה רָחֵל בֵּן יוֹרֵשׁ לְאָבִיו
וְהִיא בִּתָּהּ.
וּמַבִּיטָה הָאֵם בִּשְׂעַר הַבַּת
עָתִיד קוֹרֵאת בְּאֹפֶל שְׂעָרָהּ,
הַחֲלוֹמוֹת בִּתִּי יַפִּילוּךְ לַבּוֹר
וּמִשָּׁם לְחָצֵר זָרָה.
יוֹשֶׁבֶת הַקְּטַנָּה בָּאֹהֶל
שׁוֹמַעַת אֶת דְּבַר אִמָּהּ,
וְהִיא אֲחוּזַת קֶסֶם
וְהִיא אֲחוּזַת אֵימָה.
וְרָחֵל מַמְשִׁיכָה נִרְעֶשֶׁת
לֹא תַּמּוּ הַמַּהֲלֻמּוֹת,
בְּבֵית כֶּלֶא תֵּחָבְשִׁי
וְתֵחָלְצִי שׁוּב מִידֵי חֲלוֹמוֹת.
חֲלוֹמוֹת יַצִּילוּךְ בִּתִּי,
חֲלוֹמוֹת יַפִּילוּךְ לְבוֹר,
וְרָחֵל יָמֶיהָ קְצָרִים
מִכְּדֵי סוֹד בִּתָּהּ לִפְתֹּר.
יוֹשֶׁבֶת הַקְּטַנָּה בָּאֹהֶל
מַקְשִׁיבָה בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה.
בַּנִּגְלֶה הִיא נַעַר,
וּבַנִּסְתָּר נַעֲרָה.
מחשֵכה המוח מוליד
מֵחֲשֵׁכָה הַמֹּחַ מוֹלִיד
עָלֶה בִּכְאֵב – לֹא כָּל שֶׁכֵּן אוֹתְךָ
וְעוֹצֵר, כְּמוֹ נָפַל צְלִיל לְתוֹךְ הֶעָמֹק
וּמִשָּׁם הוּא שָׁר אֶת חֵרְשׁוּתוֹ.
כְּמוֹ חוּט הַדְּבוֹרָה תָּלוּי בַּאֲוִיר עֶרֶב,
אֲנִי לוֹקַחַת אֶת פָּנֶיךָ בְּיָדַי
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה הַחַיִּים הַמָּוֶת –
קוֹלָם אַתָּה שׁוֹמֵעַ. בְּמָקוֹם שֶׁהוּא נֶחְבָּט שַׁעַר
מֵאֲחוֹרֵי הַמֹּחַ הַמִּתְעַקֵּשׁ לִקְרֹא.
זה השדה
זֶה הַשָּׂדֶה בּוֹ נִגְמָרוֹת הַשְּׂפָתַיִם
אֶל הַחֲשֵׁכָה
בָּהֶן נֹאכַל אֶת כִּכַּר הָאֶבֶן, חַיִּים.
זֶה הַחִידָה שֶׁלֹּא נַעֲנֶה
כְּחָרוּז זְכוּכִי יִזְהַר
עַל רָאשֵׁי הַמַּיִם.
וְרַק עַל פִּי טְבִיעַת צְעָדָיו הַשְּׂרוּפִים
נִתָּן לְנַחֵשׁ - שֶׁעָבַר פֹּה אֵי פַּעַם
מוּבַן הַמִּלִּים.
.
בְּכָל אֲנִי יֵשׁ הִיא.
תּוּכַל לִרְאוֹת בְּפִי אֶת פַּרְצוּפָהּ הַכֵּהֶה.
כְּחָתוּל הַנּוֹשֵׂא צְלָלִית טֶרֶף.
אֲנִי מַחֲלִיקָה עָלֶיהָ בִּשְׂפָתַי,
לְהַחֲזִיר אֶת צְלָלִית הַבֹּקֶר,
אֶת סֵדֶר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
אֲבָל דַּוְקָא בָּרֶגַע הַזֶּה אֲנִי נוֹטָה לְהֵעָלֵם,
יָכֹלְתָּ לִמְצֹא רֶמֶז לְכָךְ כְּבָר בְּאוֹתָהּ יָד חֲסֵרָה.
סְבִיב הֵעָדְרִי מַכֶּה קוֹל בְּאַבְנֵי הָאֵשׁ,
כְּמוֹ אָז כְּשֶׁאֲנִי עוֹד יַלְדָּה בְּמִטַּת לַיְלָה
וְאִמָּא מְשַׁקְשֶׁקֶת אֶת תִּקְוַת הַיּוֹם בִּכְלֵי הַמִּטְבָּח.
***
אֲבָל בִּקְצֵה הָעֵשֶׂב,
בִּקְצֵה הָאֹפֶק הַשָּׁבוּר יוֹשֶׁבֶת עַכְבִישָׁה
שְׁמָהּ - יַלְדוּת.
יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֵה הָעֵשֶׂב וְזוֹמֶמֶת עָלַיִךְ חוּט מוּל חוּט.
לְבוּשָׁה אַתְּ לֹא לְבוּשָׁה, עֲרֻמָּה לֹא עֲרֻמָּה,
רוֹכֶבֶת וְרַגְלַיִךְ גְּרוּרוֹת לָאָרֶץ,
עֵינַיִךְ פְּקוּחוֹת וְאַתְּ נִרְדֶּמֶת.
לְבַדָּהּ הִיא אוֹרֶגֶת עָלֵינוּ.
בַּבֹּקֶר, עַד לַבֶּרֶךְ תְּלוּלִית קְטַנָּה שֶׁל בִּגְדֵי כֶּסֶף.
בַּצָּהֳרַיִם, עַד לְסַכִּין הַלֶּחֶם.
תַּבִּיטִי עַד לַפֶּה בָּעֶרֶב.
אַרְמוֹנוֹת טַחַב, חוֹר מוּל חוֹר,
וְעַד לַכּוֹכָבִים
איך אלוהים מאמן אותי
לֹא תְּקַבְּלִי מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה, גְּבֶרֶת,
וְלֹא בִּגְלַל הַכּוֹכָבִים, אֵלֶּה רַק טַבְּעוֹת זָהָב
שְׁחוּלוֹת עַל אֶצְבָּעִי. גַּם לֹא בִּגְלַל הַכֹּבֶד. אֲנִי,
שֶׁבִּרְצוֹנִי אֶנְשֹׁף הָרִים, אֲנַפְנֵף כְּמַטְלִיּוֹת טוֹרְנָדוֹת
קִפְצִי יוֹתֵר גָּבוֹהַּ, נוּרִית.
אֲנִי שֶׁהִמְצֵאתִי מָוֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
נוֹעֵל פּוֹתֵחַ קֻפַּת חַיִּים, אֲנִי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם אִיּוֹב,
וְלֹא אֶחֱזֹר: אֵיפֹה הָיִית כְּשֶׁלָּמְדוּ עֵרֶךְ הָפוּךְ?
קִפְצִי יוֹתֵר גָּבוֹהַּ. אַתְּ,
שֶׁמְּנַסָּה לִמְשֹׁךְ שַׁרְווּל עָתִיד לְמַשְׁקֵף עָבָר
טֶרֶם הֵבַנְתְּ? אֲנִי שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת כְּזַב הָעֹמֶק,
דַּרְכֵּךְ שִׁכְלַלְתִּי אֶת הַשָּׁקוּף.
בְּבֵיתֵךְ, בְּבָתֵּי קָפֶה, בַּקּוֹלְנוֹעַ, כָּמוֹךְ
אֵינִי מַבְחִין בָּךְ. אֲנִי, שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת מִשְׂחַק
הַנִּשּׂוּאִין, הַהֶכְרֵחִי, הַכּוֹאֵב, הַמְבַדֵּחַ, אוֹמֵר:
קִפְצִי גָּבוֹהַּ וְיוֹתֵר
אֲנִי שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת הָאַהֲבָה, אֶת הַיְּהוּדִים,
אֶת הַסְּפָרִים, אֶת הַקָּפֶה, אַל תִּשְׁכְּחִי לוֹמַר תּוֹדָה
הֵן זֶהוּ מוֹתַר הָאָדָם
לִכְשֹׁף עִם הָרֹאשׁ בַּקִּיר.
עצמות ועננים
הַתִּקְרָה הָיְתָה צְבוּיָה כְּמוֹ עוֹר שֶׁל פִּיל.
לִפְעָמִים נָשְׁרוּ פִּסּוֹת סִיד
כְּמוֹ מִכְתָּבִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּידֵי אַף אֶחָד.
אִם הָיִיתָ נוֹעָז לְהַבִּיט בְּרִדְתְּךָ בַּמַּדְרֵגוֹת,
הֵצִיצוּ בְּךָ עֵינַיִם נוֹקְבוֹת
שֶׁל הַנָּשִׁים הַבּוֹדְדוֹת שֶׁהַזְּמַן כִּיֵּר.
לֹא תָּפַסְתִּי אָז בְּמָה הֵן אוֹחֲזוֹת, בְּאֵיזֶה חֶבֶל?
לֹא יָכֹלְתִּי לְדַמְיֵן אוֹתוֹ מִן הָרִצְפָּה שֶׁלִּי הַתְּלוּיָה מֵעֲלֵיהֶן,
בֵּין הַיְלָדִים, הַצַּלָּחוֹת, הַבְּעָלִים, הַכְּלָבִים, כָּל מַה שֶּׁרָצָה,
וְלָקַח וְנָתַן, צְמָחִים שֶׁאִם הֶעֱנַקְתְּ לָהֶם מַיִם,
פִּזְּרוּ פְּנִינֵי חַמְצָנִים בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה.
בִּמְקוֹם לִבְרֹחַ מִן הַפַּחַד,
מִן הַשְּׁכֵנוֹת בְּקוֹמְבֶּנִיזוֹן הַמֶּשִׁי הַחוֹשֵׂף כָּנָף שְׁבוּרָה,
בִּמְקוֹם לוֹמַר לְךָ, הַבַּיִת עוֹמֵד לִקְרֹס עָלֵינוּ.
הָיָה עָלַי לְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶן בְּבֹקֶר טוֹב רָחָב,
כְּמִי שֶׁמֵּכִין אֶת מַחְסָנָיו
כְּשֶׁיָּבוֹא עֵדֶר הַשָּׁנִים הָרָזוֹת.
***
תַּבִּיטִי
זוֹ יָדִית הַדֶּלֶת,
זֶה הַקִּיר וְאַתְּ צָפָה בֵּינֵיהֶם
אֵיפֹה בְּרֹאשֵׁךְ הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם -
הָאַיָּלוֹת שֶׁטּוֹפְפוּ לָךְ בְּצַעַד סִינִי
עַל הַדַּעַת אֵלֶּה הַשִּׁירָה הִמְצִיאָה
זוֹ שֶׁמְּלַקֶּקֶת אֶת דָּמֵךְ
אֶת הַפּוֹאֶטְרִי שֶׁלָּךְ
הִצַּבְתְּ בִּמְקוֹם הֶהָרִים, אֲנִי
יוֹדַעַת אַתְּ מִתְכַּתֶּבֶת עִם אֲרִיאֵל
בִּמְעוֹפוֹ
אֲבָל דְּעִי, לִבּוֹ קַר כְּמוֹ שֶׁלָּךְ.
אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת בְּקֹטֶב לִבִּי.
אַתְּ הַמַּעֲדִיפָה אֶת וַרְדֵי הַשִּׁירָה
עַל אֵלּוּ שֶׁבַּגָּן,
אַתְּ שֶׁמִּפַּחַד מִשִּׁגָּעוֹן מִתְדַּפֶּקֶת
עַל פְּתָחִים בְּדוּיִים וְחוֹזֶרֶת
חֲלִילָה לְמִנְזְרֵי הַמֹּחַ
מִי יְחַלֵּץ אוֹתָךְ מִשָּׁם
שִׁעֲמוּם אוֹ כְּאֵב
מתוך אררט
ספינת המשפחות
סְפִינַת הַמִּשְׁפָּחוֹת נָחֲתָה עַל רֹאשׁ
אֲרָרָט. מִלְּמַטָּה גָּעֲשָׁה עֵירֻמָּה הַקָּטָטוֹנְיָה.
עֲיֵפוֹת מִן הַמַּסָּע הָאָרֹךְ,
הַמִּשְׁפָּחוֹת שָׁתְקוּ. לֹא הָיָה לָהֶן
לוֹמַר דָּבָר לִזְכוּתָן פְּרָט לִשְׂרִידָה.
אֵלֶּה שֶׁהֻכָּה זִכְרוֹנָם
יָצְאוּ אֶל חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.
מִי שֶׁיָּרַד לֹא יָכוֹל הָיָה לַחֲזֹר.
בַּתַּצְלוּמִים נִכָּר שֶׁאִבְּדוּ כָּל מְכַנֶּה מְשֻׁתָּף
וְשֶׁהָעוֹלָם נָגַע בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בְּחוּט הַשִּׁדְרָה
שֶׁלָּהֶם. לִפְעָמִים חָשְׁבוּ שֶׁנִּצְּלוּ, לִפְעָמִים
שֶׁקֵּרְבוּ אֶת קִצָּם. לִפְעָמִים כְּשֶׁרָאוּ
אֶת אוֹרוֹת הַתֵּבָה מַחְוִירִים מֵרָחוֹק
הֶאֱמִינוּ שֶׁהִיא טוֹבַעַת.
וְלִפְעָמִים בֵּין הָעֲנָנִים הַמּוּפַזִּים רָאוּ
שֶׁהִיא שָׁטָה. זֶה שָׁבַר אֶת לִבָּם כְּשֶׁחָשְׁבוּ
שֶׁהִיא נָעָה בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאָרֶץ הַנְּכוֹנָה.
נהרסה חומת המגן
נֶהֶרְסָה חוֹמַת הַגָּן.
בֵּין הַהַחְמָצָה לַשִּׁכְחָה הִגִּיעַ הַכְּפוֹר,
כּוֹפֵר בְּפָנָיו הַשְּׁקוּפִים בְּתֹם לִבָּם שֶׁל כַּרְכֻּמִּים.
הַאִם הָאֶנִיגְמָה הַזֹּאת
הַמִּתְרַחֶשֶׁת מֵעֵבֶר לְדֶלֶת הַזְּכוּכִית, חַיֶּבֶת לְהִלָּמֵד,
והְַאִם הֶחָתולּ הָענק
הוֹפִיעַ הַבֹּקֶר בְּתוֹר שָׁלִיחַ
לְבַשֵּׂר שֶׁהַכֹּל מָשָׁל,
וְהַכְּאֵב הוּא רַק מָשָׁל לִכְאֵב,
וְעַל הַגָּן לֶאֱהֹב אֶת הַנִּמְשָׁל
וְלַעֲבֹד לוֹ?
גן הדממה
גַּן הַדְּמָמָה כּוֹלֵא אֶת סוֹד הַגֶּשֶׁם.
כְּמוֹ בָּאַהֲבָה כֻּלּוֹ רָווּי בְּכֻלּוֹ.
קָשֶׁה לְנַחֵשׁ אֶת הַקַּיִץ בְּלֵב הַחֹרֶף,
אֶת הִסּוּס הָעֲנָפִים הַסּוּמִים בְּהֶבֶל פִּי
הַחַם מִתַּחַת עַפְעַפֵּי הֶעָלִים.
רָאשֵׁי הַפְּרִיחָה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ גֻּלְגָּלִיּוֹת
חוֹזְרִים דַּרְכִּי אֶל קַדְמוּתָם, וּנְטוּלֵי חֲרָדָה
נִפְקָחִים אֶל מַה שֶּׁיָּבוֹא.
"הַאִם אֲנִי מָקוֹם?" שׁוֹאֵל הַגָּן,
"מֵאֲחוֹרֵי הַקַּיִץ, הַחֹרֶף?"
צעיר לא ירצה אותי
צָעִיר לֹא יִרְצֶה אוֹתִי וְזָקֵן
אֲנִי לֹא רוֹצָה, מְסַכֶּמֶת דּוֹדָתִי אֶת הַמַּצָּב.
אֲבָל רוֹפֵא הָעֵינַיִם, הִיא מַתִּירָה לְעַצְמָהּ,
מַמָּשׁ כְּמוֹ כּוֹכַב קוֹלְנוֹעַ, בָּהִיר כְּהֶרְמֶס,
גּוֹנֵב אֶת הַכְּאֵב כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ עַל עֵינַי שְׁתֵּי יָדַיִם
קְלִילוֹת כְּפַרְפָּרֵי נְיָר וְגַם
שְׁלִיחַ הַסּוּפֶּר, עֵינָיו כֵּהוֹת מִזַּעַם,
גָּמִישׁ כְּנָמֵר צָעִיר מֵנִיף אֶת הַמִּשְׁלוֹחַ
לְלֹא הַחֶמְדָּה שֶׁאוֹסְקַר וַויְלְד
הִטְבִּיעַ בָּאָמָּנוּת לְמַעַן אָמָּנוּת.
כְּמוֹ לְבִיאָה שֶׁהַזְּמַן שָׁחַק אֶת צִפָּרְנֶיהָ
מַבִּיטָה בָּהֶם דּוֹדָתִי וּבְעֵינֶיהָ
זִיק שֶׁל צְחוֹק וְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ צוֹפֶה
בְּתַעֲרוּכָה מְעַנֶּגֶת שֶׁרַק הַמִּתְרַחֵק
מֵיטִיב לְהָבִין אוֹתָהּ.
* בתמונה: נורית זרחי מעיינת בכתב היד של המבחר בלוז לתינוקות נולדים לפני רדתו לדפוס בביתה של רות קרטון-בלום, אוקטובר 2018, צילם יואב רוזן
© כל הזכויות בספר שמורות למחברת ולהוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ