50 לסימן קריאה
יאיר הורביץ
ציפור כלואה/ 14
"פְּתַח לִי שַׁעַר," אַתָּה אוֹמֵר,
וְנוֹשֵׂא עֵינַיִם לַמְּרוֹמִים.
רַגְלֶיךָ עַל הַקַּרְקַע
וְרֹאשְׁךָ שָׁט בָּעֲנָנִים.
אֶת חַיַּי אֲבַלֶּה בַּשָּׁמַיִם,
כָּךְ אָמְרָה הַצִּפּוֹר,
וְעַל הָאָרֶץ אֵדַע אֶת מוֹתִי.
הָאֲדָמָה תִּפָּתַח לִי כְּשַׁעַר,
הוֹסִיפָה הַצִּפּוֹר,
וְאַחֲרֶיהָ רַק נְעִילָה.
פרפור פרוזדורים/ 4
בַּבֹּקֶר שֶׁלְּאַחַר אֲנִי יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב
אֶת מִי לְהַדְאִיג וְאֶת מִי לְצַעֵר:
אִמָּא – לֹא.
אָחוֹת, אָח – לֹא.
חֲבֵרִים – לֹא.
אִשְׁתִּי לְשֶׁעָבַר – כֵּן.
הַאִם לְהוֹסִיף צַעַר עַל צַעֲרָהּ – לֹא.
וּבְכָל-זֹאת – כֵּן.
מתוך: ציפור כלואה
אבות ישורון
1 ינואר, לילה
בְּבֵית קָפֶה, מִצַּד הָרְחוֹב.
מִי שֶׁהָיוּ פֹּה – אֵינָם.
מִי שֶׁחָשׁוּב כְּמֵת
וּמִי שֶׁחָשׁוּב כְּנָם.
רַק סַדְרָן זָקֵן מִן הַקּוֹלְנוֹעַ
עִם לָבָן זָקֵן מִן "הַבִּימָה".
וְהַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה עַל הַגַּג
מְצִיצָה אֵלֶיהָ פְּנִימָה.
מְשַׂחֲקִים שַׁח. הַבַּיִת
קָפֶה מָלֵא דֵּצֶמְבֶּר.
שׁוֹמְעִים ג'וֹן בַּאֶז
שָׁרָה אַי רִימֶמְבֶּר.
מתוך: השבר הסורי אפריקני
יונה וולך
לעולם לא אשמע את קולו המתוק של האלוהים
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל הָאֱלֹהִים
לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר עוֹד קוֹלוֹ תַּחַת חַלּוֹנִי
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת יֵרְדוּ בַּמֶּרְחָבִים אוֹת
אֵין הָאֱלֹהִים בָּא עוֹד בְּחַלּוֹנִי
אֵיךְ אוּכַל עוֹד לִרְאוֹת אֶת גּוּפוֹ הַמָּתוֹק
לִצְלֹל בְּעֵינָיו לֹא אֵרֵד עוֹד לִשְׁלוֹת
מַבָּטִים יַחְלְפוּ בַּיְקוּם כְּמוֹ רוּחַ
אֵיךְ אֶזְכֹּר אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה וְלֹא אֵבְךְ
יָמִים יַעַבְרוּ בְּחַיַּי כְּמוֹ רְטָטִים בַּגּוּף
לְיַד רְסִיסִים שֶׁל זִכְרֵי מַגָּע נִשְׁבָּרִים עוֹד יוֹתֵר מִבֶּכֶה
מַקְסִימָה אֶת הָאֲוִיר צוּרַת תְּנוּעָתוֹ בְּנוּעוֹ
לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר קוֹל הַגַּעְגּוּעִים אֶת הַסַּף
עֵת אָדָם יְחַיֶּה כְּמוֹ מֵתָיו בְּזִכְרוֹנוֹת, כְּמוֹ הֲוָיָה
וְלוּא יַעֲמֹד מַבָּטוֹ הַמָּתוֹק לְיַד מִטָּתִי וְאֶבְכֶּה.
מתוך: שירה
מאיר ויזלטיר
קח
קַח שִׁירִים, וְאַל תִּקְרָא
עֲשֵׂה אַלִּימוּת בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
יְרַק עָלָיו, מְעַךְ אוֹתוֹ
בְּעַט אוֹתוֹ, צְבֹט אוֹתוֹ.
זְרֹק אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לַיָּם
לִרְאוֹת אִם הוּא יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת.
שִׂים אוֹתוֹ עַל אֵשׁ הַגָּז
לִרְאוֹת אִם הוּא עָמִיד בָּאֵשׁ.
מַסְמֵר אוֹתוֹ, נַסֵּר אוֹתוֹ
לִרְאוֹת אִם יֵשׁ לוֹ הִתְנַגְּדוּת:
הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא סְמַרְטוּט שֶׁל נְיָר
וְאוֹתִיּוֹת כְּמוֹ זְבוּבִים, וְאִלּוּ אַתָּה
סְמַרְטוּט בָּשָׂר, אוֹכֵל עָפָר וְזָב דָּמִים,
בּוֹהֶה עָלָיו נִים וְלֹא נִים.
מתוך: קח
חנוך לוין
הקשיבו, הקשיבו! בוקר נוסף הגיע! מי שלא יכול לקום, שימתין עד שיקחו אותו לבית-חולים או לאדמה! ומי שעוד יכול לקום, אני מתרה בו: זהירות, זהירות. יום חדש מתחיל!
מה אתה עומד לי פה על המרפסת כמו מאושר ממשפחת המאושרים ?! מה אתם מעמידים פנים, כולכם, שאצלכם הכל בסדר?!
הרי אי אפשר לשאת את זה, הרי הצביעות הנוראה הזאת תשמיד לי את הלב! אתם, כנופיות פצועים ומתמוטטים, לא נותנים למאושרים את הזכות האלמנטרית של אדם מאושר - לראות את האומלל אומלל.
למה להם להיות מאושרים, אם כל אומלל נראה ומתנהג כמוהם ? ! טישטשתם את התחומים, הרסתם את הסדר הטוב! ולמה הממשלה מאשרת דברים כאלה, הייתי רוצה לדעת! ממשלה אומללה! אני אומר לך שלא אנוח עד שאעמיד אתכם במקומכם, וכל המסכנות שלך ושל אחיך לאומללות תיראה ברור על הפנים שלכם, והחרפה תנמיך אתכם ארצה, שנדע סוף סוף, אחת ולתמיד, מי אומלל ומי מאושר! העונג בשורה אחת, והכאב בשורה שניה! החיוך בשורה אחת, והצעקה בשורה שניה! כי יש גבול לאנרכיה! ועל כן אני פונה אליכם, אומללים בכלל וחפץ בפרט: תפסו את מקומכם! ראש למטה, כתפיים שמוטות, ואף מלה! אף מלה לאדם מאושר!
מתוך: חפץ