פיתום

שנת הארבעים, טריפּטיך
3
לִכְאוֹרָה הַתּוֹצָאָה בְּרוּרָה:
כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ מִן הַכֹּחוֹת.
אֲבָל הַהֵפֶךְ נָכוֹן לֹא פָּחוֹת וְהַיֵּשׁ,
גַּם כְּשֶׁהוּא גּוֹדֵשׁ אֶת הַפְּתָחִים,
עֲדַיִן טוֹב הוּא אֵין מוֹנִים
מִן הָאַיִן.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם גַּם הַצִּיּוּר הַפָּרוּעַ שֶׁל הַיַּלְדָּה
נִשְׁמָע לִגְבוּלוֹת הַדַּף, כְּתָרִים קְטַנִּים
מְעַטְּרִים אֶת רָאשֵׁי הַצְּבָעִים וּבַשּׁוּלַיִם
מִצְטָרְפוֹת זוֹ אֶל זוֹ אוֹתִיּוֹת לְהַרְכִּיב בִּכְתַב רְאִי
אֶת הַשֵּׁם שֶׁנָּתַתִּי אֲנִי
לְכָל זֶה.





פִּיתוֹם

פִּיתוֹם מְסַדֶּרֶת פִּיתוֹם מְמַיֶּנֶת פִּיתוֹם עוֹשָׂה
מָקוֹם
גַּם אִם לֹא בָּא גַּם אִם לֹא מַתְאִים גַּם אֵין לָהּ רֶגַע
לִנְשֹׁם
פִּיתוֹם תֹּאפֶה עוּגַת יוֹם הֻלֶּדֶת תְּבַשֵּׁל אֲרוּחָה הַכֹּל
בִּמְקוֹם
הַתְּקוּפָה הַיָּפָה בְּחַיֶּיהָ לָזֶה הִיא נוֹלְדָה אֶת זֶה הִיא תִּבְלַע וְעַד
תֹּם
פִּיתוֹם מְוַתֶּרֶת קוֹרֶסֶת עוֹמֶדֶת קְנוֹקֶנֶת אוֹחֶזֶת כְּבָר כִּמְעַט סוֹף
הַיּוֹם
הִיא הִגִּישָׁה מִסְמָךְ הִבְעִירָה הָאָח חִלְּצָה מֵהַסְּבַךְ הִגִּיעָה
הֲלוֹם
אַךְ מַה זֶּה לְפֶתַע פִּתְאֹם הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וְרוּחַ פְּרָצִים חָדְרָה כְּמוֹ
חֲלוֹם
נִשְׁמָתָהּ נֶעֱתֶקֶת הַיֶּלֶד קוֹרֵא לָהּ אֲבָל הִיא כְּבָר דּוֹאָה לָהּ הָלְאָה
מִפֹּה
אֲחוּזָה בִּתְנוּפָה כּוֹרֶכֶת גּוּפָהּ בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ דּוֹהֶרֶת לַזְּמַן שֶׁהָיָה
וְאֵינוֹ
בְּטֶרֶם סֹרְסָה הִתְבַּלְּתָה הִתְבַּיְּתָה הִתְרַפְּטָה בְּטֶרֶם
תִּדֹּם
תְּחֻיַּל לְשׁוּרוֹת הַמּוֹפָע הַגָּדוֹל הָעַתִּיק בָּעוֹלָם רַק עוֹד פַּעַם לַחְזֹר
לַמָּקוֹם
בּוֹ הִיא רַק הִיא עַצְמָהּ לֹא בֵּיצָה מְחֻפֶּשֶׂת וְלֹא נַעַל זְכוּכִית אוֹ
טַבַּעַת עַל אֶצְבַּע וְהַחוּץ אֶת הַתּוֹךְ
יַהֲלֹם


אות לבאות

וַאֲנִי מָה אֶזְכֹּר מִן הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיִיתִי מְאֹהֶבֶת בְּ־נ'
דָּבָר לֹא אֶזְכֹּר בִּרְבוֹת הַיָּמִים מִן הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי מְאֹהֶבֶת בְּ־נ'
תּוֹכִי רָצוּף גּוֹזָלִים
רִבְבוֹת פִּיּוֹת קְטַנִּים קוֹרְאִים נ' נ'
נוֹגְסִים בְּתָאֵי זִכָּרוֹן עֲתִידִי לְלֹא שְׁיָר, רַק הִבְהוּב
שֶׁל זָהָב כְּמוֹ שֹׁבֶל עוֹד נוֹתַר מִן הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁנָּפְלָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים עַל כָּל
עֲצָמִים, טָבְלָה כָּל מַבָּט כְּמוֹ בִּדְבַשׁ
סָמִיךְ מְסַמֵּא, דָּבָר
לֹא אֶזְכֹּר
מִכָּל זֶה



אז איך נודע לָךְ שהיא מתה (תשובה לשאלה שאיש לא שאל)
הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל
(לֹא עָזַר כַּמָּה שֶׁשִּׁנַּנְתִּי:
מֵתָה. בְּבֵית הַקָּפֶה,
בְּאֹפֶק הָרְחוֹב אוּלַי
הִיא דַּוְקָא כֵּן)
וְעַל כָּל אַחַת בְּתִסְפֹּרֶת אוֹ הֲלִיכָה קְצָת דּוֹמָה
אוֹ מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלִים הִשְׁהֵיתִי אֶת הַמַּבָּט
וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן בָּדַקְתִּי מִי אוֹחֶזֶת בִּקְצֵה הָרְצוּעָה
אִם רָאִיתִי כֶּלֶב שֶׁמַּזְכִּיר
(הַכַּלְבָּה שֶׁלָּהּ חַיָּה, הִיא מֵתָה. מַה קָּשֶׁה פֹּה
כָּל כָּךְ לְהָבִין)
וְהִשְׁתָּאֵיתִי מוּל הַמִּלָּה הַזּוֹ שֶׁלֹּא הִצְטָרְפָה אֵלֶיהָ בִּכְלָל
וּבְכָל זֹאת צָרִיךְ הָיָה לְאַחוֹת בֵּינֵיהֶן, לְהָבִיא אוֹתָן
בִּבְרִית כְּפוּיָה שֶׁאִישׁ לֹא יַתִּיר
(אֲבָל כֵּיצַד מְבִיאִים כָּרֵת בִּבְרִית)

וְגַם אָז לֹא יָדַעְתִּי.
אֵיךְ אֶפְשָׁר כָּזֶה דָּבָר
לְהַקִּיף בִּכְלָל בַּמַּחְשָׁבָה כְּשֶׁהָאֵין
כֹּה יֶשְׁנוֹ, כְּשֶׁיָּדוֹ עוֹדֶנָּה
מֻנַּחַת חַמָּה עַל לִבִּי
(אֲבָל לֹא,
אֵינֶנָּה אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ)

כָּךְ זֶה נִמְשַׁךְ יָמִים רַבִּים.
מִלִּים חֲלוּלוֹת
לְלֹא הֵד נֶחְבְּטוּ מִקִּיר אֶל קִיר
דְּבַר מוֹתָהּ נֶעֱרַם מִדֵּי בֹּקֶר בַּפֶּתַח
כְּמוֹ עִתּוֹן מְגֻלְגָּל שֶׁאִישׁ לֹא קָרָא

עַד שֶׁבֹּקֶר אֶחָד, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי לְלֵדַת בִּתִּי
נִגַּר הַדָּם הָרִאשׁוֹן
וְלָקַח אִתּוֹ אֶת הֶחָלָב וְכָךְ
כָּךְ יָדַעְתִּי
אֵין מֶקַח וְאֵין עִם מִי -
אֵינֶנָּה.



לא שירה

בֵּין חָלָב לְחָלָב
נִגָּרוֹת
הַמַּחְשָׁבוֹת

אֶמְצַע הַלַּיְלָה וַאֲנִי מְחַכָּה לָךְ
שֶׁתָּקִיצִי, בִּשְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת תַּחְרִישִׁי
אֶת הַסֶּכֶר הַמִּתְפַּקֵּעַ הַזֶּה הַגּוֹדֵשׁ
אֶת בֵּית הֶחָזֶה

כְּשֶׁאַתְּ נִרְדֶּמֶת אֶצְלִי אֲנִי מֻכְרָחָה
לָצֶקֶת מִלִּים מְתוּקוֹת אֶל שְׁנָתֵךְ,
כְּמוֹ מַיִם קְטַנִּים הֵן נִקְווֹת
בְּסִדְקֵי הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים.


בסדקי הדברים הקשים

מָתַי כְּבָר מַגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ אִמָּא יְכוֹלָה
לִפְתֹּחַ אֶת הַיַּיִן, לְהַדְלִיק
אֶת הַסִּיגַרְיָה, לִטְרֹק אֶת דַּלְתוֹת
הַבַּיִת, הַמְקָרֵר, לְקַלֵּל, לָשִׂים רֹאשׁ, לִרְצוֹת רַק
אֶת מַה שֶּׁהִיא רוֹצָה, לֹא לְהִתְאַפֵּק,
לֹא לֶאֱסֹר
אוֹ לְהַתִּיר
(רִגְשׁוֹת הָאַשְׁמָה כְּהֵד חוֹזֵר
בַּאֲשֶׁר תִּפְנֶה, כְּצֵל
שֶׁהַגּוּף כְּבָר הִתְרַגֵּל לִגְרֹר).
מָתַי תּוּכַל גַּם אִמָּא לָשׁוּב
כְּבָנִים לִגְבוּלָהּ,
לֹא לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן רֹאשׁ
לָאֲרָיוֹת, לְהַשְׁלִיךְ
וְלוּ עוֹד פַּעַם יְחִידָה
אֶת יְהָבָהּ כֻּלּוֹ
דַּוְקָא עַל הַזָּנָב
וְלִדְהֹר,
לִדְהֹר


אחיזה
                        לכרמל
אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל עֵינַיִךְ.
שְׁחֹרוֹת, סְפוּגוֹת חָכְמָה, בְּמַבָּט אֶחָד מְשִׁיבוֹת
אֶת כָּל צִבְעֵי הָאוֹר.
אֲנִי רוֹצָה לְהַעֲנִיק לָךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּמַתָּנָה
אֶת מְגִלַּת דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁלָּנוּ:
הַשְּׁתִיקוֹת הַסְּמִיכוֹת בַּנְּסִיעוֹת
כְּשֶׁאַתְּ צוֹפָה בָּעוֹלָם מִן הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי,
שׁוֹאֶלֶת מְעַט, מִסְתַּכֶּלֶת הַרְבֵּה,
חֹם תַּלְתַּלַּיִךְ בַּבֹּקֶר,
הַחֲזָרָה הַבַּיְתָה בְּסוֹף הַיּוֹם
אֵלַיִךְ, הָעֵרֶךְ הַמֻּחְלָט הַיָּחִיד,
שִׁבּוּשׁ גָּמוּר שֶׁל כָּל מִלּוֹת הַתְּנַאי וְהָאוּלַי,
שִׁכְרוֹן טְרַמְפּוֹלִינוֹת הַלֵּב
הַמְנַתֵּר לִקְרָאתֵךְ כְּבָר בְּדֶלֶת הַכְּנִיסָה,
כָּל חַדְרֵי הַהַמְתָּנָה שֶׁבָּהֶם חִכִּינוּ יַחַד
לִתְשׁוּבָה, אַף פַּעַם לֹא הַנְּכוֹנָה,
(זוֹ תָּמִיד אַתְּ. לָמַדְתִּי לְאַט: מוֹצָא פִּיךְ הוּא הַשָּׁעוֹן הַיָּחִיד).

בַּת כִּלְאַיִם נוֹלַדְתְּ לִי: בַּיִת נוֹשָׁן בְּאֶרֶץ לֹא נוֹדָעָה.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל, אֵין אֲחִיזָה שֶׁתּוּכַל
לְהַקִּיף אֶת מְמַדֵּי הַפְּלִיאָה:
אֲנִי אִמָּא שֶׁלָּהּ, זֹאת הַיַּלְדָּה.


***

פִּיתוֹם שירים מאת לי ממן | ריתמוס סדרה לשירה | עריכה: ארז שוייצר

© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ