לאה גולדברג - כל שירי הילדים

בספרית פועלים רואה אור הספר כל שירי הילדים מאת לאה גולדברג. זהו ספר מהודר בשני כרכים, שבכל אחד מהם למעלה מ־400 עמודים. כמחצית העמודים בכרך ב הודפסו בצבע ובהם רפרודוקציות מרהיבות.
לראשונה נאספו כאן מלוא שיריה של לאה גולדברג לילדים, כ־400 במספר. לכ־200 מהם זהו פרסום ראשון בְּספר מאז שנדפסו בעיתונות (בעיקר 'דבר לילדים' ו'משמר לילדים'), לפני כשבעים וכשמונים שנה; וכך לצד שירי הילדים המוּכּרים של גולדברג, מופיעים כאן שירים רבים פרי עטה שאבדו עד כה. זאת ועוד: ניתנו כאן במלואם ארבעה־עשר ספרונים שראו אור בחיי המחַברת ושמאז הפכו עותקיהם לנדירים ביותר. כל ספרון כזה, שהחזיק שיר או סדרת שירים פרי עטה, השתכח לגמרי על פי רוב ועמו שיריו, וכעת שב אל קַדמת הבמה.

איירה: שושנה היימן

הספר ערוך במתכונת כרונולוגית ומקיף כשלושים שנה בחיי לאה גולדברג, מעלייתה ארצה בשנת 1935 ופרסום שיריה הראשונים לילדים, עד 1965, כחמש שנים לפני פטירתה, כאשר התמסרה לאקדמיה וחדלה לכתוב לילדים. הודות לסידור הכרונולוגי ולפרשנות שנוספה לשירים בידי העורך, ניתן להבין מחדש את שירתה לילדים על רקע זמנה: חיי ה"יישוב" בְּצל מלחמת העולם השנייה והשואה, המאבק להקמת המדינה ושנות התבססותה. כך, למשל, מופיעים כאן שירים לעודד הצריכה של תוצרת הארץ ("האורחת מכינרת", על בננה שהגיעה ממשקי הירדן לתל אביב), שירים על גן החיות בתל אביב, שיר על ההאפלה שנהגה בשעת המלחמה, ועוד ועוד – לצד יצירות מוּכּרות ואהובות, דוגמת "פזמון ליקינתון", "ערב מול הגלעד" ו"בארץ סין".

איירה: לאה גרונדיג

הספר מיועד להורים, לסבים ולסבתות, המבקשים להפגיש את ילדיהם עם שיריה של גולדברג ואגב כך להיפגש בעצמם עם טקסטים לא ידועים ועם זאת "גולדברגיים" לחלוטין; ולכל שוחר ושוחרת דעת, שיוכלו באמצעות הספר להתוודע אל עולמם של ילדים וילדוֹת בארץ ישראל ובמדינת ישראל הצעירה מזווית מקורית ומלאת חסד.
בין השאר מאפשר הספר גם לעמוד על העברית שנהגה בשנים ההן, ובעקיפין, גם על עמידתה של יוצרת אינדיבידואלית בתוך חברה מגויסת, הנעה בין היענות לצו השעה ותיווכו לנמעניה הצעירים לבין חתירתה המושכלת, העדינה, תחתיו. הספר הוא גם מחווה לתרבות החזותית הארץ־ישראלית והישראלית הצעירה: את השירים מלַווים האיורים המקוריים מהופעתם הראשונה בעיתונות, פרי יצירתם של מיטב אמני התקופה, בראשם נחום גוטמן ואריה נבון.

עורך הספר, שגם הוסיף לו אחרית דבר נרחבת, הוא גדעון טיקוצקי – פרופסור בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקר יצירתה של לאה גולדברג. את הספר עיצבה מיכל מגן, עורכת גרפית של כתב עת לילדים ושל ספרי ילדים.

שיר ההפלגה

וְכָךְ שָׁרִים הַמַּלָּחִים:
"גָּדוֹל הוּא הָעוֹלָם,
יֵשׁ בּוֹ פְּרָחִים, יֵשׁ בּוֹ חוֹחִים,
יֵשׁ יַבָּשָׁה וָיָם.

יֵשׁ בּוֹ גַּלִּים, יֵשׁ בּוֹ חוֹפִים,
יֵשׁ שֶׁקֶט, גַּם סוּפָה,
אַךְ מֵאַלְפֵי דְּבָרִים יָפִים
הַהַפְלָגָה יָפָה.

כִּי בָּהּ חֶדְוַת הַמֶּרְחַקִּים
וְרוּחַ מֶרְחַבְיָה,
וּבֵין יַמִּים וּבֵין שְׁחָקִים
תָּשׁוּט הָאֳנִיָּה".

סַבְתָּא אֶת הַכֹּל יוֹדַעַת
סַבְתָּא אֶת הַכֹּל יוֹדַעַת,
סַבְתָּא אֶת הַכֹּל מַרְאָה:
הִנֵּה עֲגָלָה נוֹסַעַת,
הִנֵּה סוּס גָּדוֹל נוֹרָא.

הִנֵּה שָׁם, בָּרְחוֹב מִנֶּגֶד,
מְכוֹנִית גְּדוֹלָה שֶׁל "אֶגֶד"
וְיוֹשֶׁבֶת בָּהּ יַלְדָּה
עִם בֻּבָּה בְּמִזְוָדָה.

סַבְתָּא, נָא סַפְּרִי הַכֹּל,
לָמָּה סוּס כָּל כָּךְ גָּדוֹל?
וּמַדּוּעַ הַיַּלְדָּה
שָׁם נוֹסַעַת לְבַדָּהּ?

וּמַדּוּעַ הַמְּכוֹנִית
לֹא תִּסַּע אֲחוֹרַנִּית?
סַבְתָּא'לֶה, הַסְבִּירִי לִי
וְיִשְׁמַע גַּם חֲתוּלִי!

'דבר לילדים', כרך ד, חוברת 12, י"ט בטבת תרצ"ח, 23.12.1937, עמ' 1 ('בואו עננים', עמ' 8).

אייר: נחום גוטמן

עֶרֶב מוּל הַגִּלְעָד 
לְיַלְדֵי אֲפִיקִים

הָאִילָנוֹת כָּל כָּךְ כְּבֵדִים,
כּוֹפֵף הַפְּרִי אֶת הַבַּדִּים,
זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה,
בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְלָדִים.

אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד
טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרָד,
כִּבְשָׂה פּוֹעָה, בּוֹכָה בַּדִּיר –
זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבָד.

יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם,
יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם,
וְהַכִּבְשָׂה תִּשַּׁק אוֹתוֹ –
וְהִיא תִּקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם.

נִסְתָּר הַלֵּיל בֵּין הַבַּדִּים,
וְהַנָּבִיא הַגִּלְעָדִי
יוֹרֵד דּוּמָם אֶל הַבִּקְעָה
לַחֲזוֹת בִּשְׁנַת הַיְלָדִים.

'דבר לילדים', כרך ד, חוברת 16, י"ח בשבט תרצ"ח, 20.1.1938 (בשער החוברת נדפס בטעות: 1933), עמ' 1 ('מה עושות האיילות', עמ' 55; במהדורת 2020 – עמ' 34). לחנים: נחמה הנדל; מיקי גבריאלוב; דדי מור; עמיחי נייגר.

דַּג הַזָּהָב
עַל גְּבוּל הַשָּׁמַיִם בִּקְצֵה מַעֲרָב
שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ כְּדָג שֶׁל זָהָב,
טוֹבֶלֶת סְפִינָה בְּגַלִּים יְרֻקִּים,
סְפִינָה מַפְלִיגָה אֶל סוֹפֵי מֶרְחַקִּים.

יָצָא הַדַּיָּג הַצָּעִיר בִּסְפִינָה,
לָבָן מִפְרָשׂוֹ, וְרִשְׁתּוֹ לְבָנָה.
יָצָא הַדַּיָּג הַצָּעִיר לַמֶּרְחָב
לָדוּג אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת דַּג הַזָּהָב.

מַפְלִיג וְנוֹסֵעַ בַּיָּם הַיָּרֹק,
וְהַיָּם עָמֹק וְהָאֹפֶק רָחוֹק,
הָרֶשֶׁת יוֹרֶדֶת, הָרֶשֶׁת עוֹלָה,
שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ עָמֹק בַּמְּצוּלָה.

נוֹסֵעַ דַּיָּג וְדַרְכּוֹ אֲרֻכָּה,
מוֹצִיא הַדַּיָּג אֶת רִשְׁתּוֹ הָרֵיקָה
וְרַבִּים הַיָּמִים וְרַבִּים הַלֵּילוֹת,
חָשְׁכוּ עֵינֵי הַדַּיָּג הַכְּחֻלּוֹת.

יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת הָאֵם הַזְּקֵנָה,
יוֹשֶׁבֶת הָאֵם וְחוֹלֶמֶת עַל בְּנָהּ:
הִפְלִיגוּ לַיָּם עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת –
כַּמָּה יָמִים, כַּמָּה לֵילוֹת!

וְהַשַּׁחַף בָּא אֶל הָאֵם הַזְּקֵנָה,
דּוֹפֵק עַל חַלּוֹן בְּכָנָף לְבָנָה:
"אוֹיָה לִבְנֵךְ שֶׁיָּצָא לַמֶּרְחָב,
לִבְנֵךְ, לֹא מָצָא אֶת דַּג הַזָּהָב!"

יוֹשֶׁבֶת הָאֵם לְבַדָּהּ, לְבַדָּהּ.
בְּחוּט וּבְבַד לֹא תִּגַּע עוֹד יָדָהּ,
לֹא תְּבַשֵּׁל עוֹד וְלֹא תִּתְפֹּר:
"בְּנִי, גַּם בְּלִי שֶׁמֶשׁ הָיָה לָנוּ אוֹר!"

עוֹבְרִים יָמִים וְחוֹלְפִים לֵילוֹת,
עֵינֵי הָאֵם עֲצוּבוֹת וּגְדוֹלוֹת.
יָצָא הַבֵּן לַמֶּרְחָק וְלֹא שָׁב,
וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת כְּדָג שֶׁל זָהָב.

'דבר לילדים', כרך ד, חוברת 27, ה' בניסן תרצ"ח, 31.4.1938, עמ' 2-1 ('מה עושות האיילות', עמ' 64-62; במהדורת 2020 – עמ' 41). לחנים: סשה ארגוב; חדוה גלבוע; עמיחי נייגר; יוני רכטר. איור: נחום גוטמן.


בֵּיתִי בָּאָבִיב
לְבָנָה הַתִּפְרַחַת בֵּין יֶרֶק עָלִים,
עֵץ הָדָר רַעֲנָן נִצְמָד אֶל הַשַּׁעַר.
וְהוֹלְכוֹת הַדְּרָכִים וְיוֹרְדִים הַשְּׁבִילִים
אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁכַח אֶת הַסַּעַר.

וְיוֹצְאִים מִבֵּיתִי אַחַי הַקְּטַנִּים
וְעוֹמְדִים מִשְׁתָּאִים פֶּתַח הַדֶּלֶת:
בַּיָּם מִפְרָשִׂים וּבָרוֹם עֲנָנִים
וּתְכֵלֶת נוֹגַעַת בִּתְכֵלֶת.


'דבר לילדים', כרך ז, חוברת 1, כ"ד בניסן תרצ"ט, 13.4.1939, עמ' 1 ('עלה של זהב', עמ' 28).
ציור: נחום גוטמן, "אביב בשרון".




עִם סֵפֶר עַל שְׂפַת הַיָּם
לִשְׁכַּב עַל הַחוֹל מוּל הַיָּם וְהָרוּחַ,
הַכּוֹבַע מֵצֵל וְהַסֵּפֶר פָּתוּחַ,

קוֹרְאָה הַיַּלְדָּה וְדַפֵּי אַגָּדוֹת
פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי אֲרָצוֹת אֲבוּדוֹת.

הִנֵּה הַסְּפִינָה בְּלֶב יָם מִתְנַדְנֶדֶת,
בְּסַעַר־גַּלִּים הִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,

בָּהּ יֶלֶד קָטָן וְזָרִיז כִּסְנָאִי
מַפְלִיג לַמֶּרְחָק וּמַגִּיעַ אֶל אִי.

כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, מְשַׁחְרֵר עֲבָדִים
וְלֶחֶם מֵבִיא לְאַלְפֵי יְלָדִים.

וְהִיא – בַּת הַמֶּלֶךְ מֵאֶרֶץ נִדַּחַת,
יוֹצֵאת עִם הַיֶּלֶד לַיָּם בְּלִי פַּחַד,

וְיֵשׁ לָהּ מֵאִמָּא תְּמוּנָה לְמַזְכֶּרֶת
וְקוֹף נֶאֶמָן הַקָּשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת.

פָּרוּעַ הַיָּם וְלַסַּעַר אֵין סוֹף.
תּוֹעָה הַסְּפִינָה – הֲתַגִּיעַ לַחוֹף?..

קוֹרְאָה הַיַּלְדָּה וְדַפֵּי אַגָּדוֹת
פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי אֲרָצוֹת אֲבוּדוֹת.

'דבר לילדים', כרך ז, חוברת 15, ד' מנחם־אב תרצ"ט, 20.7.1939, עמ' 9 ('מה נשקף בחלוני', עמ' 34).




פִּזְמוֹן לַיָּקִינְתּוֹן
לַיְלָה־לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה
בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵנֵצּוּ בַּגִּנָּה,
בְּצִיצֵי הַיָּקִינְתּוֹן
בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן,
לַיְלָה־לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה.

וְאוֹמֶרֶת הַלְּבָנָה לָעֲנָנִים:
"תְּנוּ טִפָּה וְעוֹד טִפֹּנֶת לַגַּנִּים,
שֶׁיִּפְרַח הַיָּקִינְתּוֹן
בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן".
– כָּךְ אוֹמֶרֶת הַלְּבָנָה לָעֲנָנִים.

בָּא הַגֶּשֶׁם וְצִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי,
שָׁר נִגּוּן עַלִּיז לַפֶּרַח בְּגַנִּי,
וְעָנָה הַיָּקִינְתּוֹן
בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן
לַמָּטָר אֲשֶׁר צִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי.

וּמָחָר נֵצֵא כֻּלָּנוּ אֶל הַגָּן
וְנִרְאֶה שָׁם אֶת הַפֶּרַח הַלָּבָן
וְלִכְבוֹד הַיָּקִינְתּוֹן
בְּנִי יָשִׁיר אֶת הַפִּזְמוֹן
וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד תִּהְיֶה בַּגָּן.

'דבר לילדים', כרך ח, חוברת 20, י"ג באדר א ת"ש, 22.2.1940, עמ' 12 ('מה עושות האיילות', עמ' 45-44; במהדורת 2020 – עמ' 27-26).
בשנת 1940 התבקשה המלחינה והיוצרת רבקה גְּוִילִי־ברוידא להקליט לרדיו שיר שישודר בט"ו בשבט. גוילי פנתה אז לשכנתה לאה גולדברג, שקראה באוזניה את שירהּ הטרי "פזמון ליקינתון". גוילי סיפרה שכבר בדרך חזרה לביתה הלחינה את השיר. היא טעתה לחשוב, אמרה לימים, שיקינתון (יקינתוס מן המיתולוגיה היוונית) הוא שֵם סיני, ומכאן הלחן בסולם פֶּנטָטוֹני (שמורכב מחמישה צלילים באוקטבה), המזוהה עם המזרח הרחוק.



כּוֹבַע קְסָמִים
כָּל הַיָּמִים, כָּל הַיָּמִים
חוֹלֶמֶת אֲנִי עַל כּוֹבַע קְסָמִים.
כּוֹבַע קָטָן, מְקֻשַּׁט נוֹצָה,
הָעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצָה.
אֶחְבֹּש אוֹתוֹ וְאֹמַר, לְמָשָׁל:
"כּוֹבַע, עֲשֵׂה שֶׁאֲנִי אֶגְדָּל!"
וְהִנֵּה מִיָּד הִנְנִי עוֹלָה,
וְגוּפִי מִתְמַתֵּחַ וַאֲנִי גְּדוֹלָה,
וְאֵין כָּמוֹנִי בְּכָל הָעוֹלָם:
כִּי אֲנִי גְּבוֹהָה וּגְדוֹלָה מִכֻּלָּם.
וְהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בְּיִרְאָה וְכָבוֹד,
כִּי הֲרֵי אֲנִי גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.
וְאִמָּא בָּעֶרֶב כְּבָר לֹא תֹּאמַר:
"לְכִי לִישֹׁן, כְּבָר מְאֻחָר!"
וְאַבָּא לֹא עוֹד יִגְעַר בַּמִּלִּים:
"אַל תִּתְעָרְבִי בְּשִׂיחַת הַגְּדוֹלִים!"
וּכְשֶׁאֲדַבֵּר יַקְשִׁיבוּ כֻּלָּם,
כִּי אֲנִי הַגְּדוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָם.
כָּל הַיָּמִים, כָּל הַיָּמִים
חוֹלֶמֶת אֲנִי עַל כּוֹבַע קְסָמִים.
כּוֹבַע קָטָן, מְקֻשַּׁט נוֹצָה,
הָעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצָה.

הִנֵּה בְּלִבִּי בַּקָּשָׁה שְׁנִיָּה:
"כּוֹבַע, הֱיֵה לָאֳנִיָּה!"
מִיָּד הוּא קוֹפֵץ מֵרֹאשִׁי לַיָּם
וַאֲנִי מַפְלִיגָה בּוֹ בְּכָל הָעוֹלָם,
לְאִיִּים רְחוֹקִים, לְאֶרֶץ זָרָה,
נוֹסַעַת הָלוֹךְ וַחֲזָרָה,
וְרוֹאָה עָרִים וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים,
פַּרְסִים וְהוֹדִים וְכוּשִׁים,
וְאִישׁ לֹא יָבִין, וְאִישׁ לֹא יֵדַע,
כִּי נוֹסַעַת בַּיָּם יַלְדָּה לְבַדָּהּ.
וְאִם יִהְיֶה לִי בַּיָּם עָצוּב,
אֹמַר לוֹ: "כּוֹבַע, הַבַּיְתָה שׁוּב!"
וְאָבוֹא לְבֵיתִי. וּמִכָּל הַמְּדִינוֹת
לְכָל חֲבֵרַי אָבִיא מַתָּנוֹת.
וּמִסְּבִיבִי יֵשְׁבוּ חֲבֵרִים
וַאֲנִי אֲסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים,
וְאִישׁ לֹא יָעֵז לְהַגִּיד לִי עַכְשָׁו:
"שׁוּב הִיא בּוֹדָה סִפּוּרֵי כָּזָב!"

כָּל הַיָּמִים, כָּל הַיָּמִים
חוֹלֶמֶת אֲנִי עַל כּוֹבַע קְסָמִים.
אֲבָל אֵיפֹה, אֲבָל אֵי־בָּזֶה
אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כּוֹבַע כָּזֶה?
אֶת אַבָּא וְאִמָּא לֹא אֶשְׁאַל,
כִּי הַגְּדוֹלִים לֹא יָבִינוּ כְּלָל!

'דבר לילדים', כרך טו, חוברת 16, כ"ו בטבת תש"ה, 11.1.1945, עמ' 181 ('מה עושות האיילות', עמ' 71-68; במהדורת 2020 – עמ' 45-44). לחנים: נפתלי וגנר; רמי קלינשטיין; מרינה מקסימיליאן בלומין; מוזיקה למקהלה בשני קולות ופסנתר מאת משה זורמן. איור: נחום גוטמן.




עַל שְׁלֹשָה דְּבָרִים
אָמַר הַדַּיָּג הַיּוֹרֵד לַיָּם:
עַל שְׁלֹשָה דְּבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם –
  עַל מֵי הַיַּמִּים,
  עַל חוֹפֵי הַיַּבֶּשֶׁת
  וְעַל דְּגֵי הַמְּצוּלָה הָעוֹלִים בָּרֶשֶׁת.

אָמַר הָאִכָּר הַמּוֹבִיל מַחְרֵשָׁה:
עוֹמֵד הָעוֹלָם עַל דְּבָרִים שְׁלֹשָה –
  עַל אַדְמַת הַשָּׂדוֹת,
  עַל גִּשְׁמֵי שָׁמַיִם,
  וְעַל לֶחֶם מוּצָא בְּזֵעַת אַפַּיִם.


אָמַר הָאָמָּן בְּבֵיתוֹ הַבּוֹדֵד:
עַל שְׁלֹשָה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד –
  עַל לִבּוֹ שֶׁל אָדָם,
  עַל יְפִי הַטֶּבַע,
  עַל בִּטּוּי הַדְּבָרִים בִּצְלִיל וָצֶבַע.


אָמַר הָאָדָם הַפּוֹקֵחַ עֵינָיו:
עָשְׁרוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה נִּפְלָא וּמָה רָב –
  בֹּקֶר־בֹּקֶר
  נִלְכָּד בְּלִבִּי כְּבָרֶשֶׁת
  הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ,
  הַמְּצוּלָה, הַיַּבֶּשֶׁת,
  וְאוֹרוֹת וּצְלָלִים
  וְחַגִּים וְחֻלִּין,
  וּמִלִּים וּצְלִילִים
  וּשְׂדוֹת שִׁבֳּלִים
  וְכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.

'משמר לילדים', שנה ד, חוברת 2, ז' בתשרי תש"ט, 10.10.1948, עמ' 2 ('מה עושות האיילות', עמ' 117-116; במהדורת 2020 – עמ' 79-78). לחנים: אריה לבנון; שייקה פייקוב; מוזיקה למקהלת ילדים בשלושה קולות מאת מנחם ויזנברג. השיר הולחן גם בידי עודד זהבי, ביצירתו "על שישה מיתרים". איור: רות שְׁלוֹס.

אייר: פרץ רושקֶביץ

תריסר צברים קטנים
עָדָה שֶׁלֹּא רָצְתָה לֶאֱכֹל יְרָקוֹת
עָדָה אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת תֶּרֶד.
"גַּם גֶּזֶר אֵינֶנִּי רוֹצָה!" הִיא אוֹמֶרֶת.
"מְרַק יְרָקוֹת?" הִיא הוֹפֶכֶת רֹאשָׁהּ.
עָדָה שֶׁלָּנוּ יַלְדָּה קָשָׁה.

הִנֵּה בַּשְּׁכוּנָה יְלָדוֹת מְקַפְּצוֹת,
עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת הַמַּקְפֵּצוֹת.
"עָדָה'לֶה, לְכִי, הִצְטָרְפִי לַחֶבְרָה!"
קוֹרֵאת לְעָדָה חֲבֵרָה.

אַךְ עָדָה עוֹמֶדֶת בַּצַּד כְּבוּל עֵץ,
כִּי אֵין לָהּ כֹּחַ לְקַפֵּץ.

שירי הספר 'תריסר צברים' ראו אור בשנת 1949 בלוויית ציוריו של פרץ רוּשקֶביץ ובהוצאתו. הספר נכתב ברוח 'יהושע הפרוע' (Der Struwwelpeter).

שִׁיר בֹּקֶר
טוֹב לִפְקֹחַ זוּג עֵינַיִם
אֶל הַבֹּקֶר הַבָּהִיר,
מְחַיְּכִים לִי הַשָּׁמַיִם
וּמִפִּי פּוֹרֵץ הַשִּׁיר.

אֲפַזֵּם אֶת פִּזְמוֹנִי
שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּחֲלוֹם.
עֵץ עוֹמֵד מוּל חַלּוֹנִי
וּמְבָרְכֵנִי בְּשָׁלוֹם.

וַעֲדַת דְּרוֹרִים שׁוֹבֶבֶת,
הַיּוֹשְׁבָה עַל עֲנָפָיו,
לַפִּזְמוֹן שֶׁלִּי מַקְשֶׁבֶת
וְעוֹנָה לִי בִּמְצֻפְצָף.

וְעוֹנָה לִי: בֹּקֶר טוֹב,
בֹּקֶר טוֹב לְגַן רָטֹב.
בֹּקֶר טוֹב לְעֵץ וָפֶרַח,
וּלְחוֹל צָהֹב בַּדֶּרֶךְ.

וּלְכָל בָּתֵּי הַכְּפָר
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לִי הֵאִירָה,
כָּךְ נִשְׂמַח וְכָךְ נָשִׁירָה
גַּם הַיּוֹם וְגַם מָחָר.

'משמר לילדים', שנה ז, חוברת 12, ו' בכסלו תשי"ב, 5.12.1951, עמ' 169. איור: שמואל כץ.



מַעֲשֶׂה בְּצַיָּר
איירה: לאה גולדברג

יֵשׁ בָּעוֹלָם הַרְבֵּה דְּבָרִים יָפִים:
פְּרָחִים וְחַיּוֹת, אֲנָשִׁים וְנוֹפִים.
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם פְּקוּחוֹת
רוֹאֶה יוֹם יוֹם מֵאָה דְּבָרִים נִפְלָאִים
לְפָחוֹת!

וּבִירוּשָׁלַיִם גָּר
צַיָּר.
כָּל הַיּוֹם הוּא עוֹמֵד בֶּחָצֵר
וּמְצַיֵּר.
מָה רַבִּים הַדְּבָרִים הַיָּפִים בָּעוֹלָם!
הָיָה רוֹצֶה לְצַיֵּר אֶת כֻּלָּם.
...
השיר פורסם בספר שזהו שמו, שראה אור בנובמבר 1965 בספרית פועלים עם איוריה של גולדברג.






****

כל שירי הילדים של לאה גולדברג | עורך: גדעון טיקוצקי
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ